מבט חטוף

לפני שאני מתחילה את הפרק, אני רוצה להתנצל שלקח לי זמן להעלות חדש (עצלנות וכזה...) ;)

ואני יוצאת לחופשה ארוכה בחו"ל (תאילנד, למי ששואל) אז אל תצפו לעוד פרק בחודש הקרוב... סורייי...

דראקו התעורר למשמע קולו של פרופסור סנייפ.

הוא פקח עין אחת, וגילה אותו עומד במרכז החדר, מדבר. הוא הפנה את ראשו לכיוונו של דראקו.

"אני רואה שהאדון מאלפוי הועיל בטובו להתעורר ולהקשיב לדבריי. אז כמו שמארתי לפני רגע, לשיעור השיקויים של היום יצטרפו תלמידי גריפינדור, וכמה שאני מתנגד לכך, קיבלתי הוראה מפרופסור דמבלדור להחליף את פרופסור מקונגל בשעת מחלתה וללמד את תלמידי גריפינדור במקומה." הוא סיים את דבריו ויצא.

דראקו עוד היה קצת מנומנם, ולא כל כך הבין מה קורה.

"לא הבנתי מה הוא אמר." הוא מלמל לקראב.

"מקונגל חולה, אז דמבלדור אמר לסנייפ להחליף אותה וללמד את תלמידי גריפינדור שיעור שיקויים איתנו." הוא אמר לו.

"מצויין. ממש בשורה טובה להתחיל איתה את הבוקר." דראקו אמר בבוז. מבחוץ הוא נראה מבואס ועצבני על הבשורה, אך מבפנים הוא הרגיש קפיצות קטנות בבטן, כאילו יש שם פרפר קטן שמנסה לצאת.

בארוחת הבוקר הוא הציץ לרגע על תלמידי גריפינדור, וקלט בעינו את רון מספר משהו להארי. הוא הסיק שהוא סיפר לו על שיעור השיקויים, כיוון שרגע לאחר מכן פניו של הארי הפכו קמוצות ועצבניות.

לדראקו היה קצת קשה לראות את הארי כעוס, אבל הוא החליט להתעלם מכך.

***

"וויזלי, גריינג'ר, איפה פוטר?" סנייפ אמר, וניתן היה לשמוע מעט ארסיות חדורה בקולו.

"הוא במרפאה," אמרה הרמיוני בביטחון. "הוא לא הרגיש טוב אחרי ארוחת צהריים והלך למדאם פומפרי. הנה האישור על אי השתתפותו." היא הושיטה לסנייפ פיסת נייר.

'הארי לא מרגיש טוב?' דראקו נבהל מעט. הוא נראה ממש בסדר הבוקר.

הוא ניסה להתרכז בהכנת שיקוי ריחות, אך לא הצליח להסיט את מחשבותיו ממחשבות על הגריפינדורי הקטן, שבטח שוכב לו במיטה קטנה.

"פרופסור סנייפ?" הוא ראה את הרמיוני גריינג'ר מרימה את ידה.

"כן,העלמה גריינג'ר? האם תרצי לשתף אתנו באחת מההברקות החדשות שלך?"

"לא, פשוט תהיתי אם אפשר להביא להארי את שיעורי הבית."

"לא... את לא יכולה... מר מאלפוי!" למשמע קולו, דראקו הרים את ראשו במהירות. "האם תואיל בטובך לקחת את שיעורי הבית האלה למר פוטר, השוכב במרפאה עקב "בעיות בקיבה". סנייפ אמר בזלזול.

"באמת פרופסור? אני חייב?" דראקו גלגל עיניים.

"כן, מר מאלפוי, אתה חייב." ובזה נסגר העניין.

בערב הגיע דראקו אל המרפאה.

"היי פוטר!" הוא קרא לעברו.

הארי הרים את ראשו. דראקו הרגיש הקלה כשידע שהוא בסדר.

"קח, סנייפ אמר לי לתת לך." דראקו הושיט לו את שיעורי הבית.

הוא ראה את ידו של הארי מושטת לעברו. לפתע, הוא הרגיש את ידיהם מסתבכות, ולפני ששם לב מצא את עצמו עומד יד ביד עם אויבו הגדול.

ליבו של דראקו פעם במהירות. הוא לא ידע מה לעשות. הוא הביט בעיניים הירוקות האלה, העמוקות כל כך, ובפעם הראשונה בחייו, הוא הרגיש גל ענק של רגש מציף אותו. הוא רצה להישאר ברגע הזה לנצח.

פתאום, נכנסו רון והרמיוני. הוא מיהר לקחת את ידו חזרה, וברח משם מהר ככל שיכל.

באותו לילה הוא שכב במיטה בעיניים פקוחות, וניסה לשחזר את אותו רגע. מה זה היה שם, הדבר הזה שגרם לו להרגיש כל כך טוב? הוא מעולם לא חש תחושה כזו.

הוא הצליח להירדם שעות רבות לאחר כיבוי האורות, ובחלומותיו הוא ראה את עצמו מחזיק יד של מישהו יקר לו, ומרגיש את אותה תחושת חמימות כמו קודם, כשזה היה אמיתי...

הפרק הקודם		הפרק הבא