מחשבות אחרות

הרמיוני וג'יני התארגנו במקלחת. הן לבשו את השמלות שקנו יום קודם לכן בהוגסמיד.

לג'יני לבשה שמלה בצבע ירוק שהבליט את צבע עיניה והרמיוני לבשה שמלה בצבע אדום בוהק.

"את מוכנה?" לחשה הרמיוני לג'יני.

"אני מקווה" אמרה ג'יני בתקווה.

בחוץ השמש שקעה ואור הדמדומים התפשט על המדשאה.

הן החזיקו יד ביד ונפרדו כאשר הגיעו לקומת הכניסה.

"בהצלחה" אמרו אחת לשנייה וכל אחת פנתה לכיוונה.

הארי עמד ליד מגרש הקווידיץ' בציפייה. הוא פחד שג'יני לא תגיע או שכשהוא יחליט ללכת היא בדיוק תבוא.

הוא ראה דמות מטושטשת באה לקראתו.

היא הייתה לבושה בשמלה שהגיעה לה עד הברכיים ונעלה מגפיים.

כשהדמות התקרבה אליו הוא ראה שהשמלה הייתה ירוקה והמגפיים שחורים. הוא ראה שער מתנפנף ברוח ופרצוף חושש מתקרב.

הוא זיהה אותה. זו הייתה ג'יני. ליבו קפץ משמחה, סוף כל סוף הוא יוכל לספר לה על אהבתו אליה.

ג'יני התקרה אל הדמות. הדמות לבשה גלימת טקס חגיגית בצבע ירוק בוהק וטוקסידו שחור.

כאשר הדמות התבהרה היא ראתה שזה הארי. ג'יני שמחה מאוד.

הארי ניגש אליה בהיסוס. "ג'יני, חשבתי שלא תגיעי" הוא אמר. "אז... אני רוצה שתדעי שאניאוהבותך."

"אוי הארי." אמרה ג'יני בשמחה. "אתה לא יודע כמה זמן חיכיתי לשמוע את המשפט הזה יוצא מפיך!"

"באמת?" שאל הארי מופתע. "אבל, את לא אוהבת את דין?"

"לא טיפשוני" צחקה ג'יני. "יצאתי עם דין רק בשביל לגרום לך לקנא. ואם אתה לא יודע, נפרדתי ממנו הבוקר."

הארי נשם לרווחה.

"ורק שתדע..." התחילה ג'יני להגיד. אבל הארי מעולם לא שמע את סוף המשפט כי הוא נישק אותה בתשוקה.

ג'יני הופתעה אבל התעשתה במהירות ונישקה אותו בחזרה.

"ג'יני?" אמר הארי. "זה אומר שאנחנו חברים עכשיו, נכון?"

"הממ..." מלמלה ג'יני. היא הייתה בהלם מזה שהארי עכשיו חבר שלה.

"והמתנה שלך..." הוא הגיש לה קופסא עם שרשרת בתוכה. זו הייתה שרשרת עם תליון של חצי לב עליה.

"אבל איפה החצי השני?" שאלה ג'יני בפליאה.

"הארי פתח את הטוקסידו שלו והיא ראתה שהות עונד שרשרת עם חצי לב בדיוק כמו שלה.

"אם תנסי," אמר הארי. "תראי שהם משלימים זה את זה."

ג'יני התרגשה עד מאוד ובקשה מהארי לענוד לה את השרשרת.

הארי ענד לה את השרשרת ואמר "בואי נלך לסעודה ונראה אם לרון והרמיוני הלך כמונו."

ג'יני צחקה והם הלכו יד ביד לסעודה.

רון עמד ליד מדור המשפטים וחיכה.

הוא נזכר שבפעם האחרונה שהוא היה פה הייתה בשנתם השלישית כאשר הם חיפשו חומר על בקביק.

הוא ראה את הרמיוני מתקרבת וליבו פעם משמחה.

הרמיוני התקרבה אל מדור המשפטים. היא נזכרה שלפני שנתיים היא הייתה פה, עם רון, לבד כשחיפשו חומר על בקביק.

היא ראתה דמות מתקרבת אליה מתוך המדור.

הם התקרבו אחד לשנייה אך היא עדיין לא הצליחה לזהות את הדמות.

היא ראתה קצה של גלימת טקס ואז היא הרגישה מגע עדין וחושני של שפתיים על שפתיה.

היא דחפה את הדמות ולפתע ראתה שזה רון.

רון נעלב. הוא לא חשב שהיא תדחה אותו, ועוד בצורה כזו.

"אוי רון" הרמיוני אמרה. "אני כל כך מצטערת לא ידעתי מי זה ופשוט דחפתי אותך, אני כל כך מצטערת."

"את יודעת מה הרמיוני?" אמר רון בקול חלול. "אני זה שכתבתי לך את הפתק, אני אוהב אותך מהיום הראשון שראיתי אותך אני..."

אבל הוא לא הצליח לסיים את המשפט כי הרמיוני קטעה אותו בנשיקה ארוכה ולוהטת עד שהוא לא שמע כלום מסביבו ורק התמסר לנשיקתה.

כשינתקו אחד מהשנייה אחרי זמן שנראה כמו שנה הם חייכו.

"רון," אמרה הרמיוני. "אתה לא מאמין כמה זמן חיכיתי לרגע הזה, לנשיקה הזו.

"טוב," אמר רון, עדיין מופתע מאיך שהרמיוני מנשקת. "אני חלמתי על הרגע הזה בלילות"

"נראה לי שכדאי שנרד למטה, לסעודה" אמר רון לבסוף. "אני רוצה לדעת איך הלך להארי וג'יני."

"אוי באמת?" שאלה הרמיוני. "הארי הולך להציע לג'יני להיות חברה שלו?"

"אהה כן," אמר רון. "בעניין הזה, את ר..רוצה ל.. להיות חברה שלי?"

"ברור שכן" ענתה לו הרמיוני.

ואהה.. הרמיוני" אמר רון בהיסוס. "לפני שאנחנו יורדים למטה, רציתי לתת לך את זה. חג מולד שמח."

הוא הגיש להרמיוני קופסא עטופה בסרט אדום שתאם את שמלתה. כאשר היא פתחה את הקופסא היא ראתה קופסת לב שרשום עליה הרמיוני שלי באהבה רון.

"אוי רון" אמרה הרמיוני בהתרגשות. "זה פשוט יפיפה"

הרמיוני נתנה לרון נשיקה חפוזה והם צעדו למטה יד ביד.

הם נפגשו בדלת הכניסה.

"אז לשנינו זה הצליח" אמר רון בחיוך.

"טוב," אמר הארי. "אני לא מאמין שזה אמיתי."

בינתיים הרמיוני וג'יני סיפרו אחת לשנייה הכל.

"תראי מה הארי הביא לי" אמרה ג'יני והציגה את השרשרת שלה.

"איזה יפה," אמרה הרמיוני. "תסתכלי מה רון הביא לי" והוציאה מכיסה את הקופסא.

"יפה, רון" אמרה ג'יני."שיחקת אותה."

"תודה ג'יני." אמר רון. "בואו נרד לאכול, כל ההתרגשות הזו עשתה אותי רעב."

"אתה תמיד רעב" אמרה הרמיוני ונישקה אותו.

לאחר הארוחה שאל הארי:" היורשה לי להזמין את גברת וויזלי לרחב הריקודים?"

ג'יני חייכה ולקחה את ידו.

מבטי קנאה שלך בנות מכל קצוות האולם נראו כאשר הארי וג'יני החלו רוקדים.

"הרמיוני," פתח רון ושאל. "התרצי להתלוות אליי לריקוד קצר?"

"הרמיוני חייכה ואמרה. "אפילו לשניים."

הם רקדו ורקדו במשך כל הלילה עד סוף הנשף.

כשהשיר האחרון הסתיים פרופסור מקגונגל אמרה:" כל התלמידים מתבקשים לחזור לבתיהם, כיבוי אורות בעוד שלושים דקות".

כשהחבורה הגיעה לחדר המועדון אמרה הרמיוני "שמתם לב שמתחילת השנה דראקו קורא לנו בשמות שלנו ולא בשמות המשפחה?"

"עכשיו כשאת אומרת את זה" אמר רון. "הוא באמת לא קרא לי וויזלי בשיעורי שיקויים."

"כן" אמר הארי. "ולי הוא כבר לא קורא פוטר."

"מעניין מה קרה לו" אמר רון. "לא שיש לי בעיה עם זה"

לאחר מחשבה ארוכה הארי אמר "אני מניח שהוא פשוט החליט להיות בן אדם טוב יותר"

"אני מקווה" אמר רון. "הוא נמאס עליי עם היהירות שלו, והטהורות דם שלו."

"עשר דקות לכיבוי אורות" נשמע קולה של פרופסור מקגונגל.

"לילה טוב ג'ין" אמר הארי ונישק אותה.

"לילה טוב מיוני" אמר רון ונישק אותה גם.

"חלומות מתוקים" אמרו ג'יני והרמיוני ביחד.

הארי ורון עלו לחדרם והחליפו לפיג'מה.

" זה היה יום הזוי ביותר" אמר רון.

"בהחלט" הסכים איתו הארי. "אני רק מקווה שאני אתעורר מחר ואני אגלה שזה אמיתי ולא רק חלום מאוד טוב."

"גם אני" נאנח רון. "לילה טוב הארי.

"לילה טוב רון" ושניהם שקעו בשינה עמוקה.

ג'יני נכנסה לחדרה והתיישבה על המיטה. היא לא האמינה שכל הערב הזה באמת היה. היא מיששה את צווארה והרגישה את השרשרת שהארי נתן לה.

"הרמיוני" היא אמרה. "אני מקווה שזה אמיתי ולא רק חלום."

"גם אני" אמרה הרמיוני. "אני באמת אוהבת את רון ולא הייתי רוצה שזה יעלם לי עכשיו."

הן התלבשו בפיג'מה ונכנסו למיטה.

"הארי מנשק טוב?" שאלה הרמיוני.

"לא ממש" אמרה ג'יני. "יש אצלו מקום לשיפור."

"כן," אמרה הרמיוני. "גם ככה זה אצל רון."

סבבה, לילה טוב מיוני." צחקה ג'יני.

"לילה טוב ג'ין." צחקה הרמיוני.

הן המשיכו לצחקק עד שנרדמו ושקעו בשינה נטולת חלומות.

למחרת בבוקר הארי התעורר מוקדם מהרגיל. הוא הסתכל על רון ונזכר באירועי הלילה הקודם.

"זה היה כל כך טוב" הוא אמר ומישש את השרשרת שעל חזהו. "רון, קום כבר דביל, בוא נעיר את הבנות".

רון התעורר, הוא לא הבין למה הארי מעיר אותו כל כך מוקדם.

"רון, זוכר?" שא הארי. "אתה חבר של הרמיוני עכשיו"

"אהה..." אמר רון. "נזכרתי, אני עדיין לא מאמין שזה אמיתי."

"נו בוא כבר." אמר הארי בהתרגשות.

הארי ורון נכנסו לחדר השינה של הבנות. הן ראו אותן ישנות בשינה עמוקה.

"מעניין על מה הן חולמות" אמר רון להארי. "אני מקווה שלא על בנים אחרים".

הארי צחקק.

הוא הגיע למיטה של ג'יני, התכופף לעברה ונתן לה נשיקה על הלחי.

הוא ראה אותה פוקחת את העיניים.

"בוא רגע" היא אמרה.

הארי נכנס למיטתה.

"עכשיו," היא אמרה. "תעשה כפית."

הארי צחק ועשה מה שביקשה.

רון הלך ישר להרמיוני. ג'יני והיא היו הבנות היחידות בחדר.

הוא ניגש אליה ודגדג אותה. הרמיוני צחקה ולאחר שרון הפסיק הזמינה אותו להתכרבל איתה מתחת לשמיכה.

"רון אני אוהבת אותך" היא אמרה.

"אני יותר" אמר רון ושניהם נרדמו חבוקים.

"בואי לא נפריע להם" אמר הארי והזמין אותה לחדר הבנים.

כשהגיעו לחדר הוא היה ריק.

"סליחה שהחדר שלנו מבולגן" התנצל הארי. "כשרק רון ואני כאן אז אין אף אחד אחר שזה מפריע לו.

"זה בסדר" אמרה ג'יני. "זה לא מפריע לי."

הארי הצמיד את המיטה שלו לשל נוויל. "ככה יהיה לנו יותר מקום." הוא אמר.

ג'יני נכנסה למיטה. "הארי בוא תיכנס גם" היא אמרה. "קר לי לבד."

הארי חייך וקפץ למיטה. "לילה טוב ג'ין"

"לילה טוב הארי"

אם יש לכם משהו לתקן או להוסיף או הצעות תרשמו בתגובות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא