לילי וג'יימס לעולמי עולמים

לילי הסתכלה על מישל יורדת במדרגות. היא חייכה בדאגה אל חברתה הטובה שהייתה לבושה במלוא התלבושת אך נראתה דכאונית.

"את בסדר?" היא שאלה את מישל ברציניות. מישל הנהנה וחייכה אליה.

"אני בסדר. רוצה ללכת לאכול ארוחת בוקר?" היא שאלה את לילי.

"בטח, עד שנגיע יהיה שבע." לילי נעמדה והניחה את ספרה כל השולחן. "אתה בטוחה שאת בסדר?" היא שאלה פעם נוספת.

"אני בסדר, לילי. זאת פשוט תקופה כזאת בחודש." מישל אמרה. 'או שזה צריך להיות...' היא חשבה לעצמה. לילי הניחה את זרועה סביב חברתה בצורה נוחה.

"מצטערת, הייתי צריכה להבין." היא אמרה. מישל הניחה את ראשה כל כתפה של לילי וכך הן צעדו לאולם הגדול. כשנכנסו הוא היה כמעט ריק, מלבד כמה תלמידי סלת'רין ותלמידת הפלפאף מפוחדת. הן התיישבו אחת מול השנייה, והחלו למלא את צלחתן. לילי לא יכלה לעזור אך היא חשה שמשהו לא טוב קורה למישל. היא נזכרה שהיא צריכה לשאול מה היה הדבר הקטן הזה בינה לבין סיריוס אתמול.

"אממ מישל, זוכרת אתמול ברכבת, שסיריוס היה נחמד אלייך ללא סיבה נראית לעין?" מישל הסתכלה בחברתה והנהנה. "ובכן, למה הוא היה כל- כך נחמד אלייך?" לילי שאלה; מישל משכה בכתפיה.

"לא יודעת. אבל את יודעת איך סיריוס, מחפש רק דבר אחד." היא אמרה חוזרת לצלחתה. לאחר עשר דקות, האולם התמלא. קלאודיה וסופי התיישבו לידם.

"קמתן מוקדם." קלאודיה הבחינה. "משהו מרגש קורה היום?" היא חייכה.

"זה היום הראשון של הלימודים, מה לא מרגש?" לילי אמרה בלגלוג; סופי וקלאודיה צחקו. פרופסור מקגונגל הסתכלה עליהם במבט מעורר יראה, נתנה להן את מערכת השעות שלהן והלכה אל קבוצת תלמידים אחרת. לילי הסתכלה במערכת שלה:

9.00
שינוי צורה.

11.00
שיקויים.

1.00
ארוחת צהריים.

2.00
כשפים.

4.00
כשפומטריה.

לילי שמחה עם מערכת השעות שלה חוץ מהשעה הכפולה שהייתה לה עם הסלת'רנים. זה היה יום טוב, ובשיעור האחרון היא וג'יימס היחידים מגריפינדור, מה שאומר שכנראה ישב לידה. הם היו הגריפינדורים היחידים שהיו מספיק אמיצים בשביל לקחת את המקצוע הזה.

"אוף. יש לי ריתוק דבר אחרון. אני נשבעת שפרופסור דונאלי משוגעת. אני מתערבת שהיא תמציא משהו כמו שיש לי חוש אופנה גרוע. כן, כאילו שזה אי פעם יקרה..." קלאודיה צחקה; לילי וסופי הצטרפו אליה. מישל לא אמרה דבר, היא הביטה בחלל בפשטות. שלושת הבנות הביטו אחת בשנייה כשותפות לסוד ולאחר מכן הביטו במישל.

"מישל, את בסדר?" קלאודיה שאלה מניפה את ידה מול פניה. מישל התעוררה, הסתכלה על חבריה וחייכה חלושות.

"מצטערת, בנות. פשוט הייתי במצב של ריחופים." היא אמרה, מנענעת את ראשה. לאחר מכן, היא נעמדה ועזבה את המערכת שלה על השולחן. "אני אראה אתכן בשיעור. אני צריכה לחזור שנייה לחדר." היא אמרה לפני שהתרחקה. בדיוק שיצאה מהאולם סיריוס ושאר הקונדסאים נכנסו.

"שלום מישל." סיריוס חייך אליה. היא לא הגיבה והמשיכה ללכת. סיריוס צפה בה ולאחר מכן הביט בלילי שצפתה במישל המתרחקת. הוא התיישב עם שאר חבריו ומילא את צלחתו. לילי הסתכלה על צלחתה של מישל; האוכל לא ננגע. באותו הזמן, ג'יימס צפה בסיריוס, ששקע במחשבות.

"רך- כף, אתה בסדר?" הוא שאל ברצינות; סיריוס הביט בחברו.

"אני בסדר..." הוא חייך. פתאום נשמעו נפנופי כנפיים מהתקרה; כולם הביטו למראה מאות ינשופים נכנסים לאולם, נושאים מכתבים לאדוניהם. מספר תלמידי שנה ראשונה הביטו בפעם הראשונה בינשופים בפליאה. ינשוף חום נחת מול ג'יימס, כמו שעשה גם אחד לבן. הוא הסיק שהלבן הוא מהוריו. הוא שחרר את המכתבים מרגליהם של הינשופים שעפו על חשבון הבייקון שלו. הוא לקח את המכתב מהוריו ופתח אותו.

ג'יימס היקר,

איך הייתה הנסיעה? אני מקווה שדאגת לביטחונה של אווה. אמך מוסרת שלום.
ספר לסיריוס, רמוס ופיטר שאנחנו מוסרים ד"ש, גם לחברה שלך. אני לא אומר את שמה
כיוון שהכתבים יכולים להשיג את המכתב הזה ואתה יודע איך הם. הזכרה אחת של השם שלה וזה יפורסם בכל העיתונים, אז תזכור שלא להזכיר את שמה. בכל מקרה, אני מאחר לעבודה; מקווה שנתראה בהקדם.

אבא.

ג'יימס שמח שאביו לא כתב את שמה של לילי, כיוון שסיריוס חטף את המכתב מידו. ג'יימס לקח את העיתון שהגיע עם הינשוף החום וצפה בינשוף הלבן מוסר לאחותו את מכתבה. הוא הסתכל על העמוד הראשון; הייתה שם תמונה של אביו לוחץ יד עם דמבלדור תחת הכותרת 'פוטר ודמבלדור סגרו עסקה.' ג'יימס נענע בראשו בתדהמה, מסיבה כלשהי, אביו או קרובים אחרים שלו תמיד הופיעו בעמוד הראשון מסיבות טיפשיות. זה לא שמשפחתו היו כוכבים; הם היו משפחתו של שר הקסמים, לא משהו מיוחד.

"אז מי החברה שלך?" סיריוס שאל אותו בסקרנות מעביר את המכתב אל רמוס.

"אף אחת." הוא ענה, מסתכל בעמוד האחרון איפה שפורסמו תוצאות משחקי הקווידיץ.
"ובכן, חייבת להיות מישהי עם לקחת אותה הביתה לאמל'ה ואבל'ה.." רמוס גיחך.

"תסתום." ג'יימס חטף את המכתב לפני שיוכלו להעביר אותו לפיטר. "זאת הייתה סתם אחת שהבאתי הביתה והם חשבו שזאת החברה שלי." ג'יימס אמר מביט סביבו מוודא שאף אחד לא שמע את זה. לרוע מזלו, לילי שמעה זאת. היא הביטה הרחק מג'יימס.

הוא פנה לקרוא את התוצאות, מצטער על מה שבדיוק אמר. לא היה שום דבר שיכל לעשות כרגע. הוא פלט את זה, הם הסכימו לשמור את היחסים בסוד; אם היה אומר משהו אחר, זאת הייתה הפרה של ההבטחה.

"תראו, התותחים מצ'דלי נקרעו מהצרעות של מילטון(?)." הוא צחק. סיריוס לקח את העיתון מידיו והביט בו. הוא ציין לעצמו כשקרא את המאמר. ג'יימס צחק על פניהם המאוכזבים של חבריו. "20-210. איזו השפלה. אתה חייב לי עשר אוניות." הוא אמר, מוציא את ידו מכיסו. סיריוס הניח את העיתון והוציא מספר מטבעות והניח על ידו של ג'יימס.

הוא צחק פעם נוספת, רמוס נענע ראשו בשעשוע. ג'יימס הביט בהמשך השולחן למקום שלילי ישבה בו. ג'ורדן ישב שב גם- כן. הוא ליפף את זרועותיו סביבה ודיבר אל קלאודיה וסופי על משהו; שתי הבנות נראו משועשעות, אך לילי נראתה משועממת.

"ג'יימס, קראת את המאמר הזה?" פיטר שאל, מרים את העיתון. הוא הביט בכדי לראות את המאמר, עיניו נחתו בזמן שקרא אותו. 'אווה מתאהבת בצרפתי.' מתחת לכותרת הייתה תמונה של אווה מתנשקת עם בחור צרפתי. ג'יימס הביט בה.

"אווה!" הוא צעק בקשיחות. אווה, שניסתה לעבור לידו ולהתעלם ממנו, רצה מחוץ לאולם; ג'יימס נעמד.

"נתראה בשינוי צורה. אני צריך לטפל במשהו..." הוא אמר, מתרחק. לילי צפתה בו רודף אחרי אחותו; היא נענעה את ראשה בשעשוע. לאחר כחצי שעה, לילי חיכתה בין האנשים הראשונים בתור להיכנס לכיתת שינוי צורה. היא התיישבה במקומה הרגיל ליד החלו; המושב לידה היה ריק כדי שמישל תוכל לשבת שם. כשהכיתה התמלאה, מישל עוד לא הייתה שם; אפילו הקונדסאים היו שם לפניה. פרופסור מקגונגל נכנסה וצעדה אל שולחנה; לילי הביטה בחבריה באי הבנה.

"איפה מישל?" היא שאלה את קלאודיה, שמשכה בכתפיה ונראתה מודאגת.

"בוקר טוב לכם, נא לשבת. היום נעבוד על-" פרופסור מקגונגל התחילה לדבר, אך נעצרה מכיוון שנשמעה דפיקה על הדלת; מישל נכנסה לכיתה.

"מצטערת שאיחרתי פרופסור. הדרכתי תלמידי שנה ראשונה לכיתה שלהם." היא אמרה תוך כדי שצעדה לכיוון מושבה.

"תוודאי שזה לא יהפוך להרגל." היא אמרה בחומרה, "כמו שאמרתי, היום נמשיך לעבוד על שינוי חי לדומם. אני רוצה שתתחלקו לזוגות, תיקחו את העכבישים ותהפכו אותם לספרים. ג'יימס, אני מציעה שתעבוד עם פיטר." היא אמרה, לפני שהפנתה את גבה לכיתה.

"אציו עכביש." לילי אמרה; הכלוב נחת בצורה מושלמת על כסאה. מישל חייכה אל חברתה.

"מישל, את בסדר?" היא שאלה לאחר זמן קצר.

"אני בסדר, לילי! אלוהים אני עוד אחשוב שאת אמא שלי או משהו!" היא חייכה ונראתה שמחה בהרבה ממקודם.

כשהשיעור הסתיים, לילי קיבלה עשרים נקודות לביתה עבור הדוגמא המעולה של הפיכת עכביש לספר. באותו זמן, פיטר ניסה לתפוס את הספר-בעל-שמונה-רגליים שלו.

לילי הלכה יד ביד עם מישל הישר אל תוך מרתף השיקויים; כרגיל, הם חיכו למורתם, פרופסור דה לוסי, שתגיע. שיעורי השיקויים היו משותפים לגריפינדור ולסלית'רין, דבר שהרגיז את תלמידי גריפינדור.

בדיוק בזמן שג'יימס הגיע למסדרון, נוט, סנייפ, גויל וקראב החלו לצחוק. הוא ידע בבירור גם למה הם צחקו; זה היה בגלל המאמר על אווה בנביא היומי. הוא גם ידע מה לעשות במטרה שיפסיקו לצחוק. הוא נעצר ליד צ'סלה פליין וחבריה.

"שלום לכן גבירותי. איך עבר עליכן הקיץ?" הוא שאל במתיקות; ארבעת הבנות הסמיקו וחייכו אליו.

"הוא היה נהדר," קרי בל אמרה, מפלרטטת איתו. קרי וצ'סלה היו שכפול מושלם של בובת ברבי; לשתיהן היה גוף חטוב, שיער ארוך בלונדיני ועיניים כחולות. הוא חשב שהן יפות, אך יופיין לא התקרב ליופייה של לילי.

"נהדר. נתראה בסביבה, בנות. להתראות קרי," הוא קרץ אליה והתרחק. פעולה זו של ג'יימס גרמה לנוט ולחבריו להפסיק לצחוק. ג'יימס ידע שסנייפ מחבב את קרי, והוא נהנה לראות את מבט השנאה על פניו של סנייפ כשדיבר איתה.

ג'יימס לא ידע שלילי ראתה את זה; היא נפגעה, אך ידעה שאין שום דבר שיכלה לעשות כרגע. ג'יימס בוודאי מרגיש נורא כל פעם שהוא רואה אותי עם ג'ורדן, היא חשבה בזמן שנכנסה לכיתה מכיוון שהמורה הגיעה.

לילי התיישבה בשולחן עם חבריה; ג'יימס ושאר הקונדסאים ישבו בשולחן שלצידם.
חצי שעה לאחר מכן, לילי הוסיפה מרכיבים לשיקוי שלה, כשאר הכיתה.

"מה אני שמה אחרי זה?" היא שאלה.

"את הדברים הכחולים..." קלאודיה אמרה, מעבירה את החומר אליה עם הבעה של גועל על פניה. לילי גיחכה.

"החומר הזה\ אמור להיות מיץ המפשויון," ג'יימס חייך אליהן, "אני יכול להשאיל את הסכין שלכן? פיטר הפיל את שלנו לקדירה של נוט." הוא צחק ברשעות; היא העבירה לו את הסכין כאשר ג'יימס החדיר משהו לכיסה מבלי שאף אחד אחר יבחין בכך. היא שמה את ידה בכיסה, וגילתה חתיכת קלף בתוכו. היא פתחה את הקלף בחיקה, כך שאף אחד אחר לא יוכל להבחין.

תפגשי אותי מחוץ לכיתה. וודאי שאת האחרונה שיוצאת.

לילי הביטה בג'יימס, שהביט בה. היא הנהנה בראשה, וחזרה לעבוד. לאחר שהשיעור נגמר, לילי סיפרה לחבריה שהיא הולכת לדבר עם פרופסור דה לוסי. היא אספה את כל חפציה באיטיות ויצאה אחרונה מהכיתה. מחוץ לכיתה, המסדרון היה שומם ולא היה בו אף אחד מלבד ג'יימס. היא הלכה לכיוון אולם הכניסה, אך לפני ששמה לב היא נגררה אל תוך ארון חומרי ניקוי. הוא החל לנשק אותה בתשוקה. כשהתרחק, הוא חייך אליה.

"את יודעת כמה קשה זה היה לא לעשות את זה כל הבוקר?!"

"אני יכולה לנחש." היא אמרה בשקט; הוא הביט בה והרים את ראשה כך שתסתכל אל עיניו.

"מה קרה?" הוא שאל אותה. לילי היססה.

"ראיתי אותך עם קרי. אני יודעת שאני מתנהגת בטיפשות." לילי אמרה מביטה ברצפה.

"את באמת מתנהגת ככה." הוא אמר, והיא הביטה בו. "שום דבר הולך ביני לבין קרי. הסיבה היחידה שהייתי לידה זה רק בשביל לשגע את סנייפ." היא חייכה חלושות. "תקשיבי, לילי. כשדיברנו על זה בסוף הקיץ, ידענו שזה יהיה קשה אם אנחנו רוצים להישאר ביחד ולשמור על חיים נורמלים."

"אני יודעת, אבל לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך קשה..." לילי מלמלה בזמן שהניחה את ראשה על חזהו של ג'יימס.

"אני יודע..." הוא אמר, מחזיק אותה קרוב אליו. "זה יהיה שווה את זה, בסופו של דבר." הוא אמר בשקט. חצי שעה לאחר מכן, היא הלכה לאולם הגדול והתיישבה בין חבריה.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" סופי שאלה בזמן שלילי התיישבה.

"אממ. הייתי צריכה לקחת משהו מהספרייה." לילי חשבה במהירות. היא הביטה סביבה, ושמה לב לכך שקנט, חברה של סופי, יושב איתם.

"היי קנט." היא אמרה בשקט; הוא חייך אליה.

"היי." הוא אמר. באותו זמן, זרוע נעטפה סביב כתפיה של לילי. היא יכלה לנחש בקלות למי היא שייכת.

"היי ג'ורדן." היא מלמלה.

"אישה, איפה את היית? חיכיתי לך שנים." הוא אמר. לילי גלגלה את עיניה ומשכה בכתפיה. היא שנאה כשג'ורדן קרא לה 'אישה'.

"למעלה, במגדל."

"חשבתי שאמרת שהיית בספריה..." קלאודיה שאלה בבלבול.

"אממ, הייתי. ואז הלכתי למגדל לשים את הספר." לילי חייכה בתמימות.

"ובכן, תאכלי מהר, אני רוצה לצאת החוצה." ג'ורדן אמר, בזמן שלילי חרקה את שיניה ואכלה מהר יותר.כשסיימה לאכול, היא נעמדה. ג'ורדן עשה כמוה, מניח את זרועו סביבה.

"נתראה יותר מאוחר חבר'ה." הוא צחק. היא גלגלה את עיניה בזמן שהוא הנחה אותה אל מחוץ לאולם. הם הלכו החוצה והתיישבו ליד האגם. לילי הביטה מסביבה; חוץ ממנה ומג'ורדן, היא יכלה לראות את סיריוס, רמוס, ג'יימס ופיטר יוצאים מהיער. מה הם מתכננים הפעם? בטח עוד תעלול, היא חשבה לעצמה. היא הביטה בג'יימס נכנס לטירה ונאנחה.

"מה קורה איתך?" ג'ורדן שאל.

"כלום." לילי מלמלה והביטה אל האגם.

"יופי." ג'ורדן מלמל לפני שנשען כדי לנשק אותה. לאחר זמן מסוים של מזמוזים, הפעמון צלצל ולילי וג'ורדן הלכו לכיוון השיעור הבא שלהם. הוא נעצר באולם כניסה וסובב אותה אליו.

"יש לי שיקויים עכשיו. נתראה בארוחת הערב." הוא צחק ולאחר מכן נישק אותה מלפני כולם.

"זהו זה ג'ורדי, תמשיך להתגרות." קול אמר, לילי התנתקה מג'ורדן, וחייכה ברגע שראתה את סיריוס ועוד שלושה בנים אחרים שעמדו על המדרגות. היא הביטה בג'יימס כשבריר שנייה ואז חזרה להביט בג'ורדן.

"אני אולי יאחר לארוחת הערב." היא אמרה לפני שעלתה יחד עם הקונדסאים לכיוון כיתת הלחשים. הוא משך בכתפיו והלך לכיוון המרתפים.

"אז ליל-" רמוס הופרע כשהוכה מידה של לילי. "סליחה, שכחתי. לילי מתי את זורקת את ג'ורדן בשבילי? אני לא יכול לשמור את זה בסוד יותר." הוא צחק והניח זרוע מסביב לכתפה; היא חייכה אליו.

"איכשהו, אני לא חושבת ככה." היא צחקה ורמוס שיחרר את כתפה והחמיץ פנים.

"כן, רמוס, למה היא צריכה אותך כשיש לה אותי?" ג'יימס חייך והניח את ידו מסביב למותנה.

"כן, מצטערת רמוס. ג'יימס ואני יוצאים מאז ומתמיד. ואני לא סוג של בנאדם שישים חברים נגד חברים." לילי חייכה. רמוס משך בכתפיו. הם עמדו מחוץ לכיתת לחשים; קלאודיה, מישל וסופי עמדו שם. ג'יימס הניח למותנה של לילי.

"זה בסדר. קלאודיה, את אוהבת אותי, נכון?" רמוס קרץ והניח יד מסביבה.

"בחלומות שלך." קלאודיה חייכה והתרחקה ממנו.

"ובכן, למען האמת, יש לי את החלום הזה." הוא חייך והלך אחריה. סיריוס וג'יימס נעצרו בצחוק.

"אז מישל, למה התעלמת ממני הבוקר?" סיריוס שאל, כורך את ידו סביב מותנה של מישל, שקפצה ממנו במהירות.

"כ-ככה." היא אמרה. נראה היה שסיריוס נעלב ממנה; מישל נכנסה אל תוך הכיתה עם שאר התלמידים שעמדו שם.

מישל, לילי, סופי וקלאודיה התיישבו מקדימה בזמן שהקונדסאים התיישבו במקומותיהם הרגילים, מאחור. סיריוס התיישב, חושב לעומק, בזמן שהמורה הקטנטן, פרופסור פליטיק, הסביר מה הם צריכים לעשות באותו היום. למה מישל התנהגה כך? הוא לא עשה שום דבר רע; הוא לא סיפר לאף אחד; אז למה היא הייתה כל כך מוזרה סביבו? הסיבה היחידה שסיריוס יכל לחשוב עליה הייתה 'נשים הן עם מסובך!'

כשהשיעור הסתיים, לילי וג'יימס הלכו לכיוון כשפומטריה, אך לא לפני שעצרו בארון מטאטאים.
כשהם הגיעו לכיתה, כמעט ולא היה שם אף אחד. לילי התיישבה מאחור לשם שינוי, ליד החלון; ג'יימס התיישב לידה. הכיתה התמלאה מסביבם באיטיות; צ'סלה וחבריה חסרי המוח נכנסו והתיישבו במושבים מלפניהם. קרי חייכה אליו, הוא חייך חיוך חלש וחזר להביט בחללץ הוא חשב על הפעם הראשונה שלילי והוא נפגשו . . .



ג'יימס עמד על הרציף יחד עם הוריו ואחותו הקטנה. הייתה זו שנתו הראשונה בהוגוורטס. הוא היה נרגש במיוחד ולא יכל לחכות לעלות על הרכבת. עיניו סרקו את קהל האנשים שהיו על הרציף; הוא חיפש את חברו הטוב ביותר, סיריוס בלק, כשהבחין בילדה יפה מאוד, אדומת שיער, מגיעה מתוך המחסום. היא נראתה מאוד מפוחדת מהמראה, היא פילסה את דרכה אל הרכבת; הוא צפה בה בכל אותו זמן.

"כשתלך, אני אצבע את כל החדר שלך בורוד ואהפוך אותו לבית ברביות מיוחד משלי," אחותו של ג'יימס, אווה, לחשה אל תוך אוזנו. הוא לא הקשיב; הוא היה עסוק מדי בלבהות באדומת שיער.

"אם את עושה את זה..." הוא החל להגיד, לא מוריד את עיניו מהילדה, "אמא, שאני הולך. נתראה אחר כך, להתראות." ג'יימס אמר מפלס דרכו לכיוון הרכבת, אך מלפני שיכל לזוז סנטימטר, אימו עטפה את זרועותיה סביבו וחיבקה אותו חזק. הוא נשנק וגלגל עיניו.

"עכשיו ג'יימס, אני מזהיר אותך; תתנהג יפה. אני כבר יודע על התעלולים שאתה רוצה לבצע מתומס." אביו אמר בחומרה, ולאחר מכן חייך. "אבל תהנה." ג'יימס חייך אל אביו ועשה את דרכו אל הרכבת. מזוודתו הייתה כבר עליה כך שהוא לא היה צריך לדאוג בקשר אליה. הוא הלך לכיוון אדומת השיער שניסתה למשוך את מזוודתה אל תוך הרכבת.

"תני לי לעזור לך עם זה." ג'יימס חייך אליה ולקח אחד מקצוות המזוודה.

"תודה." האדומה חייכה. הם גררו את המזוודה אל תוך התא הסמוך שהיה ריק. אדומת השיער התיישבה.

"תודה." היא מלמלה פעם נוספת.

"אין בעיה. אני ג'יימס, ג'יימס פוטר." ג'יימס חייך והוציא את ידו.

"לילי אוואנס." לילי חייכה לוחצת את ידו. "אתה יכול לשבת אם אתה רוצה." היא אמרה מחווה על המושב שמולה.

"תודה." הוא מלמל בזמן שזז מחוץ לפתח והתיישב.

"זאת השנה הראשונה שלך?"

"כן. שלך?" הוא שאל; היא הנהנה.

"אני לא ממש רגילה לעולם הזה. עדיין." היא הסמיקה.

"ילידת מוגלגים? זה בסדר. יש כאן עוד המון אחרים כאלה." הוא חייך, והיא אליו. הוא כל כך חמוד! לילי חשבה. אני מתערב שסיריוס יקנא אם יראה אותי איתה! ג'יימס חשב בליבו.

דלת התא נפתחה וילד בעל שיער שחור נעמד בפתח, ג'יימס חייך אל הילד.

"הגיע הזמן שתגיע. תכנס. לילי, זה חבר שלי, סיריוס בלק. סיריוס תכיר את לילי החמדה," הוא פתח. סיריוס נכנס.

"מאוד נחמד לפגוש אותך העלמה ליליאן." סיריוס התכופף נמוך ונישק אותה על ידה המתוחה. היא צחקה.

"הו, תתאפס על עצמך סיריוס." כל נשי נשמע מהפתח; סיריוס הביט מעלה, מחייך אל ילדה בעלת שיער שחור.

"הו, מישל, אהבת חיי. מה שלומך?" סיריוס אחז בה וחיבק אותה חיבוק צמוד.

"תעזוב אותי!" מישל אמרה, דוחפת אותו.

"אני רק מנסה להיות אדיב..." סיריוס משך בכתפיו בזמן שהתיישב לצדו של ג'יימס.

"אז אני צריכה לקחת את זה כך? כשמישהו זורק קרח קר על הראש שלי, הוא אדיב?" מישל אמרה מקפלת את ידיה ומקישה עם רגלה. סיריוס צחק.

"אה, ג'יימס החמצת את זה..." סיריוס החל לספר לג'יימס מה הוא עשה למישל. היא פשוט גלגלה עיניה והתיישבה לצד לילי.

"היי, אני מישל." היא חייכה מוציאה את ידה.

"אני לילי." לילי חייכה לוקחת את ידה. "את וסיריוס אחים?"

"אלוהים לא!" היא צחקה, "אני גרה ליד ג'יימס, ולצערי סיריוס פשוט שם כל הזמן."

"באמת שלי, אני יודע שאת אוהבת לגור לצדי." ג'יימס התערב.

"על תקרא לי 'שלי', אני לא בובת ברבי!" היא אמרה בכעס.

"יכולה לשטות בנו." סיריוס אמר בשקט; מישל עמדה לצבוט אותו כשנשמעה דפיקה על הדלת. לילי הסתכלה וראתה ילד עם שיער שטני בצבע חול.

"היי רמוס." היא חייכה.

"הי לילי." רמוס חייך אליה.

"תכנס. אלו ג'יימס, סיריוס ומישל. כולם, זה רמוס." הם חייכו אליו. סיריוס וג'יימס נעו בכדי שיוכל להתיישב.

"איך הזרוע שלך?" הוא שאל כשהתיישב; היא הסמיקה.

"הו, הרבה יותר טוב. תודה."

"מה קרה?" ג'יימס שאל בסקרנות.

"בטעות נפלתי עליה בסמטת דיאגון. היא נפלה ונקעה את ידה." רמוס חייך.
"הייתי עסוקה מדי בלהסתכל על המקום. רמוס היה אדיב מספיק בשביל לקחת אותי לפאב ולמצוא מישהו שיסתכל על זה." לילי חייכה אליו. "תודה לך, עוד פעם." רמוס הסמיק.

"בסדר, מספיק עם הנחמדות." הוא אמר. "באיזה בית כולם רוצים להיות בו?" הוא שאל, משנה את הנושא.

"גריפינדור!" סיריוס, ג'יימס ומישל צעקו באותו הזמן. כולם החלו לצחוק.

"מה איתך, רמוס?" מישל שאלה.

"גריפידור יהיה טוב, אבל אם לא אז בטח רייבנקלו." רמוס משך כתפיו.

"מה איתך, לילי?" ג'יימס שאל; היא נראתה מבולבלת. "הו, סליחה, שכחתי. יש ארבעה בתים שכולם נבחרים אליהם בשנה הראשונה. גריפינדור ללא ספק הכי טוב, רייבנקלו לא כל כך נורא, הפלפאף, ובכן זה הרבה יותר טוב מאשר סלת'רין, את אפילו לא רוצה ללכת לשם." הוא התחלחל. היא חייכה אליו ומשכה בכתפיה.

"אני לא יודעת הרבה, אבל אני מניחה שגריפינדור נשמע טוב." היא אמרה, השיחה המשיכה כך כשעה. 'לילי נראית ממש נחמדה' ג'יימס חשב, אבל הידיעה שמישל תסובב אותה נגדו ונגד סיריוס ביום מן הימים הכבידה עליו. הוא חייך ברגע שהבין זאת. מרדף; הוא לא התכוון לזה . . .

זה היה היום הראשון שפגש את לילי ורמוס. רמוס נעשה לאחד מחבריו הטובים ביותר, ולילי... ובכן, לילי הייתה נשמתו התאומה.

"ג'יימס! ג'יימס פוטר?"

הפרק הקודם		הפרק הבא