נורדי, יווניה ורומאית

היי אנשים! תודה על התגובות והפרגונים.

מקווה שתאהבו את הפרק!

אני מתפרץ לשיחה על הצלת העולם

פרסי הכיר לי שני חצויים, ואמר שהם בני הרמס.

כמו ליאו, קונור וטראביס שוד היו ממש ידידותיים בהתחלה. אבל למדתי כבר את הלקח שלי.

טראביס היה האח הגדול. אבל הם נראו אותו דבר, כך שלא יכולתי להבדיל ביניהם.

הם עשו לי סיור במחנה, מכול צד שלי היה שוד אחד, והם השלימו משפטים אחד של השני בלי הפסקה.

אני נוהג להסתכל על אנשים כשהם מדברים.

אז תדמיינו את הראש שלי זז מצד לצד כמו במשחק פינג-פונג מאוד מהיר.

פינג. "והנה האורוות, אל תכנס לשם אלא אם כן-"

פונג. "שמים אותך בתורנות ניקוי. וגם אז-"

פינג. "תנסה להתחמק מזה. אחרת תריח כמו-"

פונג. "כמו זבל פגאסוסים למשך שבוע."

פינג. "וזה לא יוצא במקלחת."

פונג. "אף פעם."

פינג. "דוחה בנות לנצח."

פונג. "אלא אם כן אתה מעוניין בבנים."

פינג. "ואין לנו בעיה עם זה."

פונג. "רק שתדע ששנינו סטרייטים ותפוסים."

רגע, מה?

"אני לא הומו," אמרתי להם.

פינג. "אבל אמרת שאין לך חברה."

פונג. "והסמקת ששאלו אם יש לך חברה."

פינג. "אתה בטוח?"

פונג. "ואין לנו בעיה עם זה. תזכור את זה."

הנדתי בראשי. "לא אני לא הומו. פשוט אף פעם לא הייתי לי חברה. ואמ… די נשרתי מהבית ספר, אז גם לא דיברתי עם הרבה בנות בחיים שלי."

פינג. "אה. טוב, אל תדאג."

פונג. "נמצא לך מישהי."

פינג. "סיפרו לך איזה משדכים מעולים אנחנו?"

פונג. "הטובים ביותר!"

הגענו לבניין גדול ותכול עם תרנגולת ממתכת על הגג. מרפסת גדולה הקיפה את כולה.

פינג."וזה הבניין המרכזי."

פונג. "שם אנחנו מאחרים אורחים חשובים."

פינג. "כול מיני אנשים, אבל בעיקר את הפראיטורים ממחנה יופיטר."

פונג. "שמעת על מחנה יופיטר, נכון?"

אוי שיט. הם הולכים להתחיל משחק פינג-פונג מהיר!

"כן, כן שמעתי מלא! בת הדודה שלי סיפרה לי המון על המחנה הזה. וואו, כמה שמעתי עליו…"

קונור וטראביס הביטו אחד על השני.

"נו, טוב."

תודה לאלים. הם סיימו.

קונור/ טראביס טפח לי על הגב. "כדאי שתכנס לשם, לפגוש את כירון. זה מה שחניכים חדשים עושים."

ממש לא.

אני לא חניך חדש, לא חצוי יווני, ובכלל לא חי!

קונור/ טראביס השני פירש את הבעת הפנים שלי כפחד. "אל תדאג, אחי. יחסית למאמן לוחמים בן אלמוות, כירון הוא לגמרי אחלה."

"או שאתה רוצה להמשיך את הסיור שלנו?"

אוקיי, שכנעו אותי.

הנהנתי. "תודה על הסיור."

"נתראה כשתבוא לישון בביתן שלנו!" הם צעקו אליי כשהתחילו להתרחק.

אוי ווי.

עליתי במדרגות העץ, מרגיש כאילו איזה כלב שמירה עלול לתקוף אותי כול רגע.

נכנסתי פנימה לפרוזדור צר וארוך. על הקירות היו ציורים בסגנון יווני עתיק, בצבעים שחור וצהוב. אלה היו ציורים ממש קריפיים, של גיבורים שכורתים ראשים של מפלצות.

זה הזכיר לי שראיתי ילדים בני 8 במחנה.

כן… זה מוסד חינוכי איכותי.

הייתה רק דלת אחת, והמשך של המסדרון עד אינסוף בערך.

נכנסתי דרך הדלת, ונראה שפרצתי לאמצע ישיבת מלחמה.

תאמינו או לא, היה שם מישהו שהיה חצי אדם וחצי סוס.

איש הסוס? איש-סוס? סוסון האיש? סוסאיש?

סוסון האיש מוצא חן בעיניי.

אז סוסון האיש היה בן אדם רגיל מהמותניים ומעלה, לבוש במגן חזה מברונזה ומחומש בחץ וקשת. היו לו זרועות שריריות בטירוף, כמו של ת'ור, ופנים מזוקנות וידידותיות שלא התאימו לשרירים.

מהמותניים ומטה הוא היה סוס. כן, ארבע רגליים, זנב.

לידו היה נער שגם היה חצי חיה.

לנער היה שיער מתולתל וחלילי פאן סביב הצוואר, אבל היו לו רגלי עז שעירות ופרסות.

חשבתי שהמוח שלי נשרף (תרתי משמע, תודה לך ליאו ולאדס), אבל אז ראיתי את בת הדודה שלי, אנבת'.

שלא הייתה חצי חיה!

אני לא משוגע!

… אל תשפטו אותי. אלה המחשבות שהיו לי באותו רגע הארה נפלא שהבנתי שלא התחרפנתי.

אנבת' הייתה לבושה כמו תמיד, במכנס ג'ינס וחולצה כתומה שרק עכשיו הצלחתי להבין מה כתוב עליה.

'מחנה החצויים-', ומתחת לזה בקטן יותר, 'צלילי לונג איסלנד'.

שלושתם היו עסוקים בלבחון איזו הולוגרמה.

אנבת' בדיוק הייתה באמצע ויכוח עם שניהם.

"אנחנו צריכים לדבר עם מחנה יופיטר. הם יכולים לעזור לנו, יש להם כלים והיכולות לסייע לנו."

סוסון האיש הניד בראשו. "לא. עד כמה שיש בי הערכה כלפי מחנה יופיטר, זה לא בעיה שלהם. מחנה החצויים צריך למצוא דרך לפתור את זה בעצמו."

אנבת' פלטה קריאה נרגזת, כמו נהמה של זאב. "עד שאני מתגברת על ההיבריס, אתה מבטל את הרעיון שלי בהינף יד.  יש לנו הסכמים עם הסנאט. אם הם יצאו למלחמה נגד אויב כולשהוא, אנחנו נבוא לעזרתם. אם אנחנו נצא למלחמה נגד מישהו, הם יבואו לעזרתנו."

"זוהי לא מלחמה, ילדתי."

"זה עדיין לא מלחמה. זה יהפוך להיות מלחמה. אנחנו מדברים על גורל האולימפוס, כירון."

באותו רגע קלטתי שאני מצוטט לשיחה על גורל העולם.

הרגשתי כמו מרגל.

ידעתי שכדאי שאלך, כי אסור לי לשמוע את זה. 

אבל זה היה יותר מידי מעניין.

הנער עז הרים את ידו. "אני יכול להגיד משהו?"

"מה?" אנבת' וסוסון האיש שאלו בתיאום מושלם.

"אני חושב שאנבת' צודקת, כירון, אדוני. ניאדות ונימפות שנמצאות תחת חסות המועצה סיפרו לי שהם שומעות קולות כאלה. לחישות. מישהו מנסה להתחיל מלחמה חדשה. והפעם, האויב הזה בלתי נראה לאלים. לא נדע מי הוא עד שיחליט להיחשף. לפחות לא בכלים שיש למועצת הפרסות, אולי למחנה יופיטר יש פתרונות חכמים יותר."

אנבת' הביטה על סוסון האיש (כן, הבנתי שקוראים לו כירון, אני נשאר עם הכינוי שהמצאתי) ופתחה את פיה להגיד משהו, בטח בסגנון של: "אמרתי לך," או "רואה?"

במקום זה היא אמרה:

"מגנוס?"

אוי. נחשפתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא