כשעולמות נפגשים

אחרי שהנער אמר את המילים האלו, הזאב הצהוב החווה בראשו-אולי הינהן?- ופנה אל היער. "אני ג'ייקוב בלאק" הוא אמר "ואני מנחש שהכל באשמתך ליאה. אני צודק?" פייפר הביטה בו במבט מזועזע של "אני מקווה שיש לזה הסבר שיגרום לי לחשוב שאתה לא חולה נפש". בדיוק אז יצא מהיער נער,  לבוש בבגדים קצרים על אף הקור. לא היה זכר לזאב. "היי, אני סת'" הוא אמר "אתה הזאב?!" שאל פרסי בתדהמה. "במשרה חלקית" סת' צחק "שג'ייקוב אחראי עלי ועל ליאה אז כן. כשאנחנו אצל אמא שלנו אז אנחנו משתדלים שלא. זה מפחיד אותה".

רנסמיי משכה אותי הצידה וחייכה חיוך שכולו שיניים מחודדות. "אני רוצה לדעת מי ומה את באמת, ולמה שיחקת עם קוויל 'לך תביא' עם חרב" היא שמה את כל הקלפים על השולחן "השתגעת? אתם קודם" עניתי לה. היא נאנחה אבל נתנה לי לחזור לשאר, שבדיוק התווכחו עם נערה בבגדים מרופטים והבעה זועפת על השימושים השונים של שיניים וציפורניים. "את ממש לא דומה לסת'" הכריז פרסי כשהגעתי "הוא שמח ואת כועסת כל הזמן!". "כועסת?!" היא נהמה "אני אראה לך מה זה כועסת!".

שהגענו לבית אדוארד חיכה ליד דלת הכניסה במבט רושף. "אמרתי לך שאת מסתבכת בצרות כשאת מסתובבת איתם!" הוא נזף ברנסמיי, אבל פינה את הכניסה. בתוך הבית ישבו כל בני המשפחה, מתוחים ודוממים. אין לי מושג איך הם ידעו מה קרה, אבל הם ידעו. "בואו, שבו" פנה אלינו קארלייל "יש לנו הרבה דברים להסביר לכם".

לאחר ההסבר ישבתי המומה, רגש שלא חשתי הרבה פעמים בחיי. "אני מנחש שהסיפור שלכם הוא לא בדיוק מה שאמרתם לנו אתמול" פרסי חייך חיוך רועד ולא יציב. "אנחנו באמת משפחה" אמר אדוארד "פשוט לא בדיוק מה שאמרנו. עכשיו תורכם" השאר הינהנו. אז סיפרנו.

עמדנו אחד מול השני, שתי קבוצות, מתוחים ונדהמים. לא ידעתי מה נעשה אם הם לא יאמינו לנו. במיקרה הטוב הם ישחררו אותנו וישביעו אותנו בנהר הסטיקס לא לספר. אם יתחיל קרב הסיכויים לא לטובתינו. "הם לא משקרים" אמר ג'ספר בשקט. כולם סובבו את ראשיהם לכיוונו. "ביליתי שנים בלהאזין לשקרנים בדרום. אפשר להרגיש את זה ברעד של הקול, בזיעה, במבט. אתם לא משקרים" משום מה הקאלנים הקשיבו לו בוודאות מוחלטת.  רק אנשי הזאב נראו קצת ספקנים, אבל אז ג'ייקוב משך בכתיפיו והמתח התפוגג.

בדיוק אז נכנסו שני נערים, כניראה אנשי זאב, מנערים גשם מהשיער. אחד מהם החזיק את החרב שלי. לפי הסיפור, ניחשתי שאלו קוויל ואמברי. זה שהחזיק את החרב שלי הושיט לי אותה, נבוך מעט, והשני צחק. "קוויל לא מסוגל לעמוד בפני חרבות.  או מקלות. או כדורי גומי" הסביר אמברי. "או חתולים" אמר ג'ייקוב. "בפעם האחרונה שזה קרה..." נאנח סת'. הוקל לי שהם מקבלים הכל בקלות כזו, אבל אני לא הייתי בטוחה שכירון או ריינה גם יגיבו כך. אני לא רוצה עוד מלחמה. "אז" אמר ג'ייסון שכמו קרא את מחשבותיי "מה עושים עכשיו?" משום מה אף אחד לא הצליח לענות על השאלה הזו.

הפרק הקודם		הפרק הבא