All We Are

פרק 3:

בצהריים אני ודניאל היינו סביב לשולחן, דלאניי ישבה לצידי ודניאל לצד ג'יני. בעוד דלאניי זללה בהתלהבות את הפסטה שג'יני הכינה (והיא עושה אותה מצוין), כל הזמן הזה אני ודניאל החלפנו מבטים כמעט כל רגע, באופן מובהק חושבים על אותו הדבר.

ג'יני עם מה שהיא קוראת אינטואיציה נשית, הביטה בנו ושאלה "מה אני לא יודעת?".

"אה?" דניאל שאל, אפילו לא מאזין לה.

"מה קרה? שניכם בקושי אוכלים". היא ענתה ובהתה בדניאל מצפה לתשובה.

"במילה אחת?" דניאל תהה.

"רצוי יותר ,אבל אחת זו התחלה" היא ענתה בעוד סובבה את מזלגה בפסטה.

"איגל" עניתי.

מבטה המופתע של ג'יני פגע ישירות בעיני. דלאניי הרימה את מבטה מהצלחת ושאלה "מי זו אגיל?".

"איגל" דניאל תיקן אותה ומלמל לעברי "אתה רוצה שהיא תדע?".

"איגל, הייתה חברה מאוד-מאוד טובה שלי" עניתי לדלאניי בפשטות.

"אבל היא בת! בנים חבאים של בנים ובנות חבאות של בנות" דלאניי אמרה בקול אוסר, כאילו בוצע כאן דבר מה רע.

"מאוד דומה לחברים כמו דוד דניאל ודודה ג'יני" עניתי לקטנטנה שעיוותה את מבטה במידית.

"אבל! דודה ג'יני ודוד דניאל הם מלך ומלכה, והם חיים לנצח באושה ועושה!" היא אמרה.

"דל, גם אני ואיגל היינו ככה, אנחנו הינו ישנים יחד, הינו מטיילים יחד" התחלתי בעוד נזכרתי בעבר "אנחנו היינו כמו דניאל וג'יני, רק שאנחנו לא חיינו לנצח באושר ועושר".

"למה לא באושה ועושה?" דלאניי שאלה בעוד תפסה את ידי בידה הקטנה.

"כי..." התחלתי מחפש מילים להסביר לה ובו זמנית משחק בידה הקטנה. "אנחנו רבנו קצת, והחלטנו שנפרד לקצת זמן עד אשר נרגע".

"מה? גם מבוגאים הולכים לפינה?" דלאניי שאלה מופתעת.

ג'יני הביטה בדלאניי מתגברת על החדשות המפתיעות ואמרה "לא בדיוק, אבל מדי פעם אנחנו מתרחקים אחד מהשני כדי לא לריב".

"אוו..." היא אמרה בהבנה ואז שאלה "מה קה לה?".

דניאל הביט בי ואז אמר לה "היא נעלמה... ואף אחד לא מצא אותה".

"אבא, איבדת את הנסיכה שלך?" היא שאלה, פתאום מבטה מופיע מודאג.

צחקקתי ועניתי "יש לי נסיכה אחת. וזו את אבל היא הייתה המלכה שלי ואני הייתי מלך ושנינו היינו יחד הרבה זמן ואז רבנו והתרחקנו אחד מהשני כדי להירגע, הבעיה היא שהיא לעולם לא חזרה".

דלאניי באה וחיבקה אותי ושאלה "היא באחה כמו צ'ו?" מאז שצ'ו נעלמה דלאניי חדלה בלקרוא לה אמא- היא קרה לה פשוט צ'ו.

"לא,היא הלכה ואמרה שתחזור" אמרתי "צ'ו אמרה שיותר לא תחזור".

"אני אוהבת אותך" אמרה דלאניי "ואני לעולם לא אלך!" היא אמרה בקולה הקטן. היא חייכה לעברי ונישקה את לחיי.

"אני גם לא אתן לך!" אמרתי וחיבקתי אותה עוטף אותה חזק בין ידיי.

ג'יני חייכה לעברי ושאלה "איך היא צצה הפעם?".

הבטתי לעבר דלאניי ואמרתי לה "דל, לכי תשחקי במכשפה רוזלין קצת, טוב?".

היא הנהנה והלכה במהירות במעלה המדרגות לחדר האורחים שדי נהפך לשלה עם הזמן.

"איך היא צצה?" ג'יני שאלה בשנית, מסירה את חיוכה.

"מישהו שלך תמונות שלה" דניאל אמר לג'יני בעוד פניתי לתיקי ושלפתי את המעטפה ושני התיקיות.

ג'יני לקחה את המעטפה ופתחה אותה מציצה בתמונות ואמרה "היא חייה... הייתי בטוחה שהיא כבר מתה".

לא מופתע ממילותיה של ג'יני, ויותר מתרכז במה קורה אמרתי "משהו עובר עליה".

"תמיד משהו עובר עליה, זה לא חדש" ג'יני מלמלה בעוד המשיכה להביט בתמונות.

דניאל גלגל עיניים והביט במעטפה השחורה עם המען. "מישהו רצה שזה יגיע לידך. השאלה היא מי?".

"מה זה?" ג'יני שאלה בעוד נתקלה בגלויה.

דניאל לקח מידיה את הגלויה והביט בתוכנה. "הארי, אתה חושב שוולדמורט שלח לך את זה?".

"אני בספק" עניתי "הוא היה פועל בעצמו. כמו שתמיד יפעל... מלבד זאת זה לא דומה לסגנון כתב שלו או החשיבה".

"אני מסכימה עם הארי" ג'יני אמרה "יצא לי לפגוש אותו בעבר, וניתן היה להבחין בכך שהוא אהב בדברים בדרכו שלו, הוא השתמש באנשים נוספים רק כי נאלץ- לא מרצון".

"רואים את זה אכן לאורך כל הדרך" דניאל אמר והמשיך להביט בגלויה "השאלה היא- למה שלחו  לך את זה?".

"לא בהכרח" עניתי "השאלה היא במה איגל נמצאת?".

"תעצור ועכשיו!" דניאל קרא. "אתה לא נכנס שוב לחיים שלה!".

"אני לא מתכוון לוותר עליה שוב" עניתי בקור רוח.

"הארי, יש לך ילדה קטנה!" דניאל הביט בי המום "עזוב את הסרט שאתה מכניס אותי ואת ג'יני, שלא נדבר על רון והרמיוני... אבל אם לא אנחנו, אז לפחות תחשוב על דלאניי".

"לא יתקרבו אליה" עניתי באופן חד וברור.

"מאיפה הנחישות הזו? הארי, לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש 2 דברים היקרים לך –איגל ודלאניי" דניאל ניסה להגיד באופן יותר רך.

"דניאל" ג'יני אמרה והניחה את ידה על זרועו. "תבין מאיפה זה בא?".

"אני מבין!" דניאל כמעט וצעק "הוא מאוהב בה! גם כשהיה עם צ'ו עדיין אהב אותה! אני יודע ומבין את זה. אבל הוא עלול לשים את דלאניי בסכנה! הארי, היא עוד לא ראתה כלום. היא לא הספיקה ליהנות מחייה ואתה עומד להניח אותה בסכנה! כששנינו יודעים מה הסיכויים שלה לשרוד".

"אני יודע!" צרחתי.

ואז קולה הקט של דלאניי נשמע ממעלה המדרגות "אבא?".

לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי ביותר נחת "כן דל?".

"למה אתם צועקים?" היא שאלה בעוד ירדה עם הבובה שלה בזהירות.

ג'יני הביטה בי וקמה לעבר דלאניי. "היי, בואי למעלה, אבא ודניאל צריכים לדבר" ג'יני אמרה לה והרימה אותה על ידיה. דלאניי נתנה לי מבט שפשוט מבקש שייקחו אותה.

"ג'יני!" קראתי לעברה ופניתי לעבר שתיהן "אין צורך".

באתי עד אליהן ודלאניי ברצון רב באה לעבר ידי "הארי, היא לא צריכה להיות נוכחת בשיחה שכזו" ג'יני אמרה בהחלטיות.

התעלמתי מדבריה ואמרתי לדלאניי "את רוצה לראות את איגל?".

דלאניי הנהנה לעברי בעוד פניתי לשולחן והתיישבתי באחד מהכיסאות. שלחתי את ידי לתמונה עם פניה של איגל.

דלאניי לקחה התמונה בידיה הקטנות, היא עיוותה את פניה ואמרה "זאת לא קתין?".

אני ודניאל החלפנו מבטים בעוד אמרתי "זאת קת'רין".

"היא חמודה. היא הייתה מאוד-מאוד-מאוד נחמדה, אנחנו יכולים לבקה אותה?" דלאניי ביקשה בעיניים תמימות.

"אני לא יודע דל, אני באמת לא יודע" עניתי לה.

"אז נשלח לה ינשוף!" היא קראה בחיוך "ואז היא שוב תדבה איתי! ואולי תשחק איתי!".

הבטתי לעבר דניאל ואמרתי לדלאניי "דל, מה את אומרת על שעכשיו תלכי לשחק עם ג'יני?".

"אוקי, נוכל ביום שבת ללכת שוב לחנות?" היא שאלה, מסיתה את הנושא כמו שרק ילד יכול.

"אולי" אמרתי בחיוך.

"ואם אני אתנהג יפה-יפה?" דלאניי שאלה.

"אני לא יודע" אמרתי "אבל ביום שישי- אני אגיד לך".

"אוקי" היא מלמלה וברחה מידי רצה לעבר ג'יני.

"עכשיו אתה מבין?" שאלתי את דניאל "איגל הייתה לה כמו אמא, הדמות הכי אימהית שדלאניי הכירה. כשהכירה אותה לא הפסיקה להגיד לי כמה היא רוצה להיפגש איתה והיא לא הפסיקה לשאול מה היא עושה, היא שאלה אם היא תשחק איתה, או שהיא אמרה לי שהיא רוצה להיות כמותה".

"זה מסוכן" דניאל אמר.

"אני לא אתן לאף אחד להתקרב לדלאניי, אני אתן את חיי כדי שהיא לא תפגע. אני יודע מה האחריות שלי, אבל אני יודע שדלאניי צריכה אמא, אני לא יכול להיות אמא. ואני יודע שאני צריך מישהי- וזאת לא יכולה להיות אחרת מלבד איגל" אמרתי לדניאל מנסה להסביר לו היטב.

דניאל שתק ואמר "תיזהר".

"יותר מתמיד, כבר הצבתי מספר רשתות הגנה על דלאניי" עניתי לדניאל.

"מצוין, חוץ מזה, אנחנו צריכים להשיג את התיק של איגל" דניאל אמר, עדיין לא מתלהב מהרעיון, אך עדיין מבין את העניין.

"יש כבר" אמרתי ושלפתי מתיקי את התיקייה של איגל ואת התיקייה של קת'רין סמית'.

"איך השגת את קת'רין?" דניאל שאל.

"אתה לא רוצה לדעת" אמרתי בעוד צמרמורת גועל עוברת בי.

הוא הביט בי ושאל "הסכמת לצאת עם ג'קלין?!".

"ג'ק" אמרתי בקריצה.

"אוי לא..." דניאל מלמל בעוד פתח את התיקייה של איגל.

אני פניתי לתיקייה של קת'רין,בעוד דניאל עצר אותי "הארי".

"מה?" שאלתי.

דניאל הוציא מהתיקייה מעטפה שחורה ואמר "החבר המסתורי שלך".

לקחתי את המעטפה והבטתי במען:

למר. פוטר- סודי ביותר

פתחתי את המעטפה וקראתי כך שגם דניאל שמע:

אני מניח שאתה חושב שאני רוקנתי את התיקייה, מסתבר שלא. היא הייתה ככה גם טרם ראיתי אותה, דבר אחד אתה יכול להבין מכך, יש יותר משלושה אנשים במשחק הזה.

הבטתי בדניאל ששאל "שקול זאת שוב?".

התעלמתי מבקשתו של דניאל ולקחתי את התיקייה של קת'רין סמית' ,פתחתי אותה- זו הייתה איגל ללא כל ספק, אומנם שערה נצבע בבלונד והיה חלק, אך עיניה נשארו אותן עיניים וחיוכה היה אותו חיוך.

הבטתי מעט בה, רואה את אותן התנועות שלה חוזרות על עצמן, איגל מחייכת וצוחקת מחזיקה כוסית כלשהי עם נוזל בצבע בהיר- כנראה שמפניה (הערת המחברת: אנשים לשתות זה מגעיל!!!), הבטתי עמוק בעיניה ויכולתי לדעת שאיגל לובשת מסכה, היא הייתה בדיכאון עמוק, במחשבות עמוקות ובצרות צרורות, וללא ספק היא ידעה זאת.

הפכתי את התמונה על מנת לגלות תאריך 1.1.11, התמונה הייתה יחסית עדכנית והשינוי במראה של איגל מאז שנפגשתי איתה העלה שאלות נוספות.

גניחה קטעה מחשבותיי, ראיתי את דניאל מביט גם כן בתמונה, רק ששלו הייתה שונה משלי. "הארי, אולי תרצה לראות את זה" הוא אמר והושיט לי את התמונה, הוא הניח אותה בידי, הבטתי בתמונה רואה את איגל נכנסת לבניין ישן, הבטתי שוב בבניין מנסה לזהות אותו.

"מה זה?" שאלתי אותו.

"אחד הפאבים שאוכלי המוות אוהבים להתרועע בו" דניאל אמר. "נראה כאילו איגל מעולם לא יצאה מהעולם הזה".

"לפני כמה זמן התמונה צולמה?" שאלתי את דניאל.

דניאל לקח והפך אותה "היא צולמה לפני שבועיים".

"משמע, מישהו מצא עניין בתיק הזה לא מזמן" אמרתי, מסיק מסקנות.  "אנחנו צריכים לברר מה היא עשתה שם" אמרתי וקמתי מכיסאי, מכניס את כל התמונות לתיקיות ואת התיקיות לתיקי האישי.

הבטתי בדניאל שאמר "הארי, אני נאלץ לבקש ממך להפסיק את המחקר הקטן שיצרת לעצמך".

"מה!?" קראתי.

"יש סיבה למה איגל החליטה להיעלם, למה היא מעולם לא חזרה... ואתה לא צריך לחזור לזה בשנית."

הפרק הקודם		הפרק הבא