לאהוב את לונה

"אההה!!!" צווחה לפתע ג'יני, כשדראקו מאלפוי יצא משירותי הבנות. דראקו מאלפוי הביט בה בהפתעה והסמיק. ג'יני נאנחה.

"מצטערת, לו, אבל עדיין קצת מעצבן אותי לראות את דראקו מאלפוי", היא אמרה בחצי חיוך.

לונה\דראקו חיייכה. "זה בסדר, ג'ן, אבל איך ניכנס למרתפים של סלית'רין?" היא שאלה. ג'יני הצרה את עיניה וניגשה אל לונה. זה היה קצת מוזר, כיוון שג'יני נהגה להתרחק כמה שיותר מדראקו מאלפוי. ג'יני לחשה משהו באוזניה של לונה, שחיייכה בשמחה. 

כמה דקות לאחר מכן נכנס דראקו מאלפוי אל המרתפים של סלית'רין.

"היי, דראקו! רוצה לשחק איתנו במשחק של מוגלגים?" צחק נער גדל-מיימדים. דראקו עטה על פניו הבעת קור וגועל. "באמת, רייפס, עוד לא למדת שאתה היחיד שמשחק ב-"מוגלגיימס"... מממ?" ענה דראקו, ורייפס הסמיק. 

"אם תסלחו לי, אני עולה לחדרים", אמר דראקו ביהירות. הוא עלה במדרגות אל חדרי הבנים. דראקו נדחק לפינה קטנה ומרוחקת.

"נו, מה קורה?" לחש קול מוכר, קולה של ג'יני, לאוזניו של דראקו. "ג'ן, הבהלת אותי!" לחשה לונה בקולה האמיתי. "איפה את?" היא שאלה במצח קמוט. ג'יני צחקה. "מצאתי על אחד מהשולחנות בחדר השיקויים גלימת היעלמות שאחד מהסלית'רינים העשירים כנראה שכח. אני לא מסתכנת בהורדה שלה, ובבקשה תדברי קצת יותר בשקט! דראקו מאלפוי האמיתי מסתתר כאן בין הכילות. אגב, אם תצאי מכאן מוקדם מהצפוי ותרצי להיות שוב לונה, תלחשי: 

סרפד עם כוח, זהו מוח, אותו יש להשיב - למקומו של הרכיב! ותלעסי את זה... אל תדאגי, הסרפד הזה קסום, הוא רק נראה כמו רפד רגיל", הסבירה ג'יני והחליקה גוש ירקרק אל כיס הגלימה של לונה. 

לונה הנהנה. היא צעדה בשקט לקצה החדר, ואז קלטה את מיטתו של גויל. 

נער כבד וגדול ישב על המיטה הזאת... גויל. שיערותיו היו בלונדיניות כמו קש מיובש, ועיניו הקטנות היו מאומצות. בידו אחז גרגורי גויל בנייר קלף ישן ועט נוצה שהדיו שלו כמעט נגמר. לונה התגנבה מאחורי גויל בדממה, והציצה על המכתב מעבר לכתפו. היא קראה בשקט בליבה:

"לונה היפה מאוד מאוד,

אני אואב אותח הרבה עד שאין לי מושג. ואני רוצה שאת תתעלמי מהמישו אזה שגם הו שולאח לח מחתבים! כי אני אואב אותח והו לו! שלך באאבה, גרגורי גויל!"

המכתב היה קצר וכמעט בלתי ניתן לפיענוח. גויל בקושי כתב סימני פיסוק, ולונה רצתה שהמכתב המטופש הזה לא יגיע אליה. היא חמקה לקצה החדר.

לונה פתחה וסגרה את הדלת (כאילו נכנסה בזה הרגע) והעיפה מבט יהיר בגרגורי גויל, שמיהר להסתיר את המכתב. "מה אתה מסתיר שם, גויל?" היא שאלה בחשדנות מזויפת. גויל הסמיק ומלמל משהו לא מובן. משהו זע במיטתו של מאלפוי, ולונה קיוותה שגויל לא הבחין בכך. למרבה המזל, הוא אכן לא הבחין, ורק יצא במבוכה מן החדר. לונה עקבה אחריו בדממה. גויל כמעט יצא מהפרוזדור. יתכן שזו ההזדמנות היחידה שלה.

"אציו מכתב אהבה של גויל!" היא לחשה. המכתב התעופף בדממה אל ידיו של דראקו, שהיה למעשה לונה. גויל יצא אל חדר המועדון של סלית'רין בלי לחשוד במאום, ולונה נכנסה חזרה לחדר השינה. היא הציצה במיטתו של דראקו מאלפוי. הסקרנות אכלה אותה. 

ממה כבר יכול לחשוש דראקו מאלפוי, בן משפחת טהורי דם, עשיר ומקובל? לונה הייתה חייבת לגלות.

לונה התגנבה אל מיטתו של דראקו והציצה מבין הכילות. היא קפאה במקומה מרוב תדהמה. בפעם הראשונה באותו יום, היא ראתה נער כותב מכתב אהבה אליה. הבעיה הייתה, שגם דראקו מאלפוי ראה אותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא