הכבשה השחורה

"קספר!"

שאיין הייתה בטוחה שאחרי הצעקה הזאת מייתריי הקול שלה יקרעו,אך למזלה היא טעתה.

"מה כבר עשיתי?"שאל קספר בתמימות.

"שום דבר,"התרגזה שאיין,"חוץ מזה שכמעט הרגת את לוריאנה!"

"היי,"היתערבה לפתע הילדה הקטנה שבצד החדר,"קוראים לי לורין!"

קספר גילגל את עיניו."אני חושב שהייתי מואיל לכולם עם הייתי הורג אותה,"הוא הגן על כבודו,"היא הרי אפילו לא אוהבת את השם שלה!"

"זאת סיבה טיפשית להרוג משהו!"התקוממה שאיין.

"נכון,"אמרה לורין,"ואתם יודעים מה הכי טיפשי?"היא הוציעה את הסכין מהכרית שלה,מחכה לתשובה.

"שאנחנו רבים רק בגללך?"שאל קספר.

"לא,"ענתה הקטנה,מלטפת בזהירות את להב הסכין.

"העובדה שאתה זרקת עליי סכין רק בשביל שאני אתעורר,ושאתם רבים על זה."

קספר מלמל משהו על זה שהוא ידע הכל מההתחלה.

אני אספר לכם קצת על האחים:

קספר ושאיין הם רוצחים ווספרים(ארגון הווספרים הוא ארגון של רוצחים שרוצים לשלוט בעולם[כמה צפוי...}.בראש הארגון עומדת וועדה של שישה ווספרים,הממוספרים מווספר אחת עד ווספר שש[דא...].שאיין היא ווספר שש),והם מצפים מלורין ללכת בדרכם,כווספרים.

לורין היא ילדה כבת 10,בעלת שיער בלונדיני(שזהו הצבע שמסמל את המשפחה)ועיניים תכולות מהפנטות.

לורין היא גם חברתה הטובה ביותר של ריילון,היא לומדת איתה ביחד בבית הספר,הן באותה כיתה,יושבות ליד אותו שולחן,אוכלות אותו הדבר,מתלבשות אותו הדבר ואפילו קוראות את אותו הדבר!

לורין מכנה את ריילון 'קארין',וריילון מכנה את לורין 'שירה'.

לורין קמה ב-9 וחצי בבוקר,וזאת הייתה המריבה הראשונה.

היא לא ידעה שהיום הזה ישנה את חייה.

היא לא ידעה שריילון קיבלה מכתב מהוגוורטס.

היא לא ידעה כלום עד 10 ועשרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא