מעלילות ג'יימס הנפוח וסבר-מאוס

סורי שלקח כל כך הרבה זמן, אבל אני רוצה שיהיו יותר תגובות.....

אז: 3 תגובות ממשיכה, ואתם יודעים שאני עומדת במילה שלי.

פרק V: מר פוטר המסכן

הרעיון להדביק לסנייפ דף על הגב לא היה שלי, הוא היה של סיריוס. וזה היה רעיון גדול.

את הלילה הראשון העברנו רמוס, סיריוס, פיטר ואני, שישנו באותו החדר, בתיכנון המתיחה הראשונה בבית הספר. היא אמנם לא הייתה הדבר הכי מבריק עלי אדמות, אבל דווקא הצליח לא רע.

עד שהאגרוף של סנייפ פגע בפרצוף שלי.

מעולם לא הובסתי כל כך מהר במכות, והאמת, זה היה דיי מביך.

ברגע שרומז וסיריוס עזרו לי לקום, סיריוס לחש לי שאעשה כאילו אני לא מסוגל לעמוד, וכך עשיתי. האפקט היה ממש מדהים כשסלגהורן החליט להעניש את סנייפ.

מצד אחר, הרגשתי שזה לא בסדר מצידי להציק לו כל כך הרבה.... אני לא אדם מרושע, פשוט רציתי להחזיר לו על שצחק עלי ברכבת.

כשהגענו למרפאה מדאם פומפרי, האחות החדשה של בית הספר קיבלה את פני. היא נראתה מאוד מודאגת מכמות הדם שזלגה מאפי. את המשקפיים היא תיקנה בשניות, אבל היא ביקשה ממני לשכב על אחת המיטות, והסבירה לי שנשבר לי האף, ושאני צריך לנוח במשך כמה שעות. נאנחתי בכעס. דווקא את היום הראשון הפסדתי.

״אין מה לעשות מר פוטר... איבדת המון דם.... אני לא מבינה איך ילד מהשנה הראשונה יכול להנחית אגרוף כל כך מוצלח, אבל זה ממש לא בסדר.....״ היא אמרה. היא המשיכה לדבר ולברבר על חוקי בית הספר, ואני פשוט ניסיתי להקשיב לה, למרות שזה היה ממש משעמם. סיריוס ורמוס עמדו בצד והתפקעו מצחוק אילם.

גילגלתי בעיני ועשיתי כאילו אני עומד להתעלף, זה עצר את הנאום המרדים של האחות.

היא אמרה לי לשבת על המיטה, והביאה לי שיקוי. שתיתי אותו והרגשתי הרבה יותר טוב, למרות שהשיקוי היה ממש מגעיל. אחר כך היא מילמלה איזשהו לחש, וכל הדם שהיה על הפנים שלי נעלם.

היא שלחה את סיריוס ורמוס חזרה לכיתה, ואמרה לי לנסות לישון, או פשוט לנוח ולנשום נשימות עמוקות. התחלתי לחשוב שאולי אם לא הייתי מגלה לסבר מאוס שאני הוא האחראי לתעלול, אולי היום הראשון שלי בהוגוורטס לא היה כזה משעמם.

בסוף היום, רמוס, סיריוס ופיטר באו להביא לי את שיעורי הבית של היום הראשון. מדאם פומפרי ביקשה מהם ללכת אחרי שהם יביאו לי את השיעורים.

אבל כמובן שלא הקשבנו לה.

הם נשארו עוד הרבה זמן וסיפרו לי בדיוק מה קרה, איך קרה ולמה קרה.

"וגמל חם", אמרתתי בדרך אגב.

"מה?" הם שאלו.

"אמרתם שתספרו לי מה קרה, איך קרה ולמה קרה. למה קרה. אז גמל חם." אמרתי.

הם הסתכלו עלי כאילו ירדתי מהפסים, אבל אז התפקעו מצחוק.

"הבנתם? כאילו למה קרה, אז גמל חם…." אמר פיטר.

"פיטר, בחיים שלך אל תסביר בדיחה. זה גורם לה להראות מטופשת." אמר סיריוס. פיטר גילגל בעיניו.

"אתם יודעים משהו?" שאלתי והסכלתי עליהם במבט מלא רחמים. הם הסתכלו עלי במבט שואל.

"אני חושב שצריך להתנקם בסנייפ." אמרתי. כבר נמאס לי שהוא תמיד מצליח להשוות את עצמו, כשהוא זה שהתחיל את ה"מלחמה הזאת".

"כן, אף אחד לא מתעסק עם החברים שלי." אמר סיריוס, "בטח לא עם כאלה שלא רואים צי מטר בלי משקפיים." מירפקתי אותו והוא צחק.

"ילדים!" צעקה מדאם פומפרי, "אמרתי לכם רק להביא לו את שיעורי הבית!"

"אני באמת מרגיש בסדר!" אמרתי, "אפילו קצה הזרת לא כואבת לי."

"היא כאבה לך מקודם ולא אמרת לי?!" היא שאלה מעט בכעס. סיריוס, רממוס ואני צחקנו, ופיטר נראה מעט חושב.

"טוב בסדר, אבל תנסה לא להסתבך שוב במכות, או שאני אשאיר אותך פה לשבוע." היא אמרה.

הנהנתי במרץ, ויחד עם חברי יצאתי מהמרפאה.

"גם היא לא עומדת בקסמיך, ג'יימס," אמר סיריוס, "כולם כבר מאוהבות בך."

אני ורמוס צחקנו.

המשכנו ללכת במסדרון, כשלפתע פיטר התחיל לצחוק.

"עכשיו הבנתי!" הוא אמר.

"מה?" שאלנו.

"כאילו לא באמת כאבה לך קצה הזרת, אבל היא ממש דאגנית!" הוא אמר.

סיריוס גילגל בעיניו.

"פיטר." אמרתי.

"מה?"

"פשוט שתוק."

"אבל מה עשיתי?"

"הסברת בדיחה. אתה בדיליי של שתי בדיחות," רמוס וסיריוס צחקו.

"אבל…." הוא התחיל להגיד.

"פשוט שתוק".

השבוע הראשון עבר ממש מהר. כל השיעורים היו דיי מעניינים, אבל קלים מאוד. מצאתי את עצמי בערך באמצע כל שיעור פשוט מדבר עם סיריוס, שישב לידי בכל השיעורים, או בניסיון להציק לפיטר, שלא לקח את זה ברצינות, והיה אחלה בן אדם.

באמצע השבוע הגעתי למשרד של סלגהורן, והוא ביקש ממני להסביר מה קרה עם סנייפ. לא התכוונתי להגיד לו שהכל היה ממתיחה שלי, אז פשוט אמרתי לו שהוא כנראה הבין אותי במשהו לא נכון, וכשהבין את זה הוא התנפל עלי. סלגהורן קנה את זה, אבל נראה מעט מפקפק.

סנייפ, מצידו, כל הזמן הסתכל עלי במבט מלא שנאה ותיעוב, ומשהו שסיריוס פירש כקנאה.

"הוא פשוט מקנא במעמד החברתי שלך. אתה מלך הבנות, והוא מלך השיער השמנוני".  על הבדיחה הזאת צחקנו שעות, אולי חוץ מפיטר שהבין אותה רק אחרי חצי שעה.

הסיפור על הדף המודבק לגב של סנייפ התפשט כמו אש בשדה קוצים, ועד מהרה היו כל התלמידים מותחים את חבריהם בדרך הזאת.

באחת הפעמים ראיתי את אחד הבנים מהשנה השניה מנסה להדביק דף על הגב של לילי אוואנס, אבל היא צרחה עליו, והדביקה לו את הדף על המצח. גם על זה צחקנו שעות.

בסוף השבוע הראשון, נתלה על לוח המודעות שלט שהכריז על שיעורי תעופה. וכמובן שאני וסיריוס חגגנו על זה, שכן שנינו רצינו להיות בנבחרת הקווידיץ' של גריפינדור, גם אם ידענו שלא נצליח להתקבל בשנה הראשונה. הבעיה הייתה פשוטה…

"אנחנו לומדים עם סלית'רין!" אמר רמוס באכזבה.

"כן, עם כל החברים של סנייפ, שלא נראה לי שיצליחו להחזיק מעמד שלוש שניות על מטאטא לפני שהוא ישבר. איך קוראים לגורילה ההוא? מאלסיבר?" שאל סיריוס.

"נדמה לי," אמרתי, למרות שלא ממש שינה לי עם מי לומדים לעוף, העיקר ללמוד לעוף.

"נו, אז מצאת את ההזדמנות שלך." אמר סיריוס. לא הייתי בטוח ששמעתי נכון.

"הזדמנות למה?" שאלתי.

"זה דיי ברור," אמר רמוס, שנשמע הרבה פחות נלהב מסיריוס, אבל עדיין חייך, "להתנקם בסנייפ."

החיוך על הפנים שלי גדל עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי.

"אתה יודע מה," אמרתי וטפחתי על כתפו של סיריוס, "אני אוהב את הראש שלך, גם אם הבדיחות שלך יותר טובות משלי."

רמוס וסיריוס צחקו.

"כאילו, בגלל שלסיריוס יש בדיחות יותר מצחיקות, ובדרך כלל ג'יימס יותר מצחיק!" אמר פיטר.

"פיטר," התחיל להגיד סיריוס, כשהוא מניד בראשו.

"עזוב, סיריוס" אמרתי, "תן לו להסביר פעם אחת בדיחה, גם ככה אחרי שנתנקם בסנייפ, הוא יצליח להבין הרבה יותר טוב בדיחות טובות".

הפעם כולנו צחקנו, כולל פיטר .

למרות שצחק קצת באיחור.

הפרק הקודם		הפרק הבא