השושנה של סוורוס.

לילי שכבה במיטה עטוית סדינים לבנים. על פניה נצנצה הזיעה וסוורוס ישב לידה אוחז בידה ומנגב את הזיעה ממצחה. במיטת פלסטיק קטנה לידו שכב תינוק קטן. הוא פקח את עיניו ופלט יבבה דקה. סוורוס הרים את עיניו מלילי ומיהר להסתובב אל התינוק. עיניו השחורות של סוורוס נפגשו בעיניו השחורות של התינוק. הוא חייך והרים אותו. כשהמשיך התינוק לבכות ואחת האחיות המוגלגיות הגיעה לחדר, הוא מסר לה את התינוק בתערובת של מבוכה וצער.

היא חייכה אליו חיוך מרגיע ואמרה, "אל תדאג, היית מצויין. לרוב, אבות טריים מפחדים אפילו לגעת בתינוק כשהוא בוכה. היית בסדר גמור." היא נענעה את התינוק וכשנרגע אחרי כמה דקות, החזירה אותו אל המיטה. סוורוס העיף מבט בלילי מוודא שהיא עוד ישנה וליטף את ידו הקטנה של התינוק.

הוא חייך כשזה נאחז באצבעו ולא שיחרר. 'חזק,' חשב. 'יחסית לחבילה קטנה ומצ'וקמקת...' הוא חייך.

"סוורוס...?" לילי התרוממה במיטתה, מעיפה מבט לצדדים. הוא הרים שוב את התינוק והסתובב אליה. באותו רגע הגיעה שוב האחות ושאלה את לילי, "איך תרצו לקרוא לו? כבר חשבתם על שם?"

לילי בהתה בסוורוס ואמרה, באותו הרגע שאמר גם הוא, "קמרון," האחות חייכה.

"זה שם יפה, קמרון." היא העיפה מבט שואל בסוורוס שהנהן לאישור. כשהתקרבה ולקחה את קמרון מידיו, היא אמרה, "יש לו את העיניים של אביו," סוורוס חייך בגאווה. "אבל הפה.. יש לו פה כמו שלך," חייכה אל לילי. לילי חייכה בעייפות.

האחות הבינה שלילי עייפה. היא הניחה את קמרון בזרועותיה של לילי ויצאה, מפטירה אחריה, "מזל טוב!"

לילי חייכה אל סוורוס, שחיבק אותה ולחש, "הוא יפה כל כך... כמוך, לילי..." הוא נשק למצחה הרטוב.

"מעניין איזה שיער יהיה לו," צחקה לילי.

קמרון גדל. הוא היה ילד יפה. עיניו השחורות הביעו טוב לב, ושיערו היה מיוחד מאוד. בשיערו השחור היו לפעמים פסים אדומים, שאותם ירש מאימו. כשהיה רץ, היה שיערו הפרוע מתנופף ברוח וכשהיה עוצר היה השיער נוחת על עיניו ומסתיר אותן. פיו הקטן היה מחייך כל העת ולידיו לא היה רגע מנוחה. תמיד היה עוסק במשהו. שובר דברים, מצייר, משחק בכדור.....

"אבא!"

צעקה נשמעה מן המסדרון. סוורוס רץ מהר אל הדלת ובעקבותיו, תופסת בשולי גלימתו, רצה בצעדים קטנים ומהירים, הלנה הקטנה. סוורוס חיפש במבטו דבר שיכול היה לאיים על בנו, אך לא מצא דבר. כל שראה היה רק את קמרון, שיערו השחור-אדום סתור על פניו המאושרים, ובידו מעטפה הכתובה בדיו סגולה.

"אבא, התקבלתי, התקבלתי!" קמרון רץ אליו בצעדים גדולים ונופף במעטפה מתחת לאפו. סוורוס חייך וחיבק אותו.

"לא הטלתי בכך כל ספק. אפילו לא לרגע," שכנע את בנו הנרגש.

"על מה כל הרעש והמהומה?" לילי הגיחה מהסלון, אוחזת בבטנה הטפוחה.

"התקבלתי, אמא! הנה המכתב!" קמרון רץ אליה והושיט לה את המכתב.

"מה קרה לדיו הירוקה?" שאלה. "למרות שגם הסגולה יפה מאוד..."

סוורוס גיחך וניגש אליה. הוא הניח יד על בטנה וחיבק את כתפיה.

"אני מעדיף את הירוקה..." לילי הזעיפה את פניה בתוכחה ופרעה את שיערו של קמרון. עיניו השחורות ננעצו בה באושר. הוא נתן לה את רשימת הציוד והיא בחנה אותה. כשסיימה היא החליקה בחזרה את שיערו הארוך של קמרון וליטפה את לחיו.

"קמרון, חומד," היא קראה בעודה הולכת למטבח. "נוכל ללכת מחר לסימטת דיאגון! בבקשה, אל תישן עד מאוחר! אבא צריך ללכת לעבודה ואין לי כוח להעיר אותך!"

"כן, קמרון," צחק סוורוס. "כבר אין לאמא כוח לעלות עד לחדר שלך...!" הוא הניח יד על כתפו של קמרון, שצחק.

"סוורוס!" נשמעה איוושת שרביט מן המטבח ובבת אחת הפך שיערו של סוורוס לאדום בוהק וצעקני.

הלנה מחאה כפיים באושר. היא היתה רק בת שלוש אבל יכולותיה כבר היו אדירות. היא היתה מטאמורפמאגוסית. כשצחקה הפך שיערה לאדום כשיערו של אביה. הוא הבחין בזה והזדעף.

"לילי! הוא גרוע יותר מהשיער שלך!" רטן סוורוס ושמע אותה צוחקת כשנכנס למטבח ביחד עם קמרון והלנה. הוא התגנב מאחוריה בעודה מנצחת על כלי המטבח שקצצו ירקות וטיגנו חביתות.

הוא חיבק את מותניה והיא קפצה.

"ס-וו-רוס!" היא הסתובבה אליו בבת אחת מזעיפה את פניה ומנופפת באצבעה מולו.

קמרון והלנה נחרו מצחוק.

שיערה של הלנה השתנה לשיערה השחור אדום ,שאתו נולדה. שיערה החלק היה דומה לשל קמרון, רק שהיה הרבה יותר פרוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא