מרלין.

אני יודעת שהבטחתי פרקים ארוכים אבל סוריי.
ניסיתי לכתוב פרק ארוך אך יצא לי די קצר (568).

ארתור פקח את עינו בישנוניות.
הכול סביבו היה חשוך ואפל,עד שחשב שכנראה מצא את הדרך הקשה לשטח השטן,עד שמה שקרה ביום האחרון חזר אליו הבין שככול הנראה הוא במקום יותר גרוע מהגיהינום.
"איפה את?"שאל ארתור במאמץ וניסה לראות משהו שחשכה הזאת,ללא הצלחה."איפה את מכשפה נתעבת,בת כלאיים,בת השטן וה-"התחיל לומר ארתור בכעס,אך ההצלפה בצווארו גרמה לנאנקת כאב לצאת מגרונו במקום ההמשך."תשתוק רוצח!" אומר קול של גבר,אשר ככול הנראה הצליף בו.
"הגבירה לא פה!" צועק שוב הקול ומצליף שוב בארתור."אז ככה זה מרגיש להיות שק להצלפות." רוטן ארתור בשקט,ומנסה ללא הצלחה לראות את המקום בו הוא הצליף בו."אז עם הגבירה במרושעת לא פה,אולי אתה תסביר לי למה לכול הרוחות היא רוצה לבנות צבא?" שואל ארתור ומקווה לא לחטוף עד הצלפה. "אהה!הינך חושב שיש מכשפים שירצו להתנקם ב- " התחיל לומר המצליף אך במקום ההמשך יצא לו נביחת כלב."שוטה ככלב" אומר קול אישה "היה כלב.".ארתור מנסה לאתר את הקול המדבר,אך שוב(ארתור לא הבין מה עובר אליו בזמן האחרון)לא הצליח."אז אני מניח שאת היא אסיטייה" אומר ארתור שהיא הדליקה את האש. "כן,ארתור פנדרגון,שמי האנושי הוא אסיטייה" אומרת נערה בעלת שיער שחור כלילה ועיניים אדומות כדם. "אך  הרבה  יצורים נוהגים לקרוא לי לוציפר" אומרת הדוברת וארתור לא האמין למה ששמע."אני רוצה להבין שוב." אומר ארתור לאט "את אומרת שאת...אתה...לוציפר?!" שואל ארתור בתדהמה,אך גם בפחד.הוא לא ציפה לפגוש את השטן עד יום מותו."אכן נסיך " אומרת לוציפר או אסיטייה (לא ממש שינה לארתור איך לקורא לו או לה) "אני הוא השטן." ארתור ניסה בכול כוחו לנשום עמוק אך הרגיש איך חזהו עולה בלהבות. "מה.'תה.עושה.לי?!"שואל ארתור בכול כוחו שנותר בגופו,אך לוציפר רק צחק.
 "ברוך הבאה לממלכה שלי ארתור פנדרגון!"
-----------
ארתור פקח את עינו,הוא היה בתוך ארמון שעולה באש,אך לא עוד סתם ארמון,הוא היה ארמונו.
"איפה אני?!" זעק ארתור וניסה לקום מהכיסא של אביו,כיסא המלך.אך הוא לא הצליח,הוא היה קשור בשלשלאות. "אתה בסיוט הכי גדול שלך ארתור!" צעק לוציפר בקול את מצמרר. "אין  לך אפשרות להציל הממלכה הזאת!אביך הרס אותה כבר! אתה רק מקבל את האפר שלה ארתור!" ארתור ניסה לקום שוב אך ראה משו ששבר את ליבו.היה זה מרלין, אם אישה יפיפייה . "מרלין.."לחש ארתור בקול פוחד.הוא ניסה להזכיר לו שזה רק סיוט,זה לא אמיתי,כלל לא. אך זה עדיין כאב לו.מרלין היה רק שלו,לא של אף אישה או גבר אחר בעולם. "בבקשה." התחנן ארתור "תחזיר אותי.". פתאום האש הפסיקה ומרלין והאישה נעלמו,כך גם כול הארמון.ארתור היה שוב בחדר שהיה בו בהתחלה,שוב אם השטן."אתה תצטרך להתמודד עם דברים יותר קשים מהסיוטים שלך."אומר לוציפר,אשר שינה את צורתו לצורת גבר בגיל שלושים,בעל שיער כסוף ועיניים בצבע שיערו. "אך רגע."אומר ארתור בבלבול "אתה חטפת אנשים..." לוציפר חייך על עבר ארתור "ארתור,כול זה היה כדי לבדוק אותך.כמו שאמרתי,היה לך משימה גדולה יותר.אתה תצטרך להתמודד ממשהו אשר אפילו אני לא יוכל להתמודד נגדו,כול מה שאני יכול לעשות ארתור פנדרגון,הוא לחזק אותך." ארתור עדיין היה מבולבל "אתה השטן לא?הינך אמור להיות רשע?" ושוב,לוציפר רק חייך "לרשע יש הרבה אפשריות ארתור,אך כן.בדרך כלל אני מרושע,אך לא עם זה תלוי במשהו גדול." ארתור הנהן וקם מהכסא על עבר הדלת. "היה שלום ארתור ידידי,יש לך עוד שמונה עשרה שעות להציל את אמריס אהובך." אמר לוציפר שהם הגיעו ליציאה מהטירה.ארתור הסתובב במהירות לכיוון הדלת של הטירה.למה הוא קרה למרלין אמריס? אך לוציפר כבר לא היה שם.
-------
 ארתור רכב על עבר המזרח,לפי ההוראות של מרינגה,אשר הייתה צעירה.
כול הרכיבה ארתור חשב למה התכוון לוציפר,' אתה תצטרך להתמודד ממשהו אשר אפילו אני לא יוכל להתמודד נגדו' מה זה אומר? ארתור הסתכל על השקיעה האדומה ונאנח. "יש לך עוד שבע עשר שעות ארתור." לוחש ארתור "אין לך זמן לעצור."

הפרק הקודם		הפרק הבא