תיכון החצויים חסרי הזיכרון

פרק 4- מועצת האולימפיים

"היי, פרסי."

"מה?"

"אתה בוהה בי."

"מה?"

"זה קצת מפחיד."

פרסי התנער ומצמץ בעיניו.

אנבת' הביטה עליו בחשש והפסיקה לרקוד. "אתה מרגיש טוב?"

הוא הנהן והסב את מבטו.

היד שלו נסגרה אוטומטית על המחרוזת שלו, שהייתה מתחת לחולצה.

______________________________________________________________________________

האלים הביטו בתמונות המהבהבות שלפניהם, חלקם בעניין קל וחלקם בשעמום.

בעקבות הצעת ההתערבות של אפרודיטה, זאוס הורה על האולימפיים לעזור לה בהוצאת התוכנית לפועל.

אתנה סירטטה את התיכון והייתה אחראית על הבנייה, היא הורתה על קיקלופים וחילקה הוראות לאלים זוטרים.

הפייסטוס היה צריך להציב אוטומטונים בכול רחבי בית הספר, שיוכלו לעקוב אחרי פעולותיהם של החצויים ורצף ההתרחשויות 24/7.

אפולו החליט שהוא רוצה לרהט את החדרים ופינק את האלים למחצה באולם שמיועד רק למסיבות. הוא גם מילא חדר שהיה אמור להיות להרצאות בכלי נגינה משוכללים.

הרמס חיפש חצויים מבוגרים שמתמחים בנושאים שונים- אנגלית, צרפתית, מתמטיקה, חינוך גופני, מדעים ועוד מקצועות רגילים.

הקטה הייתה צריכה לערפל את מוחם של המורים כדי שיסכימו לשתף פעולה, היא גם הסתירה את בית הספר בצפיפות כבדה וחזקה, כדי שמפלצות לא ייתקפו את הנערים והנערות.

זאוס, הרה, פוסידון, האדס, ארס, דיוניסוס וארטמיס שקדו על כך ביחד, הם גנבו לכול החצויים את הזיכרונות, הטילו עליהם קסם שלא התערבבו והכניסו להם זיכרונות מזויפים.

במידה וגם ההורים שלהם ידעו על האולימפוס, הם שינו גם את הזיכרונות שלהם.

נכון לעכשיו, לא היה בן תמותה או חצוי שידע על קיום האולימפוס. הם לא זכרו כלום מזה.

רוב האלים לא הבינו למה הם משקיעים כול כך בגלל התערבות של אלת אהבה,

אבל זאוס עמד על כך. אף אחד לא הבין את זה גם.

אפרודיטה לא העלתה את ההשערה שלה בקול רם, אבל היא חשבה שאדון השחקים מכור לטלנובלות ולסיפורי אהבה עם הרבה פיתולים בעלילה כמוה.

"אני חושבת שפרסי זוכר את אנבת'," חייכה אפרודיטה.

אתנה הזעיפה את פנייה "לא הייתי מנסחת את העניין בצורה הזו. ושירחיק את העיניים שלו מהבת שלי."

דמטר גלגלה את עינייה "היא נערה, הרבה בחורים מסתכלים עלייה."

הרמס לחש משהו לאפולו והוא גיחך.

אלת החכמה נעצה בדודתה האלוהית מבט אפור וזועם "רק שהבן פוסידון הזה התרחק ממנה."

"הם היו זוג כבר שנה," אפרודיטה הרהרה בקול.

"בנתיים הם לא זוג, ואני רוצה שזה ישאר ככה. ג'קסון לא גילה הרבה פעמים פנינים של חכמה, הוא לא ראוי לבתי."

פוסידון התקומם "אל תדברי על הבן שלי ככה, אני מזהיר אותך."

אפרודיטה נשענה אחורה בכיסאה והוצפה חיבה פתאומית כלפי זוג האלים למחצה כשהוריהם התחילו לריב. לא היה אכפת להם אם אתנה ופוסידון התנגדו לקשר ביניהם.

היא ידעה שההימור שלה מסוכן וההתערבות שלה עלולה לגרום לתוצאות הרסניות.

אבל אפרודיטה האמינה בשני החצויים האלה. היא האמינה שלמרות שמחקו להם כול זיכרון אחד מהשני- האהבה שלהם יותר חזקה מכול זה. מכול מה שהאלים יכולים להבין.

זה היה הסיכון שלה, אבל היא אפילו לא פחדה. שני הילדים האלו לימדו אותה כמה דברים לגבי אהבת אמת.

חיוך עלה על פנייה והיא חזרה להביט בתרחיש המשתנה במסכי העשן.

היי אנשים! אני יודעת שהפרק הזה קצר.

זה סוג של פרק מעבר, אז הוא אמור להיות קצר יותר.

הפאנפיק כולו הוא מנקודות המבט של פרסי ושל אפרודיטה. 

אבל בגלל שאני כול כך נחמדה (חחח, לא), אני אתן לכם לבחור מי הדמות השלישית שמידי פעם תיהיה לה נקודת מבט. הדמות שיהיה לה הכי הרבה קולות, תזכה. (ואני מתכוונת לאחת הדמויות הראשיות)

תודה על הקריאה!

הפרק הקודם