לינוי

"אאאאאח! מה... מי..... דובי?!" אמרה לינוי, כשדובי ניער אותה בחוזקה.

"אדונילי דבלדור קורא לך למשרדו. אדונילי דמבלדור אמר לי ללוות אותך" אמר דובי, והמשיך לנער אותה, כאילו חשב שהיא תרדם שוב.

"בסדר, בסדר! אני קמה! אתה יכול להפסיק בבקשה?"

אחרי כחמש דקות לינוי ודובי התייצבו מול פסל הגריפין שמוביל למשרדו של דמבלדור.

"קרמבו!" אמר דובי והם עלו במעלה המדרגות המובילות למשרדו של דממבלדור.

דובי פתח את הדלת והורה ללינוי להיכנס. "דובי יחכה בחוץ" אמר, וסגר את הדלת.

"שלום, לינוי" אמר דמבלדור. "יש לי בקשה בשבילך" אמר והורה לה לשבת.

"אני רוצה שתעקבי אחרי הארי, רון והרמיוני."

"מההההה?" אמרה לינוי ונתקעה במדף שמעליה. "למה?" היא שאלה, כשהיא משפשפת את ראשה איפו שנפגעה.

"השלישיה הזאת עושה קצת שטויות, ואם לומר את האמת, אני מפחד." ענה דמבלדור בכובד ראש.

"אז, כאילו, לעקוב?" שאלה לינוי, מצפה שדמבלדור יספר על הנסיבות קצת יותר.

"כן, תודה, ולילה טוב" אמר דמבלדור.

"מה זאת אומרת 'לילה טוב'?" שאלה לינוי.

"שיהיו לך חלומות נעימים" אמר דבלדור.

"עכשיו לילה???" שאלה לינוי.

"אם את מחשיבה 2 בבוקר לילה אז כן. תרצי שדובי ילווה אותך?" שאל דמבלדור, מחליף נושא.

"לא תודה" אמרה לינוי ויצאה ממשרדו של דבלדור.

גם זה יצא משעמם, אבל זה חשוב להמשך

הפרק הקודם		הפרק הבא