קונדס חוזר

"עכשיו כפי שתוכלו לראות זנב תולעת המוות המונגולית מלא קוצים רעילים ושחורים שנועדו למנוע מאויביה לטרוף אותה" אמר פרופסור יניס והצביע על התולעת האדומה שנמצאה על בצנצנת בשולחנו.

"פסס סטלה את מוכנה להסביר לי מה זה היה הבוקר?" לחשה אליס לעבר סטלה בעוד פרופסור יניס ממשיך לתאר את תכונות התולעת, אויביה, סביבת המחיה וכדומה.

"אליס בבקשה אני מספיק נבוכה, אל תגרמי לי להסמיק באמצע השיעור בנוסף למה שקרה הבוקר" לחשה בתחנונים סטלה לאליס.

"תשכחי מזה! הסיפור הזה בטוח יותר מעניין מהתולעת הזאת ובנוסף יותר מדי מעניין מכדי לדחות אותו לסוף היום, קדימה זה השיעור היחיד שאנחנו לומדות ביחד היום כי את הולכת לשינוי צורה למתקדמים!"

"את מבטיחה שאחר כך את לא מזכירה לי את זה יותר לעולם?"שאלה סטלה.

"אהה את יודעת שאני יזכיר לך את זה לנצח אז למה את בכלל טורחת לשאול?" אמרה אליס בחיוך.

"באמת שלא קרה שום דבר מעניין, אני חשבתי שאני הולכת לאכול שוקולד וסוכר שיספיקו לי לשארית חיי וכנראה שהערתי בדרך את הפלוץ מהשינה היקרה שלו ואז הוא בא וצעק ואני צעקתי בחזרה ובסופו של דבר כל המגדל התעורר. אבל אני די בטוחה ששמת לב לזה בעצמך..." סיימה סטלה והסמיקה.

"אה. בואי נגיד שציפיתי לסיפור עסיסי יותר" אמרה אליס באנחה.

"למה? הרי את היית שם בדיוק כמוני" שאלה סטלה בהפתעה.

"בואי נסכם בזה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם" אמרה אליס בנימה מסתורית.

"מיס בלום, אם את מרשה לעצמך לדבר אני מניח שאת כבר יודעת את כל החומר הנדרש ואת פשוט מחכה לי. הרי איטי מדי בשבילך, לא ככה? את הרי חושבת שאת יותר טובה מהמורה, אז הרשי לי להגיד לך שהמבחן שלך לא הצביע על כך תתייצבי אצלי לריתוק היום ב9!!!"אמר בזעם פרופסור יניס בעודו מצביע בהאשמה על אלה. "ואת מיס דנוור אל תחשבי שאני לא ראיתי אותך משתפת פעולה איתה!"

"פרופסור אני באמת מצטערת, אבל זו לא הייתה אשמתה של אליס אלא אשמתי אני די גרמתי לה לדבר איתי" אמרה סטלה בנימוס-הממיס-מורים-שלה. " אני לוקחת את כל האשמה עליי".

"אני תמיד שמח לראות חברות אמיתית בפעולה ועוד יותר שמח לראות פרצופים חדשים אחרי ריתוק אחד אצלי" אמר פרופסור יניס בחיוך מרושע "תתייצבי אצלי ב-9 ביחד עם אדון מרקס!"אמר והצביע על אליס.

"מה? אבל אני דיברתי איתה!"אמרה סטלה בהלם.

"אל תדאגי לי, יש לי עונש אחר בשבילך ובשביל אדון בלק בשעה 9" אמר פרופסור יניס והסתובב להמשיך בשיעור כרגיל.

"אני לא מאמינה! אני מרותקת ביחד עם הפלוץ! הצילו אותי!"אמרה סטלה בייאוש. "אני הולכת למות אחרי מה שקרה היום בבוקר!. אליס? את בכלל מקשיבה לי? אם לא שמת לב אני חווה רגע עמוק של מצוקה כאן! אליס?הלוו אליס!"

"אה? אמרת משהו?" השיבה אליס בחולמנות.

"אל תגידי לי שזה בגלל ג'ו" אמרה סטלה.

"איך ידעת?" שאלה אליס בתדהמה.

"אממ...יש לי עיניים! אני רואת איך את מסתכלת עליו מהיום שהוא דרך בבית הספר הזה" אמרה סטלה בחיוך.

"זה עד כדי כך בולט?" שאלה אליס במבוכה .

"למען האמת רק מי שמכיר אותך כמוני יכול לראות את זה,אבל אני ממש שמחה שלפחות משהו טוב אחד יצא מהשיעור הזה. כי ללמוד אנחנו לא למדנו הוא בלבל את כל הספר" אמרה סטלה בחיוך.

"מיס דנוור אמרת משהו?"שאל פרופסור יניס

"תראי ולמדי" לחשה סטלה לאליס בעוד השנייה מתמקמת במושבה בציפייה.

"כן פרופסור" אמרה סטלה והתקרבה אל הצנצנת שעל השולחן" הנקודות שעל גבה של התולעת נועדו כדי לגרום לטורפים להתרחק ממנה. הרי אלו צבעי האזהרה בטבע" אמרה והצביעה על הנקודות בגבה של התולעת. "סביבת המחיה שלה היא הג'ונגל ולא המדבר ובנוסף הקוצים בקצה הזנב נועדו כדי לטרוף את האוכל שלהם לא לגרום לו לברוח" סיכמה סטלה והצלצול נשמע. היא פנתה ללכת לאולם הגדול בעוד הפרופסור והכיתה מביטים עליה במבט המום.

"אליס את באה?"קראה סטלה.

"אני בחיים לא יתרגל אלייך" אמרה אליס "אבל אני חושבת שזה שווה את המבט של יניס כרגע".אליס וסטלה פנו שתיהן להסתכל על הפרופסור שלהן ובראשן מחשבה אחת "הנקמה מתוקה".

תגובות!! זה פרק מאוד ארוך ועבדתי עליו הרבה זמן!!!!

אם אין לפחות 5 תגובות אני לא ממשיכה! כי זה מראה לי שאף אחד לא קורא ואין לי בשביל מה להתאמץ בכלל!!!

הפרק הקודם