בתו של הלורד האפל

פרק 5

המשך היום עבר על קתי יחסית בסדר. לא היו דברים מדהימים במיוחד, אף שבשיעור שיקויים הקדרה של השותף שלה-  ארתימוס קארו- התפוצצה, וחלק מתכולתה נשפך עליה.

קתי פנתה לכיוון המסדרון המוביל לאולם הגדול כאשר שמעה צעקה מאחוריה.

''קתי!!!'' צעק דראקו ''קתי חכי!!!''.

קתי נעצרה,הביטה על דראקו ללא רצון רב ונאנחה.

''מה דראקו? '' אמרה.

''את בחיים לא תנחש מה קרה'' צהל.

''אהה... אני לא הייתי כלכך בטוחה במקומך. תן לי לנחש- המטאטאים ששלח דוד לוציוס לנבחרת הקווידיץ' זיכו אותך במקום  בקבוצה . צדקתי?''

דראקו ההמום הביט בקתי כאילו הייתה מפלצת אגדית ולא מוכרת.

''איך את....? אחחח.... קראת את המכתב מאבא נכון?''

קתי חייכה את החיוך הכי מתוק שלה ואמרה: ''אולי''

הוא ניענע בראשו ''את בלתי אפשרית קת'''

''תודה, נראה לי''.

אחרי ארוחת הערב שניהם פנו לכיוון חדר המועדון של סלית'רין. קתי שמה לב שחברותיה לשעבר מתלחששות ומצביעות עליה.

''דראקו? שיניתי משהו במראה שלי?'' לחשה קתי לעבר בן דודה.

הוא סרק אותה במבטו ולחש בתשובה: ''חוץ מהקצוות הירוקים, לא''

אהה נכון, מלמלה קתי, כנראה הן שמו לב  ששיניתי את צבע השיער...

''קתי!''-פתאום קראה אחת מהן.

היא הסתובבה וראתה שזו הייתה טלייאנה.

קתי התקשחה וסיננה: ''מה. את. צריכה.?''.

''אה.... חשבנו על זה..'' פתחה ריינה ולפי הבעת פניה היא הייתה מובכת ''אולי.. נחזור להיות חברות?'' היא הוסיפה חיוך.

קתי השתנקה והתחילה לצחוק. הבנות הביטו בה- מופתעות מתגובתה המוזרה.

''חה! שאני- המוזרה פשוטת העם שריגלתן אחריה- אחזור להיות חברה שלכן? באמת? אתן נותנות לי את הכבוד העצום הזה?! אני לא מאמינה!!!!'' עכשיו הבעת פניה של קתי התקשחה שוב ''אז כדאי גם לכן לא להאמין- כי זה לא יקרה''.

היא הסתובבה בחדות לעבר דראקו עם ראש מורם- פעולה שמראה גאווה לפי מה שדודה נרקיסה לימדה אותה-  והלכה, משאירה את הבנות פעורות הפה מאחור.

כאשר דראקו הסיג אותה הוא נגע בכתפה והתנשם: ''את.. היית.. פשוט... מדהימה...''

''תודה דראקו'' חייכה אליו חיוך חינני.

הם התיישבו בחדר המועדון והחלו לעשות את עבודות הכתיבה שהוטלו עליה- על חומר שלא הבינה היא הייתה מבקשת מדראקו עזרה ודראקו סתם פטפט איתה כי בעיקרון היא לא יכלה לעזור לו בשום מקצוע.

                                                                                                    ...

באחד הערבים חצי מבית הספר התקהל ליד אחד הקירות במסדרון.

''את הבאה בתור בוצדמית!'' נשמעה צעקה- האם זה דראקו?

''חיי זקנו של מרלין! זאת גברת נוריס!'' נשמעה צעקה רמה נוספת.

קתי נדחפה בין התלמידים המתפלאים והמלחששים וראתה דבר זוועתי- גברת נוריס הייתה תלוייה מלפיד ועל הקיר נכתב בדם:

'חדר הסודות נפתח שוב. הזהרו אויביו של היורש'

היא הניחה את ידה על פיה ועצרה צעקה.

''פוטר? מה.... החתולה שלי! גברת נוריס! אתה הרגת את החתולה שלי! '' צעק פילץ' שהגיח משום מקום ''אני אהרוג אותך!!!''

'' ארגוס! '' צעק פרופור דמבלור ''אני מבקש... אני מבקש מכולכם ללכת לחדריכם עכשיו, מכולם חוץ ממכם-'' הוא הביט על שלושת תלמידי גריפינדור שקתי זיהתה בלי בעיות- הארי, רון והרמיוני.

כולם פנו ללכת אך קתי התחבאה במהירות כדי לשמוע את המשך השיחה

'' היא אינה מתה ארגוס, הוטלה עליה קללה-''  ''אח! ידעתי את זה! חבל שלא הייתי שם באותו הרגע -אני מכיר רצף של כישופים שיפתור את המצב'' קטע אותו לוקהרט ואז השתתק.

''קתי!'' נשמעה לחישה. היא הסתובבה וראתה שדראקו קורא לה ומנפנף בידיו לכיוונו ''בואי!''.

היא הביטה לעבר 'זירת הפשע' פעם נוספת ורצה בשקט אל דראקו.

''חה! חדר הסודות נפתח- נהדר! אני מקווה שהיורש יראה את פניו בקרוב, כי אני בשמחה הייתי עוזר לו. גם את?''

קתי לא הקשיבה ולכן מלמלה תשובה לא ברורה שכנראה סימנה הסכמה.

דראקו המשיך לפטפט על היורש כאשר קתי נעצרה.

''להרוג'' נשמעה לחישה ''להרוג''.

''מה קורה? למה עצרת?'' שאל דראקו.

קתי מצמצה כמה פעמים והשתיקה את דראקו בתנועת יד חדה. שום קול לא נשמע. 'כנראה דמיינתי זאת' חשבה.

''לא משנה, סתם חשבתי ששמעתי קול'' ענתה לו.

דראקו המשיך לדבר על היורש ועל זה שהוא מתכוון לשלוח מכתב הביתה בנוגע לזה במשך כשעה, עד שקתי הכריזה שהיא עייפה ופרשה לחדרה. כאשר הייתה מול דלת חדרה שמעה קולות. היא הניחה את אוזנה על הדלת והאזינה:

''לפי דעתי צריך לעשות משהו בנוגע לזה''

''ספניה! את השתגעת?! את רוצה שהיא תכעס עלינו עוד יותר מאשר היא כועסת עכשיו?! ''

''נכון, הרי היה כתוב במפורש 'היורש' ולא היורשת''

''ששששש!'' מישהי השתיקה אותן ''אני שומעת קולות , אולי זאת היא! תחזרו למיטות מהר!''

קתי המתינה במשך כדקה ליד הדלת לפני שנכנסה כדי שהן יחשבו שלא שמעה כלום מדבריהן. כאשר נכנסה, היא ראתה שכולן במיטותיהן, מעמידות פני ישנות. היא לקחה את כותונת הלילה שלה, החליפה את בגדי בית הספר בה, נשכבה במיטתה ונרדמה.

בבוקר, החדר היה מלא בלחשושים וקולות של תזוזה. הבנות התלבשו, הסתרקו ופטפטו. קתי קמה מהמיטה, מלווה במבטים מצד 'חברותיה' לחדר והלכה לחדר האמבטיה. היא לבשה חצאית אפורה בהירה וסריג תואם. היא עשתה קוקו גבוה וקשרה אותו בגומיה. היא החליטה שהיום מתאים לה שיער חלק ופוני בובה וכך עשתה. כאשר יצאה, שוב כולן הביטו בה- הפעם בפליאה. קתי חייכה חיוך קטן ויצאה מהחדר. בחדר המועדון היא פגשה את פנסי אשר החמיאה לה על השיער ושאלה באיזה כישוף השתמשה.

''זה סוד'' ענתה לה והעניקה לה את אחד מחיוכיה היפים ביותר. פנסי חייכה בחזרה והלכה עם קתי לאכול.

זה הכל לעכשיו:)

מקווה שיעלה פרק חדש בקרוב

אוהבת המון המון המון

רוז:)

הפרק הקודם