הפכים דומים

אז... סליחה שלא המשכתי הרבה זמן... עומס בלימודים, חופשות, כנס מחול באילת, אצבעות קפואות... אתם מכירים את הסגנון ;)

אבל אתם תסלחו לי אחרי שתקראו את הפרק.... או שלא 0_0

דראקו מאלפוי קם ממיטתו ברוגע. היום היה יום שבת, ואף אחד לא למד היום. 

הוא זכר שבערב עליו ללכת למסיבה של צ'ו, אך לא מיהר להתארגן מאחר שהיו לו עוד שש שעות.

השעה הייתה שעת צהריים, והחדר היה ריק.

'בטח הלכו לאכול.' חשב דראקו על חבריו לחדר ונכנס לחדר האמבטייה. הוא התקלח זמן ממושך, וכשיצא גילה ששותפיו כבר חזרו. 

"היי." הוא אמר.

חבריו הפנו את ראשם לעברו. לרגע אף אחד לא אמר מילה, אך ברגע שאחרי כולם התחילו לצחוק!

"מה קרה? מה מצחיק?" שאל דראקו.

בלייז ניסה דבר מבעד לדמעות הצחוק. "תסתכל... על עצמך... במראה..."

דראקו התקרב למיטתו והרים ראי קטן שהיה מונח על השידה ליד.

צרחה קטנה בקעה מפיו.

כל פרצופו היה מכוסה בנקודות כתומות, כולל שערו החלק והיפה!

"הפנים שלי!" הוא קרא באימה.

"יש לך מושג מי עשה את זה?" שאל קראב.

דראקו הצליח לחשוב רק על אדם אחד.

הוא יצא מחדר המועדון של סלית'רין ורץ לספרייה. כפי שחשב, הרמיוני גריינג'ר ישבה שם, קוראת ספר עב כרס.

"תתקני את זה. עכשיו." הוא אמר לה.

"קודם תתנצל." היא ענתה, מבלי להרים את עיניה מהספר.

"מה?!" דראקו נשנק. "אני זה שצריך להתנצל?! את זאת שניקדת לי את הפרצוף ואני צריך להתנצל?!"

"קודם תתנצל, אחר כך אני אולי אוריד לך את הנקודות." היא אמרה בקול משועמם.

דראקו פנה לאחור והלך בכעס אל הספרנית. הוא לא הולך להתנצל בפני גריינג'ר.

"הי, סמית'!" הוא צעד לעברה של הספרנית.

"מדאם סמית', דראקו." אמרה הגברת.

"כן, כן." הוא אמר בזלזול. "תקשיבי, הגריינג'ר הזאת ניקדה לי את הפרצוף והיא לא מוכנה לתקן את זה."

מדאם סמית' הרימה את עיניה מהטופס שבו עיינה וסקרה את פניו של מאלפוי.

" אני לא רואה שום שינוי." היא אמרה.

"מה?! את...?!" דראקו לא הבין מה נסגר איתה, אך לבסוף הגיעה ההברקה לראשו: היא מעמידה פנים שהיא לא רואה, בדיוק כפי שסנייפ עשה כשתלמידי גריפינדור נפגעו.

הוא הפנה לעברה פרצוף כועס והלך משם.

* * *

"בסדר, גריינג'ר! אני מוכן להתנצל! תגידי לי מה לעשות ו..." דראקו לא הצליח להוציא את המשך המשפט מפיו.

הוא נכנס לחדרה של הרמיוני. השותפות שלה לא היו, משום שהקדימו לעזור באירגון המסיבה. היא הייתה היחידה החדר, וכשדראקו נכנס היא הסתובבה בבהלה. 

הוא הביט בה במשך כמה רגעים. היא הייתה לבושה בשמלה לבנה נפוחה מעט, עם בד תחרה שקוף בצבע ירוק בהיר שהקיף את אזור המותניים ומטה. שערה היה אסוף בצמת קשת שהקיפה את ראשה ובפרחים שהיו שזורים בה. פניה עוטרו באיפור קליל ושפתיה באודם אדום בהיר, שהחמיא במיוחד עם עור הדבש שלה.

"וואו." הוא לא הצליח לחשוב על שום דבר אחר להוציא מפיו. 

היא חייכה במבוכה.

הגריפינדורית התקדמה לעבר מיטתה והוציאה את השרביט מהקופסא שהייתה מונחת על מיטתה.

היא התקדמה לעברו ומילמלה כמה מילים, והסלית'ריני הרגיש בדגדוג קל על פניו. 

"זהו, עכשיו אתה חלק." היא חייכה חיוך קטן.

דראקו הביט בפניה, ולפתע נמלא בבדחף רגשי לנשק את הגריפינדורית.

כעבור רגע, שפתיו היו על שלה.

כל מחשבה בראשו צרחה 'תעצור!!!', אבל לא היה לו אכפת. הדבר היחיד שרצה היה להיות קרוב לנערה הזאת, לחוש את חום גופה.

הוא הרגיש בהפתעה הקלה מצד הנערה, אך כעבור רגע היא זרמה עם הנשיקה.

העניינים התחממו מהר מאוד, ומבלי ששם לב, חולצתו של דראקו כבר הוסרה מעליו. ידיו טיילו בשערה המלא של הרמיוני, מנסות להביא אותה קרוב יותר לגופו. הוא חש בידיה נוגעות בקוביות שבבטנו, הכל היה מושלם...

עד שחברותיה של הרמיוני התפרצו לחדר.

דראקו והרמיוני התנתקו במהירות, ובמשך כמה דקות אף אחד לא אמר מילה, עד שאחת הבנות הרימה את חולצתו של דראקו והטיחה אותה בפניו. 

הוא יצא מהחדר במבט מעט מושפל. 

הסלית'ריני שמע צעקות מתוך החדר, אך לא רצה להישאר ולראות מה קרה, לכן רק לבש את חולצתו ויצא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא