קוסמת?

דפיקות בדלת. פרסי. פרסי לוקח את נעם איתו. אבא ואמא מנסים לנחם אותה על כך שהיא לא קוסמת.

שעתיים חלפו ונעם עדיין לא חזר מ... מאיפה? אה, מסמטת דיאגון.

נעה הרגישה שרגש חדש ולא מוכר חודר לראשונה לליבה. היא לא הסכימה שהרגש ייכנס, אך הוא לא וויתר. היא סרבה להאמין לעצמה. היא ידעה שהיא מקנאה. היא אף פעם לא הרגישה קנאות. תמיד לה ולנעם היה אותו דבר. אותו חדר, בגדים, ציונים, מראה. היא באמת שמחה שהיא מתלווה לנעם, אך היא קינאה בו. לא הספיק לה שהיא הולכת איתו, היא ידעה שזה מגעיל מצידה. שעתיים נוספות חלפו בהרהורים ועזרה במטבח. היא כבר לא קינאה בנעם. היא השלימה עם כך וידעה שהוא לא בחר את זה. היא הרגישה גיבורה על כך שהצליחה לנצח את הקנאה.

בערב, נעם חזר עם כל מיני דברים מוזרים, הדבר שהכי הדליק אותו היה השרביט. שרביט קסמים. כמה היא רצתה כזה... נעה! תשתלטי על עצמך! פקדה על עצמה נעה.

כשהם נשכבו לישון נעם יצא מהמיטה וסימן לנעה לבוא למיטתו. נעה ונעם סיכמו בינהם כבר אתמול להתנהג כמו מאז שפרסי בא לראשונה. "נעה, אם נעלבת הערב, את יודעת שכל החוויות שסיפרתי וחפרתי עליהן באמת היו כיפיות, אך זה היה חלק מההצגה שלנו" אמר נעם נבוך.

"אוי, אתה כזה אתה. בטח שלא נעלבתי!" אמרה נעה מרגישה שאת נעם אי אפשר שלא לאהוב 'איזה כנה הוא. טוב שחזרנו להיות כמו פעם, טוב, לפחות ביננו. איזה הפתעה תהיה לאבא ואמא!'

"נעה, קניתי מזוודה וביקשתי שפרסי ירחיב לי אותה והוא הרחיב." אמר נעם "אבל למה? מה אתה כבר צריך? אתה לא בת!" חיקה נעם את קולו היהיר של פרסי. נעה צחקה.

"נעם תודה!"

"נו מה רצית? שתמחצי בתוך מזוודה בגודל של אצבע?"

"לא, פשוט, אתה כזה, כזה, כזה אהוב!" נעה הרגישה שאין מישהו יותר טוב מנעם.

"נעה" נעם הדגיש כל הבהרה "אני תאום שלך, מה את מצפה? שאני ארביץ לך?"

הפרק הקודם		הפרק הבא