אהבה מעבר לפינה

עבר שבוע מאז אותו היום שאמה גילתה על רצח הוריה. במשך השבוע הארי, רון והרמיוני ניחמו אותה ועזרו לה המון – בזכותם היא הייתה שוב שמחה. במשך השבוע היא ראתה את דראקו מגניב לעברה מבטים (בארוחות,בשיעורים) אך לא מעז לבוא לדבר איתה והיא הייתה מאוכזבת. היום, בארוחת הבוקר ינשוף חום הנחית מכתב על צלחתה של אמה. היא פתחה אותו וקראה:

העלמה סמית` תבואי היום למשרדי אחריי ארוחת הבוקר כדי שאקח אותך להלוויה של הוריך. אני יודע שזה קשה לך, לכן את יכולה לבוא עם הרמיוני,רון והארי.

בצער רב,

              אלבוס דמבלדור.

נ.ב – אני ממש אוהב סוכריות ג`לי..

אמה הרימה את עיניה מהמכתב וראתה את המבט השואל על פניה של הרמיוני ואמרה בקול קודר, " ההלוויה היום"  ועצמה את עיניה. "אוי אמה.." אמרה הרמיוני בקול מנחם. "הוא הרשה שנבוא איתך?" שאל רון בציפייה והיא הגישה לו את המכתב. רון עיוות את פרצופו כשקרא את ה-`נ.ב` של דמבלדור במכתב ומיד התעלם "אוה.. את רוצה שנבוא איתך נכון?" אמר רון לאחר שקרא. "ברור" אמרה אמה בקול שבור והארי חיבק אותה בעידוד. "מתי הולכים?" שאל הארי, "אחרי ארוחת הבוקר" ענה רון במהירות והניח את המכתב לצד צלחתה של אמה. "בואו" אמרה אמה ונגבה את דמעותיה והסתכלה שכולם גמרו לאכול. "אוקיי למשרד" אמר רון, לקח את המכתב וארבעתם קמו והלכו לכיוון משרדו של דמבלדור. הארי לקח מרון את המכתב בדרך וקרא בחיוך מלווה בהרמת גבה את ה `אני ממש אוהב סוכריות ג`לי`. הם הגיעו לפסל המכוער של המפלצת שמאחוריו יש את גרם המדרגות המובילות למשרדו של דמבלדור. "מישהו יודע את הסיסמא?" שאל רון בבלבול והסתכל על חבריו. הרמיוני לקחה מידו של הארי את המכתב של דמבלדור וקראה במהירות, "נוו זה לא ברור?!" אמרה בכעס קל. "סוכריות ג`לי!" אמרה לפסל בקול ברור. הפסל זז, והם טיפסו על המדרגות הלולייניות שמובילות למשרד בזמן שרון הביט בהרמיוני במבט מעריץ. הארי דפק על הדלת של המשרד בעדינות והם שמעו את דמבלדור אומר "כן, תכנסו זה פתוח". ארבעתם נכנסו למשרד ודמבלדור קם מהכיסא שמאחורי שולחנו שעליו ישב. "אוקיי, כולכם כאן. אמה את בסדר?" אמר דמבלדור ברכות והביט בה בעיניים כחולות נוצצות. "כן.." אמרה אמה בקול רועד ודמעות נקוו בעיניה, הרמיוני מיהרה לחבקה. "בסדר" אמר דמבלדור "אנחנו נגיע לשם דרך רשת הפלו." הוא הצביע לכיוון האח. דמבלדור הלך לליד האח והם באו בעקבותיו, כולם כבר ידעו להשתמש באבקת פלו. אחד אחריי השני, הם כולם עשו את דרכם דרך האח ואמרו את מה שדמבלדור אמר להם להגיד כדי להגיע ("הכנסייה על שם דאף"). הם יצאו באח בתוך הכנסייה, אמה שיצאה ראשונה הביטה סביבה והדמעות בעיניה התחילו לזלוג.  היא ראתה את הספסלים המסודרים של הכנסייה ועל הבמה בשולחן מהודר היא ראתה את הארונות קבורה שבוודאי שייכים להוריה. היו הרבה אנשים,קרובים שלה, חברים של הוריה וכולם ישבו מחכים לתחילה הלוויה בלבוש שחור קודר. אמה,הרמיוני,הארי ורון הלכו בעקבות דמבלדור לספסל בשורה הראשונה. הטקס התחיל ואי אפשר היה להתעלם מקולות הבכי הרמים שנשמעו, אמה עצמה תרמה רבות לקולות הבכי. לאחר הטקס אמה נגשה לבמה לראות בפעם האחרונה את הוריה. היא פתחה בעדינות את הארון וכאב לה כל כך לראות את אימה שוכבת שם, עיניה עצומות, היא נראית כל כך שלווה. אין יותר אמא, נגמר.. היא חשבה לעצמה ופרצה בבכי קורע לב. היא עברה לארון של אביה ופתחה אותו ברעד. הוא נח שם, בדיוק כמו אימה, הוא היה שלו. הם כל כך שלווים, הם לא יודעים שהם השאירו מאחוריה ילדה, שעכשיו בלי אמא ואבא! היא הרגישה כל כך רע.

דמבלדור משך אותה משם בעודו אומר "הגיע הזמן לעזוב", היא לא התנגדה. היא יודעת שהיא לא יכולה להתמודד עם להיות שם עוד קצת והיא בקשה ללכת. הם עברו דרך האח חזרה להוגוורטס. דמבלדור הכין לאמה כוס תה והיא ישבה רועדת בכיסא מול שולחנו. הארי, רון והרמיוני ישבו בכיסאות לידה, מביטים בה ברחמים מהולים בעצב. הארי, הרגיש כאב חד. זה הזכיר לו כל כך את הוריו, אך הוא לא היה בהלוויה שלהם, הוא היה קטן.

לאחר שאמה פחות או יותר נרגעה היא הלכת לחדר המועדון עם שלושתם והם ישבו שם, הארי רון והרמיוני עסוקים בלנחם את אמה -  כמו שעשו כל השבוע שעבר.

**

דראקו שכב תחת העץ, איפה שפגש את אמה לראשונה, איפה שהיא נפלה עליו. איפה שהם התנשקו פעם ראשונה, מדהימה. הוא חשב, כמה הוא רוצה לראות אותה וכמה שזה בעצם אסור. אבל בני מאלפוי תמיד משיגים את מה שהם רוצים, והוא ידע שהוא ישיג אותה. אבל בטח גם כן אלה פוטר, וויזלי וגריינג`ר הם מלכלכים עליו באוזניה. הוא כעס כל כך, ולא הבין למה הוא מרגיש ככה. הוא קם והחליט שהוא ייקח את המטאטא שלו ויצא לעוף קצת במגרש הקווידיץ`. אז הוא הלך לחדרו במגורי הבנים שמועדון סלית`רין והביא את המטאטא ויצא לעוף במגרש הקווידיץ`.

כשהוא היה על המטאטא הוא הרגיש שהוא שולט בהכל, הוא הרגיש שלו,הוא הרגיש טוב. סופסוף, הוא הרגיש טוב, זה היה חסר לו בשבוע האחרון. בכנות, אף פעם בחייו הוא הרגיש ממש טוב, כי במשפחתו לא העניקו לו חום ואהבה. אביו, הוא כה קשוח איתו שזה בלתי אפשרי כמעט. אימו, אוהבת אותו אך מפחדת מאביו ולא מוכנה לנקוט מולו עמדה. אבל הוא חונך כך שלפגוע באחרים יביא לו סיפוק, השגת כוח ולהביא כבוד למשפחת מאלפוי זו תהיה שאיפתו הגדולה. לא לדבר בכלל על זה שאביו ואימו הם אוכלי מוות, אוה אביו הוא אוכל מוות מספר 1..

ציפו ממנו כאשר הוא יסיים את הלימודים הוא יעבור לשרת את הלורד האפל ויטביעו בבשרו את אות האופל. הוא כל כך לא רצה וכל כך פחד מזה. אך דראקו בחיים לא יבגוד במשפחתו, הוא לא יהיה כמו סיריוס בלק.

הזמן עבר כל כך מהר שזמן שעף על המטאטא שלו שהוא לא שם לב שהוא כבר מאחר לשיעור תורת צמחים, הוא החזיר את המטאטא שלו ורץ לשיעור.

"נו,נו,נו האין זה מר מאלפוי שלהגיע לשיעור בזמן זה כנראה לא לרמה שלו" אמרה פרופסור ספראוט בנימה נוזפת כאשר דראקו נכנס לכיתה באיחור. "שב במקום פנוי,מאלפוי, וגש אלי אחרי השיעור." אמרה ספראוט וחזרה ללמד את השיעור. דראקו היה כל כך טרוד במחשבות שהשיעור עבר מהר, והוא שם לב שהשיעור נגמר רק כאשר שמע פתאום כיסאות נדחפים לאחור, ספרים נכנסים לתיקים ושתלמידים יצאו. "מר מאלפוי אליי" אמרה לו פרופסור ספראוט משולחנה והוא קם מהכיסא והלך אליה. "כל עוד אין לך אישור רשום ממורה,מאדם פומפרי או המנהל אז אין לי שום סיבה להקשיב לתירוץ שלך לאיחור. מחר ב-8 בערב תבוא לחממה 3, אתה תרצה את העונש שלך שם." אמרה פרופסור ספראוט בחומרה והוסיפה "אתה משוחרר". דראקו פנה ללכת והיה המום שעכשיו הוא קיבל עונש ועוד למחר, כל כך לא היה לו כוח לזה!

**

רון,הרמיוני והארי שבילו עם אמה את כל הצהריים הצליחו לנחם אותה מאוד. אחריי שאכלו צהריים וישבו קצת במדשאות הרמיוני הביטה בשעונה ואמרה, "עוד 10 ד`ק יש לנו שיעור שיקויים". "אוי איכס" אמר רון ועשה תנועה של הקאה, אמה צחקה והארי צחקו, הארי הוסיף "אוף, אין לי כח לזה עכשיו. פרופסור סנייפ שונא אותי.. טוב הוא שונא את כל הגריפינדורים אבל אותי בעיקר" הארי עיוות את פרצופו בגועל. אמה צחקקה, ואמרה "אוי הספר שיקויים שלי בחדר! טוב אני הולכת להביא אותו.." היא בדיוק נזכרה. "את רוצה שאני אבוא איתך?" שאלה אותה הרמיוני, "לא זה בסדר.." ענתה אמה "לכו לשיעור בלעדיי אני כבר אבוא" וקמה והלכה חזרה לטירה.

אמה כבר עלתה לקומה השנייה בזמן שהיא הולכת בדרך למגדל גריפינדור היא נתקלה בפנסי בפרקינסון. "היי את!" ירקה לה פנסי, "מה שמך?!" שאלה פנסי בכעס בעודה מתקרבת אל אמה באיום. "אמה סמית` " אמרה אמה בלי שמץ של פחד. "אז, אמה. בך בהה דראקו שלי כל הארוחות, השיעורים! מה עשית לו?!" צעקה עליה פנסי ופניה האדימו ונראו כמו בולדוג אדום ועצבני שעומד להתפוצץ. "לא עשיתי לו שום דבר." אמרה אמה באדישות, "מה את רוצה ממני?" שאלה אותה אמה. "שתתרחקי מדראקו האהוב שלי!" אמרה לה פנסי בזעם וקור, "ואולי זה ילמד אותך לפעם הבאה שתנסי להתקרב אליו או לעשות לו עיניים או משהו!" אמרה פנסי ושלפה את שרביטה. אמה אוטומטית שלפה את שרביטה גם, "פורנונקולוס*! "  צעקה פנסי וכיוונה את שרביטה של אמה, אמה קפצה הצידה בדיוק בזמן שהקללה תחלוף לצד זרועה השמאלית וכיוונה את שרביטה לפנסי וצעקה "טרנטלגרה**!" הקללה פגעה בפנסי בדיוק בבטן ורגליה של פנסי התחילו לקפץ ולרקוד! פנסי הביטה המומה ברגליה ומבטה עבר לאמה בכעס. פנסי לא יכלה להפסיק לקפוץ ולרקד, בדיוק אז מעבר לפינה הגיחה פרופסור ספראוט "מה קורה כאן?!" נשמע קולה הגבוה. "היא הטילה עלי קללה!" אמרה פנסי ביבבה מתחנפת, והצביעה על רגליה. "אויי נו באמת!" אמרה פרופסור ספראוט והביטה ברגליה של פנסי. "פרקינסון,תנסי לקפץ למרפאה ותגידי למאדם פומפרי שהטילו עליך קללה. ואת העלמה סמית`, בואי איתי!" אמרה פרופסור ספראוט בקול כועס והפנתה ללכת ואמה בעקבותיה.

הן הגיעו למשרד של פרופסור ספראוט. "העלמה סמית`! אני ממש מאוכזת ממך! ככה להטיל קללות במסדרון?! את יודעת שאסור!" נזפה ספראוט באמה, ואמה השפילה את ראשה והסתכלה על נעליה. "טוב, מחר יש לי עונש לתת לו.. אז היא תוכל להצטרף.. אממ כן.." מלמלה ספראוט לעצמה ואמה לא יכלה לשמוע. "אני נותנת לך עונש. מחר את מתייצבת בחממה 3, בדיוק ב-8 בערב! ברור?" אמרה ספראוט בקול ברור. "כן" ענתה אמה, "את משוחררת" אמרה ספראוט. אמה פנתה ללכת, וספראוט עצרה אותה ואמרה "חכי, את לא מאחרת עכשיו לשיעור?" "כן" ענתה אמה שנזכרה שיש לה שיעור שיקויים וליבה הפל – פרופסור סנייפ יהרוג אותה. "אני אהיה נחמדה איתך הפעם כי את חדשה ובמילא יש לך עונש לרצות אצלי" אמרה ספראוט והגישה לאמה אישור לאיחור חתום בידיה. אמה אמרה "תודה" ופנתה ללכת בחיוך גדול.  פרופסור סנייפ כעס כי הוא לא יכול להעניש את אמה, אבל, הוא ניחם את עצמו בכך שהוא הוריד 10 נקודות להארי על זה שהשתעל חזק מדיי, לרון 15 נקודות על זה שעשה את השיקוי נכון. ארבעתם יצאו מהשיעור בכך שהרמיוני ואמה מאושרות, והארי ורון ממורמרים ממלמלים איך הם יענו את סנייפ. "זה היה מאוד נחמש מצד פרופסור ספראוט לתת לך אישור לאיחור" אמרה הרמיוני בהתלהבות. "כן נכון" אמרה אמה, "ואוו הטלת על פנסי קללה!" אמר רון בהתלהבות, "חזק! מגיע לה!!" אמר הארי. "לא היית צריכה להטיל עליה קללה,תראי עכשיו הענישו אותך." אמרה כרגיל הרמיוני בקול נוזף. "נוו באמת הרמי! פנסי הטילה עליה קודם!" אמר רון. הארי ואמה הנהנו להסכמה, וכולם המשיכו ללכת לארוחת ערב ואחר כך לישון.

הפרק הקודם