תאליה פוטר

" היי! היי!" , צעקתי שהוא ניסה למשוך אותי מהמיטה, כמעט שמוציא לי את היד. " אני יכולה לצאת בעצמי, תודה", אמרתי בחיוך, ויצאתי כדי להוכיח לו.

" טוב... סליחה" הוא גמגם, מבויש. קצת הביך אותי לראות אותו עומד במצב הזה, ולכן עניתי: " זה בסדר, לא נורא".

מיהרתי לחטוף את הבגדים מהארון שלי ואמרתי בשקט:" אני הולכת להתלבש בשירותים, תחכה פה ואל תזוז, אל תעיר אף אחת מהבנות". זה היה כאילו אני נותנת הוראות, ולמעשה זה הפוך.

" טוב " הוא אמר בערנות, לפחות לעומתי. הייתי חצי ישנה, שיערי היה סתור ועיני מנומנמות. הלוואי ויכולתי לישון עוד... חשבתי.

" מהר!" הוא לחש, מזרז אותי להתקדם לכיוון השירותים, קצת דוחף יותר מידיי בכוח.

"תיזהר!" קראתי, מורידה ממני את ידו הכבדה." אני הולכת, אני הולכת!" נראה שמישהו קצת קם היום על רגל שמאל. הוא עצבני... הבחור. הוא בכלל בחור? גיחחתי.

התלבשתי בזריזות, ציחצחתי את שיני ושטפתי פנים. הייתי כבר יותר עירנית, בהתחשב בזה שקמתי בשש בבוקר ואתמול הלכתי לישון בשתיים עשרה בלילה.

יצאתי ומיהרתי לחדר, מוודאת שהוא לא עשה כלום לבנות. מסכנות...חשבתי.

מזל. הוא רק זמזם בשקט איזשהו שיר של אלביס פרסלי, מתנודד מצד לצד, קצת כמו שיכור.

" טוב" הודעתי ," אני מוכנה".

" יופי" הוא אמר, מפסיק לשיר בפתאומיות. " אז בואי נצא לדרך" .

שמתי לב שהוא בוהה בי כמו מטומטם. לא הבנתי למה, אבל היה משהו בהבעה שלו שנראה כאילו אני מזכירה לו מישהו.

" הלוו??" נופפתי בכף ידי מול עיניו. הוא הפסיק לבהות בי, קצת מסמיק. " אני תאליה פוטר, מי אתה?" הצגתי את עצמי בחביבות.

שמתי לב שהמבט הנבוך שלו קצת השתנה בזמן שאמרתי את שמי, והפך למבט נדהם. " תאליה???" הוא שאל. " אבל אני חשבתי שלא שרדת!!!" הוא קרא, ומחץ אותי בחיבוק דוב חונק.

לא ממש הבנתי, אבל היה נראה שהוא מכיר אותי, איכשהו. " טוב", לא ממש ציננתי אותו, אבל לפחות הוא עזב אותי והשתתק. " בוא נמשיך את הדיון בחוץ, שלא נעיר את הבנות".

הוא הנהן, עדיין מביט בי בהבעה החצי מופתעת חצי בוחנת שלו, והלך אחרי, קצת מרעייש יותר מידי.

הפרק הקודם		הפרק הבא