בורות הערפדים

"טוב" אמרתי, "עד כמה שהייתי רוצה פשוט להיכנס למיטה ולחזור לישון עכשיו אני לא יכולה כי.. טוב הרגע קמתי. כאילו לא הרגע אבל... טוב הבנתם.. אז, אחרי הרפתקאה כזאת אני די משועממת כרגע אז, מה אתם עושים כשאתם לא נלחמים או ישנים?" "טוב... או שאנחנו נלחמים-" התחיל יונתן, "כן אני יודעת אבל מה חוץ מזה?" "או שאנחנו אוכלים או מדברים.." "חוץ מזה!" אמרה יוליה שהצטרפה לשיחה, "טוב.. אנחנו משחקים בכדור.." אני שהופתעתי מאוד שהיה להם זמן לקנות כדור תקעתי בו מבט מפקפק, "אני אראה לך," הווא אמר והלך לחדרנו למספר דקות- "הנה," הוא אמר וזרק לידיי בד שעוטף משהו וכנראה היה אמור לדמות צורת עיגול, הרגשתי שכנראה הוא היה מלא בבדים או צמר, "מה דעתכם על אמת או חובה במקום?" אמרתי וזרקתי את הכדור לפינה "יואו אמא'לה כבר כמעט שכחתי מהמשחק הזה!" אמר יונתן, "יואו אמא'לה כבר לגמרי בחיים לא שמעתי אפילו על המשחק הזה!" אמרה יוליה, "אה נכון, שכחתי.." אמרתי לה, עמדתי להסביר אבל יונתן כבר התחיל לפני, "אמת או חובה זה משחק שבו לוקחים בקבוק ומסובבים אותו מי שיוצא לו החלק עם הפקק השואל והחלק העונה, או להפך." "או..." אמרתי "שזה יכול להיות כל דבר אחר שיש לו שני צדדים לא זהים כמו... הענף הזה," לפתע לכד את עיני ענף בעל שני צדדים, אחד שבור (כנראה הוא נשבר מהעץ) והשני מלא פרחים וורודים, קמתי כדי לקטוף אותו, האמת לא הייתי צריכה אפילו להתרחק, מהבית, רק להושיט יד וכבר הוא היה אצלי, "רגע," אמרה יוליה, "אולי נקרא גם לצ'ארלי ואמה, שיהנו גם קצת..." אחרי שהסברנו גם הם על המשחק, אני סובבתי את הענף וראשית התחיל המשחק, אני וצ'ארלי, "אוקי תולי, אמת או חובה??" הוא שאל, "ממ... חובה." אמרתי, "אוקי, חובה עלייך להגיד לנו במי את מאוהבת..." הסמקתי, אמה הסתכלה עליי שלחתי לה מבט של תחנונים.. "אי אפשר, זה רק באמת, אנחנו בחובה.. נראה לי.." אמרה אמה "אוקי..." אמר צ'ארלי, "אז חובה עלייך ללקק את כף הרגל של עצמך, "איייככסס!!" אמרתי אבל ליקקתי את הרגל שלי.. (אל תנסו את זה בבית!) תורי לסובב, יונתן ויוליה, היא מסובבת, אמה וצ'ארלי, אני ויוליה, יונתן ואמה, יונתן ואני, אמת, אמת, חובה, אמת, חובה, אני ויליה שוב, חובה עליי לצוד ארוחת ערב, (שכחנו לאכול צהריים כי שיחקנו כל היום..) ראיתי תרנוגולת, ראיתי ביצה, לקחתי, (ידעתי שזוהי ביצה לאכילה ולא אפרוח כי לא היה שם בן זוג בשביל אפרוח) הכנו חביתה (יצא מגעיל!) כשכולם הלכו לחדרים אמה תפשה אותי ואמרה לי "חובה עליך לתפוס פיקוד על החבורה." והלכה, כשנכנסתי לחדר, ונרדמתי היה לי סיוט, אני משחקת אם האדם שרצח את אחותי אמת או חובה, אני בוחרת חובה, הוא אומר לי "חובה עליך לנשוך את אחותך, "מה? בחיים לא!" אמרתי לו, הוא מאיים עלי עם סכן אני מתחילה לנשוך אותו, פתאום הוא הופך להיות אחותי! התעוררתי, כשהתעוררתי ראיתי שאני נושכת את הכרית שלי, כשהוצאתי אותה מפי שמתי לב שיש עליה סימני ניבים, יונתן לא שכב לידי, הוא ישב והסתכל עלי מהצד, התחלתי לבכות, "אל תבכי," הוא אמר, "זה לגמרי בסדר שיוצאים לך הניבים, גם לי התחילו לצאת שנכנסתי למלחמה, זאת הסיבה שכשנולדתי, ברחנו לעתיד, אבל חזרנו כששמענו על המוות של ההורים של בן דוד שלי, הם מתו, הוריי היו חייבים לטפל בו, אבל הוא בגד ועבר לצד השני אחרי שהוא רצח אותם." מרוב ההלם הפסקתי לבכות, "באמת?" שאלתי, "כן..." הוא אמר לי, "אבל הכל בסדר עכשיו, אני פגשתי את אמה וצ'ארלי והתחלתי להסתדר, עכשיו, בואי נחזור לישון." הוא אמר, "טוב." אמרתי לו, כשחזרתי לישון היה לי עוד סיוט, רק שקשה לי להזכר מהו, בבוקר הערתי את כולם כדי לספר להם על התכנית שראיתי אז בבית של יוליה, "אחד צריך לרגל לטובתנו להגיד שהוא מרגל לטובתם.. הבנתם?" שאלתי, "כן אבל מי?" שאלו כולם פה אחד, "הוא לא פה כרגע, אבל הוא יגיע עוד מעט כדי לבדוק מה זה המקום הזה..." אמרתי "כמה זמן זה עוד מע.." יוליה לא הספיקה לסיים את המשפט וכבר הגיע אדם, בערך בן גילם של אמה וצ'ארלי בעל שיער אדמוני, "מי אתם?" הוא שאל, "שלום דין.." אמרתי, "איך את יודעת את השם שלי?" הוא שאל, "אל תדאג אנחנו בצד שלך, אבל.. אתה צריך לרגל אחרי האויב..." "מה?" הוא לא הבין כלום, "לך לרגל אחרי האויב,"אמרתי לו, "ומאיפה לי לדעת שאתם לא האויב?" הוא שאל, "כי למה האויב יבקש ממך לרגל אחרי עצמו?" שאלתי "צודקת... אבל אני בקושי מכיר אותך! אולי את חושבת שאני בצד שלך אבל אני בעצם בצד השני??" הוא שאל "אתה נגד הנשיכות של כל העולם?" שאלתי, "כן." הוא ענה, "יופי גם אנחנו." אמרתי לו, "אני לא מבין.." הוא אמר "דין אתה מוכן להקשיב ולסתום את הפה לשניה?" שאלתי, "לא.... אנ-" הוא אמר אך קטעתי אותו, "סימן שאתה זה אתה כי מאז שבאתִ לפה אתה לא סותם את הפה לשניה..." "אני לא יודע מי אתם!" הוא אמר, "אתה רוצה לדעת?" שאלתי, "כן!" הוא אמר, "אני תולי, זאת יוליה וזאת אמה, הם לא חשובים," אמרתי, "היי!" אמרו הבנים יחד, "מה לעשות שאתם בנים," אמרתי, "גם אני בן!" אמר דין, אני בניתי פה תכנית, אם הוא יתחבר אל הבנים כי הוא כועס על הבנות יהיה לו יותר קל להקשיב, לא עכשיו אבל מאוחר יותר, אני לא יודעת מי הוא כל כך טוב אז אני לא כל כך מכירה את האופי אבל עד עכשיו הכרתי מספיק כדי להבין שהוא שוביניסט, היפר אקטבי ולא מהמקשיבים... אוהב לקבל תפקיד חשוב אבל לא אוהב להנהיג, חייב שיקציבו לו חוקים וגבולות אבל שונא שמקציבים לו את הגבולות הללו.. איך הבנתי את זה? אין לי מושג אבל... יש לי מושג שהוא יועיל מאוד לחבורה...

הפרק הקודם		הפרק הבא