הפרק מוקדש לכל מי שהגיבו בפרק הקודם! תודה על התגובות, זה ממש כיף לקרוא אותן!!!!
השבוע חלף במהירות, הספקתי ללמוד, ללמוד וללמוד, להיפגש עם סוורוס בגן שעשועים עוד פעם פעמיים ולהתרגש מאוד לקראת החופש- עוד שבוע! וכל הזמן הזה החלום המשיך להטריד אותי, וגם הגילוי שבעצם אני- מכשפה. אבל כל זה לא חשוב- יותר חשוב זה איזו מתנה לקנות לסוורוס לקראת יום ההולדת שלו?
"לילי תתעוררי, עוד מעט בית ספר!" שמעתי במעומעם את קולה של אמי מלמטה, פקחתי באטיות את עיני והבטתי סביבי. החדר היה מוצף אור בוקר זוהר ונעים, ובאוויר הייתה הרגשה שמשהו טוב עומד לקרות. התרוממתי בזריזות מהמיטה, שפשפתי את עיני והתחלתי להתארגן. כעבור 10 דקות כבר הייתי מוכנה, ודילגתי בעליזות למטה, לאכול את ארוחת הבוקר. "בוקר טוב אמא, בוקר טוב אבא, איפה פטוניה?" קראתי בעליזות להוריי "בוקר טוב לילי, תאכלי במהירות שלא תאחרי, פטוניה תצטרף אלייך כשהיא תסיים להתארגן" ענתה לי אימי, אבי רק המהם משהו מעל העיתון שלו. ניגשתי לשולחן, והתחלתי לזלול סלט ירקות, חביתת עין וכוס שוקו מתוק וחם. בנתיים פטוניה הצטרפה אליי. כשסיימתי פיניתי את הצלחת שלי, לקחתי את התיק שלי וחיכיתי ליד הדלת שפטוניה תסיים לאכול. "פט את באה? בגללך אני יאחר!" קראתי למטבח, בניסיון לזרז את פטוניה "נו רגע ליל אני כבר באה" היא ענתה לי בתשובה. סוף סוף אחרי חמש דקות פטוניה נעמדה לידי בכניסה "ביי אמא ואבא" קראנו אליהם ביחד "בהצלחה מתוקות" הם אמרו לנו ויצאנו במהירות מהבית, טרקנו את הדלת ודילגנו במהירות לכיוון ביה"ס. "פטוניה" פתחתי "יש לך רעיון למתנת יום הולדת לבן? אני חייבת להשיג מתנה עד מחר!" "אמממ... את יכולה לקנות לו..." 'טררררררררררררר.........' צלצול מעצבן קטע אותה, ושתינו התחלנו לרוץ במהירות לביה"ס. נפרדנו בכניסה לבניין וכל אחת נכנסה לכיתה שלה.
פתחתי בתנופה את הדלת והתכוונתי לרוץ במהירות למקומי, לשנייה הבטתי קדימה ונשארתי נטועה במקומי. המורה כבר הגיעה לכיתה. "אוואנס" היא פנתה אלי בנימה מאשימה "גשי אליי בבקשה." ניגשתי אליה באיטיות בצעדי רובוט מתוחים. "יופי, למה איחרת?" היא הסתכלה אליי במבט חמור 'הלך עלי' חשבתי בליבי, האמת שבדרך כלל אני בכלל לא מסתבכת, אני ילדה מאוד מסודרת, תמיד מקשיבה בשיעורים, מכינה שיעורי בית ומוציאה בין 95 ל 100, ובעיות עם המורות ממש לא נכנסים לי לסדר היום. "אממ, כי התעוררתי מאוחר?" ברור שזה לא היה נכון, פטוניה עיכבה אותי, אבל אין טעם להגיד את זה, שום תירוץ לא מספיק טוב בשביל לספק את המורה "הבנתי" היא התחילה להגיד, קולה מקפיא אותי יותר ויותר "גשי למנהל, ואל תחזרי לכיתה בלי פתק שהמנהל מאשר לך בו להיכנס לכיתה" "פיו.." נאנחתי, פתק מהמנהל זאת לא בעיה. אופס. טעות להיאנח בקול, המורה תקעה בי מבט חמור ובלתי מרוצה, והמשיכה את דבריה "וכמובן, את צריכה גם לסיים את העבודה הזאת" היא הגישה לי שלושה דפים מהודקים. הבטתי על הדפים אח"כ על המורה, לא מאמינה שאני צריכה לעשות את זה רק בגלל שאיחרתי בחמש דקות. "בסדר המורה" עניתי בקול מאוכזב, ויצאתי מהכיתה כשהמבטים של כל ילדי הכיתה מלווים אותי. איזה פאדיחות.
כשסיימתי סוף סוף את העבודה וקיבלתי את הפתק מהמנהל, חזרתי לכיתה באיחור של חצי שעה. פתחתי את הדלת באטיות, נתתי למורה את העבודה והפתק וניגשתי למקומי.
סורי שהפרק קצר, פשוט נגמר לי התור במחשב...:'( פליז פליז פליז תכתבו תגובות, זה ממש ממש חשוב לי!!!!!!!!
|