טירת גריפינדור

הארי הזדעזע רק מעצם הרעיון.
הוא שנא בתי חולים.
ירחמו עליו.
הוא שונא את זה אפילו יותר מהדרסלים.
והכי גרוע: מאלפוי.

מאלפוי יצחק עליו, ויפיץ שמועות.

"לא!" קרא הארי.
"הארי?" שאל רון.
"מה" ענה הארי בשעמום.
"אתה יודע... לא התעוררת המון זמן. אולי כדי שתלך?"


בסוף, הארי הלך לקדוש מנגו. כל אחד נשבע לא לספר.
הוא ישב במיטתו שבבית החולים.
משועמם עד מוות, הוא בהה בשרביט שלו, שהיה מונח על השידה הלבנה שליד המיטה בקטנה והלבנה.
הארי לא היה רגיל לראות כל כך הרבה לבן, הוא רגיל לאדום של גריפינדור, בחדר המועדון, בו בילה את רוב זמנו הפנוי.

חבל שהשנה אין משחקי קווידיץ'.חשב לעצמו. אין דבר טוב יותר מאימון קווידיץ' שיסיח את דעתי.
טוק.טוק.
דפיקות? מאיפה הן באות?
טוק.טוק.
הן באות מהתיק של הארי?!
טוק.טוק.
יואו, זה מחרפן! אני חייב לבדוק מה זה.
הוא פתח את תיקו והביט.
התיק היה ריק לגמרי, מלבד יומן שחור, בעל מסגרת אדומה עם עיטורים צהובים.
בחלק העליון היה כתוב בכתב מסולסל גודריק גריפינדור.

גודריק גריפינדור? חשב לעצמו הארי. איך זה הגיע אלי?

הוא פתח את היומן. כל הדפים היו מצהיבים ומתפוררים, מלאים ציורים וקשקושים מוזרים ודי חסרי- פשר.
הוא עייין עד שהגיע לעמוד האחרון.
עמוד זכרונות, היה כתוב בחלק העליון של העמוד, באותו כתב מסולסל ונטוי כמו בכריכה.
הארי לקח בלי להסתכל או לחשוב פעמיים את השרביט מהשידה הלבנה.
הוא דפק שלוש פעמים, כאילו שזה יכול לעזור אבל זה לא.
הארי, שוב בלי לחשוב פלט:"לכל המטאטים והסניצ'ים!".
הוא לא הבין מדוע פלט את המשפט המוזר, ופתאום המילים בכותרת התחילו לאט לאט להזהיב, ולשאוב את הארי לתוך היומן... 

הפרק הקודם		הפרק הבא