סיריוס בלק

יצא לי די קצר ומזוויע כי את הפרק הזה והרבעת הבאים כתבתי באמצע הלילה...
וכן יש לי עוד ארבע מוכנים

שסיריוס קם בבוקר,הוא חשב שהכול חלום.
הוא חשב שבעוד מספר שניות,אימו תיכנס לחדר ותעיר אותו באחת מהדרכים האכזריות שלה,ורוגלוס יעמוד מאחוריה נושך את שפתיו כדאי לא להתפרץ בצחוק;ושהוא יקום,הוא ימצא דרך לצאת מהבית בלי שהוריו או רגולוס יבחינו שהוא נעדר(וגם אם הם היו ככול הנראה מבחינים שהוא לא שם,הם לא יעשו הרבה חוץ מלהמשיך ביום-יום שלהם,ולחכות שהוא יחזור)והוא יסתובב ברחובות של המוגלגים,יראה את האושר שלהם,כי אולי הם לא מכשפים וטהורי דם אבל להם יש מישהו שיאהב אותם.
סיריוס עצם את עינו בכוח מחכה לאימו,אך במקומה-ובלב שלם סיריוס הודה לאלוהים שזאת אינה היא-מישהו קפץ אל מיטתו וצרח "בלק,סיריוס בלק,קום קום קום קום קוםםםםם,אתה לא רוצה לא להגיע בזמן נכון,כי אנחנו כמעט מאחריםםםם!!!"אך סיריוס קם רק שהילד שצווח,קפץ אל רגלו בטעות במקום על המיטה."אוווווווווויייי!!!"צווח סיריוס והפיל את הילד על הרצפה,ולמרות כאבו וכעסו סיריוס לא היה שלא להרגיש את השמחה שבליבו כי זה לא היה חלום,שהכול היה אמיתי.
"זה הכאיב בלק"
"זה הכאיב פוטר"
זעקו השניים באותו שנייה, נעמדים אחד מול השני;סיריוס עקף את ג'יימס כמעט בראש ולא היה שלא לנפח את חזהו בגאווה מזה,וג'יימס שם לב על זה,"היי!תפסיק זה לא אשמתי שאני גדל לאט יותר,שלא כמוך!"זעק וקפץ על סיריוס –שלמרות גופו הצנום היה חזק למדי-והפיל אותו על הרצפה ולאחר שנייה השניים כבר התגששו על הרצפה,חוטפים מהשני אגרופים ובעיטות.
"ג'יימס!סיריוס! תפסיקו!"צרח רמוס מנסה בכוח להפריד בין הנערים,מה שלא כול כך הלך לו כיוון שלחטוף אגרופים,"רמוס,מה זה?מי עשה לך את זה?"שאל ג'יימס אשר משך את גלימתו של רמוס וחשף את כתפו המצולקת.כשג'יימס שאל את המשפט רמוס החוויר בצורה חולנית,יותר ממה שהיה חיוור מבדרך כלל(סיריוס לא חשב שזה יכול להיות בכלל הגיוני) ומשך את גלימתו על כתפו וכיסה את הצלקת המכוערת ומילמל "אף א..א...אף אחד"ומיהר לצאת מהחדר שלהם,ג'יימס וסיריוס אשר לא היו מוכנים להישאר בלי תשובה,רצו אל מחוץ לחדר-שם פיטר עדיין ישן-וחיפשו את רמוס אשר כמה שנראה להם דיבר אם מישהו;ושהם התקרבו הלב של סיריוס החסיר פעימה,זה לא היה הוא זה היה היא,לילי,לילי אוואנס.
"רמוסס!!!"צרח ג'יימס וגרם לילי להסתובב אליהם בבהלה ולרמוס לנסות לברוח מחדר המועדון,אך ג'יימס היה מהיר ממנו ונעמד ליד היציאה,"אתה יכול לספר לנו!אבא שלי יעזור לך הוא ה-"התחיל ג'יימס לומר אך נעצר על ידי רמוס,"זה כלום ג'יימס,סיריוס זה קרה לי פעם שהמשפחה שלי עשתה מדורה ובטעות נפלתי על האש"הסבר רמוס והוסיף,"לא רציתי לספר לכם כי פחדתי שתצחקו אלי".
"למה שהם יצחקו אלייך רמוס?"שאלה לילי והוסיפה  "זה קורה לכול אחד,טעויות-"הסבירה לילי שראתה את ג'יימס וסיריוס מרימים יד כי אף אחד מהם לא נפל על אש,"-גם לי יש טעות מביכה נורא אבל אין מה לעשות..." רמוס חייך אל לילי חיוך גדול וסיריוס אשר לא היה יכול להתמודד אם הסקרנות שלו שאל במהירות "מה הייתה הטעות?אני יכול לספר לך טעות שלי אם תספרי לי את שלך"לילי אשר בחנה את סיריוס הינהנה,והתקרבה אליו כדאי שתוכל ללחוש את סודה לאוזנה של סיריוס,"פעם רציתי עגיל בפה,וההורים שלי לא הסכימו לי לעשות זאת,החלטתי שאני יעשה זאת גם אם אינם רוצים,אז לקחתי מחט וחוררטי את השפה שלי,הובלתי לבית חולים כי ירד לי הרבה דם ואפילו יש לי שם צלקת,תראה"אמרה לילי והתביע אל השפה שלה,שם כמו שאמרה היה צלקת קטנה."עכשיו תורי"אמר סיריוס,מחפש סוד שלו שאף אחד לא יודע "אממ...פעם נכנסתי לחדר של הורי ללא רשות,ואחי-רגולוס –גילה לאימי את זה,אז היא איימה אלי שתשלח אותי להגהינום..."שסיים את המשפט לילי נראתה מזועזת,אך שהיא באה לפתוח את פיה רמוס זעק,"איי לא!!אנחנו מאחרים לארוחת בוקר!!"וזינק אל מחוץ לחדר,שמאחוריו גם לילי,ג'יימס וסיריוס.

"אני לא מאמין שפיטר עוד לא התעורר,הוא נראה ילד עצלן אבל עד כדאי כך?"שאל סיריוס בפה מלאה מעיף חתיכות אוכל אל רמוס המסכן שהתיישב מולו,"סיריוס תבלע ואז תדבר בבקשה!"התחנן רמוס,מתחמק מעוד חתיכת אוכל שעפה אליו מפיו של סיריוס.
"'קיי 'קיי"מלמל סיריוס עדיין בפה מלאה,הוא הסתכל על שולחן סלית'רין בכעס,אוקיי אולי לא אל כול השולחן אלה על נער מסויים,אל לוציוס מאלפוי.

פלאשבק:
סיריוס בן החמש התחבא מתחת ספסל אשר היה ליד ביתו,מתפלל שמאלפוי לא ימצא אותו,וכמו תמיד נראה שאלוהים שונא אותו ולוציוס מצא אותו."הינה אתה סיריוס,למה את מתחבא ממני?"שאל מאלפוי סקול נעלב וגרר את סיריוס על מחוץ הספסל,סיריוס הסתכל מאלפוי והתכווץ,כיוון שידע מה הולך לקרות עוד מעט."בלק בא לך לראות קללה חדשה שלימדו אותי?קוראים לה קרושיאטוס"סיריוס אשר הכיר את הקללה הצליח לפלוט בקול רועד,"אבל זאת קללה ללא מחילה,א..א...אתה תישלח לאזקבאן"לוציוס התחיל לצחוק ואמר "נכון?אולי כדאי שפשוט נהרוג אותך?הרי לאף אחד לא ממש משנה ממך"סיריוס הרגיש דמעה זולגת מעינו שהבין שמה שלוציוס אמר זה נכון,והוא התחיל ליבב שלוציוס התחיל לומר "אברה ק-" סיריוס עצם את עינו בכוח מחכה לקללה אך מאלפוי רק עזב אותו ושסיריוס פקח את עינו הוא הבין מדוע,אחד השכנים שלו יצא החוצה,וסיריוס נשם לרווחה שראה שזה היה ארתור בלייק ההילאי,הוא היה האדם היחידי שהיה נחמד על סיריוס.
סוף פלאשבק.

"על מי את המסתכל?"שאל ג'יימס בקול רך,ושסיריוס הבין שהוא מדבר אליו הוא רק סינן בקול ארסי למרות שלא התכוון "אל אף אחד."
"אתה בטוח?"שאל רמוס בטון רך כמו של ג'יימס.
"אני בטוח!"אמר סיריוס מנסה לשמור אל קול שקט ורגוע,ולא לצרוח.
"עד כמה אתה בטוח?"שאךו ג'יימס ורמוס באותו זמן,וסיריוס החליט שזה יום 'באו נעצבן את סיריוס עד שיתפוצץ'
"אני בטוח בזה במליון-טרליון-בליון אחוז,ואם איני אומר את האמת!הצלקת המכוערת והמזוויעה-סליחה רמוס- שיש לרמוס אל הכתף לא באמת מאש אלה מנשיכה מזוויעה של איש זאב מטורף!"אמר סיריוס וג'יימס עזב אותו כי שניים חשבו שזה לא נכון,

אבל כמה הם טעו.  

 

הפרק הקודם		הפרק הבא