נס חג המולד

חג שמח!!!!

אז מה קורה? אני יודעת שהרבה זמן לא המשכתי, ואני מצטערת, אבל הנה לכם פרק חדש דנדש וחמדמד :)

רק אומרת לכם, הגענו לחלק הסוטה ~אימוג'י בוכה מצחוק~

תהנו!

נ.ב

אני שמחה לבשר לכם שמחסום הכתיבה שלי נשבר, ושאני כבר עובדת על פאנפיקים חדשים ויפים בשבילכם! 

עוד נ.ב

זה אולי ישמע קצת שחצני, אבל לפני כמה ימיים קראתי שוב את "מבט חטוף", ואני חייבת לכולכם התנצלות ענקית. אני כמעט התחלתי לבכות כשקראתי את הסוף, ואני אשכרה מתחילה להבין מה עברתם, למרות שזה מוזר כי זה פאנפיק שאני כתבתי וזה לא אמור להוית כזה נורא בשבילי. בכל מקרה, אני מקווה שאתם סולחים לי על מה שעשיתי, וכפיצוי, אני מתחילה לעבוד על פאנפיק חדש של דרארי, שהפעם אני מבטיחה שיהיה לו סוף טוב!!

הימים עברו, וחופשת חג המולד קרבה לסיומה.

הארי חיכה בקוצר רוח לחזרתם של חבריו. הטירה הפכה להיות שוממת ומשעממת, ביוחד לאחר שדראקו החל להסתגר בחדרו בקביעות, ולא נראה בשום מקום מלבד בארוחות.

מלבד זאת, היה הרבה מה לספר לרון.

יום לפני החזרה הגדולה, הגריפינדורי החליט לעשות מעשה, לנסות לתקן משהו ממה שקרה: מוקדם בבוקר הוא נעמד מול חדר המועדון של סלית'רין. הוא ליחשש משפט קצר בלחששנית, בניסיון לפתות את הפורטרט להיפתח. 

במשך כמה רגעים לא קרה דבר, אך לפתע נראתה תזוזה, וממולו נגלה סלון ענק ומפואר, מקושט בלהבות קטנות וירוקות שרקדו בתוך עששיות.

הארי עלה למעונות הבנים ודפק על דלתו של דראקו.

"לכו מפה!" נשמע קול מבפנים.

"דראקו, תפתח לי." 

"לך!"

שחור השיער גלגל את עיניו. "אלוהומורה." הוא אמר, ומנעול הדלת נפתח.

"אוקיי, אני לא יודע מה עובר עליך, אבל-" הארי לא הספיק לגמור את המשפט, כשהבלונדיני התנפל על פיו והחל לנשק אותו.

טעמו היה טוב, והוא כל כך רצה להמשיך, אך בפוטר היו מספיק כוחות כדי לעצור את זה.

"לא, לא לפני שתסביר לי מה קרה."

"בבקשה." הסלית'ריני הביט בו בעיניים מתחננות. "אני אספר הכל אחר כך, אבל בבקשה אל תפסיק."

הארי הביט בעיניו, ובפחות מעשירית השנייה נעלמו כל מעצוריו והוא חזר לנשק את השני באותה להיטות כמקודם.

העניינים התחממו במהירות כתוצאה מימים רבים בהם לא נגעו אחד בשני, ותוך דקה מצאו את עצמם שני הבנים ללא חולצות ובמיטתו של דראקו.

הגריפינדורי הרגיש באצבעותיו של חברו מתחילות לשחק עם הרוכסן במכנסיו, וכמה דקות אחר כך הוא חש בו בתוכו.

"אוו, דראקו!" הוא מלמל בשפתיים קפוצות.

דראקו רק חייך והמשיך לדחוף. 

שחור השיער הצמיד את שפתיו לשל השני והחל לנשק ברעבתנות. 

כל העניין הרגיש כל כך נכון, ושניהם לא רצו להפסיק, הם לא יכלו להפסיק. כל מה שהיה חשוב באותו הרגע היה הם, וכל מה שלא כלל מגע והתשוקה החזקה ששררה ביניהם נדמה מעניין כקליפת השום... ואז דראקו נסוג.

"לא, לא!" הוא קם בבת אחת וניתק כל קשר גופני בין שניהם. "זאת טעות! אסור לנו לעשות את זה!"

"למה לא?" הארי שאל בהפתעה. "למה אנחנו לא יכולים?"

"אנחנו פשוט לא!"

"אנחנו כן!" הגריפינדורי קם ונעמד מול הנער השני. "זה מרגיש נכון, וזה טוב לנו, אז למה אנחנו לא יכולים?!"

"כי אבא שלי איים להרוג אותך!"

הפרק הקודם		הפרק הבא