על החיים ועל המוות

ארבע שנים עברו, וכל-כך מהר!!!

אני מחכה שהארי יצא מהמבוך, ביחד עם עוד בערך 900 איש!

מודי נראה כל-כך מוזר, מסתכל כל הזמן על המבוך.נו,טוב.כנראה נרגש כמו כל מי שנמצא פה.

אור אדום, אני נכנסת למבוך.הרי אני מוניתי להיות זאת שעוזרת בעת צרה.

אני מקלה על עצמי ומתעתקת. פלר טופלה ופונתה לבחוץ. אני בדיוק פונה לצאת, כשאני שמה לב למשהו מוזר.

אני קולטת שקרום מכוון עלי שרביט, וחוטף "אקספיליארמוס" מהארי.

אני מרפאת גם אותו ושולחת לבחוץ.

"פרופסור שוורץ! מה את עושה כאן?"

זה היה סדריק. אני חייכתי עליו והצבעתי על קרום, שכמעט יצא."אני אעזור לכם, אין לי כוח לחזור."אמרתי להם ואנחנו פסענו לעבר הגביע.

הוא היה כל-כך קרוב, עד שיכולתי לחוש ברוח שנשבה לידו, רוח מערבית.

עיניי התרחבו בתדהמה, בדיוק הפוך מאשר אצל הארי וסדריק, שכיווצו אותם בגלל הרוח.

הם רצו יחד, ואני אחריהם.

"לא!!!"צעקתי ונעלמתי יחד איתם.

ידעתי שמשהו לא בסדר.

זה היה מפתח מעבר.

הרוח הייתה צריכה להיות רוח צפונית, ולא מערבית. 

הפרק הקודם		הפרק הבא