אהבה קטנה ורחוקה..

תודה רבה ל*בידל הפייטן* הבטא שלי=)

פליז תגיבו תדרגו ותרשמו לעדכונים זה ממממש חשוב ליXD

פרק מעבר

(לילי)

זה כל כך לא הגיוני מה שהאיש בשחור אמר, אני בטוח חולמת... או שאולי לא? אני מרגישה כמו שק של תפוחי אדמה והראש שלי הוא סקרוט פוץ תחת (למרות שאני עדיין לא אמורה לדעת מזה, אבל קראתי על זה איזשהו ספר...) שעומד להתפוצץ...
כבר שמעתי על דברים מוזרים, אבל לא בסדר גודל כזה...
אני אצטרך לחכות שאתעורר ולראות עם הוא צדק.

עדיין לא החלטתי בן כמה האיש בשחור... לא שזה חשוב במיוחד. אני כנראה אקום בבוקר, ואגלה שהכל חלום ואלך לנשק את ג'יימס.
ג'יימס... אוי כמה שאני מתגעגעת! אני נשמעת כמו הילדות המאוהבות האלה מהטלנובלות של המוגלוגים (כן אמא שלי רואה "היפים והאמיצים" כולם שם בני 70 אז הם לא כאלה יפים ובכל זאת)

"אלי? אל' את בסדר מאמי שלי?" שמעתי קול חש אומר, מי זאת אֶלִי? מדברים אֶלָי?

" אדוני, מתי היא תתעורר?" שמעתי את הקול הסנובי שאל בזלזול.

"אני מאמין שהיא ערה, תנסי לגעת בידה יקירתי." קול זקן יותר ענה לה. הרגשתי אצבעות נוגעות בי בחשש...

הם כן דיברו אלי, אז למה הילדה קראה לי אלי? מי היא בכלל? היא לא יודעת שקוראים לי לילי?
פתחתי את עיני.

"הו אל'! התעוררת סוף סוף!" הנערה אמרה.

"כן, אהה.. את קצת התבלבלת. קוראים לי לילי." אמרתי לה. "איפה ג'יימס?" המשכתי , כאילו כלום.

"מי זה ג'יימס? את בוגדת בנייק? עוד לא התחילה השנה.. ילדה, אני מעריצה אותך, נשמה!!" היא אמרה.

"מי זה נייק? אהה ואיך קוראים לך?" שאלתי. למה החברים שלי לא פה? הרי ברור שאנחנו במרפאה של בית הספר.

"תגידי קיבלת מכה בראש? אני קרול את לא זוכרת אותי? הלו! מישהו בבית? אני החברה הכי טובה שלך. והיחידה אני יכולה לומר שלא מקנאה בזה שיש לך את נייק כי יש לי חבר הרבה יותר שווה משלך. חה!! ואם כבר מדברים על נייק. את בוגדת בו עם הג'יימס הזה.. בטוחה שג'יימס  הוא לא חלום? כי אם נייק יגלה עליו, כנראה שכבר לא יהיה עם מי לבגוד בו... הוא מהוגוורטס בכלל הג'יימס הזה, איך הוא נראה, חתיך? איך זה שאת תמיד תופסת את השווים לא שמאמי שלי לא שווה פשוט.. לא משנה. אז בקיצור, איך את מרגישה"?

הילדה קרול אמרה במהירות, וואו כנראה שקיבלתי מכה בראש. אני לא זוכרת או יודעת שום דבר ממה שהיא אמרה לי. בדיוק שרציתי להגיד לה שאני לא מכירה אותה או את נייק. אבל שאני כן לומדת בהווגוורטס, זאת אומרת כאן, נראה לי. ושאם נייק יעיז לעשות משהו לג'יימס אני אהרוג אותו בידיי. ראיתי מישהו ליד הדלת.

האיש בשחור. רק שהוא לא לבש שחור, אלא גלימה ירוקה פשוטה, ולידו עמדה אישה עם גלימה סגולה ומשקפיים על אפה. היו דמעות בעיניה.
"אליונת שלי, התעוררת סוף סוף! כבר חמישה ימים שאני דואגת!" אמרה הגברת.

"סלחי לי שאני שואלת אבל, מי את?"שאלתי אותה.
האישה התפרצה בבכי חרשי אל כתפו של האיש בשחור ומלמלה דברים שנשמעו כמו "היא- היא.. לא.. זוכרת.. אותי.. את אמא שלה!!!"

"אני מצטערת, את בסדר, גברתי? זה משהו שאמרתי??" שאלתי לא מבינה. מי זאת לעזאזל מה היא רוצה ממני ולמה?
אחרי כמעט שעה של בכי והסברים של "היא קבלה מכה בראש, היא תזכור, היא רק קצת עייפה ומבולבלת.." והבטחה של "היא תהיה בסדר בשם זקנו של מרלין."

 הבנתי שהאישה הזאת אמורה להיות אמי והגבר אבי, אבל אני זוכרת- אומנם לא בברור- אבל זוכרת שמתַי שהתעלפתי התעוררתי לידו, ליד הגבר, האיש בשחור...

קלואי, אמא שלי כביכול ריחמה עלי וסיפרה לי את עברי (מה שעזר לי מאוד). למרות שידעתי שמשהו מוזר קורה כאן כי אני יודעת בדיוק מה קרה לי בעבר, למרות שהדברים לא זכורים לי בברור אלא בכלליות כזאת, את ג'יימס ואת כל החברים אני זוכרת אבל לא סגורה מה עשיתי איתם כל השנים.אבל אני יודעת בוודאות שהם חיים קיימים ונושמים איפשהו. אוף ג'יימס. איפה הוא שצריך אותו...
אני וקרול יצאנו מהאגף והשארנו ה"הורים שלי" לדבר עם הרופא. כשעברנו בדלת הסתכלתי אחורה והאיש בשחור סימן 'שששש' עם היד על הפה שלו.

"ראית את זה?" שאלתי את קרול שהתרחקנו מהמרפאה.

"את המוזרות שלך?? כי עם כן אז בהחלט ראיתי ילדה!!! ממתי את כזו, שקטה??" היא שאלה.

כנראה קיבלתי מכה בראש כשהתעלפתי . באתי לענות לה אבל הרגשתי ידיים על העיניים שלי. "מי זה? יש לך ניחוש אחד.." אמר קול של בן.

"אהה..." מה לענות לו? משהו?

"זה אני! כולה 4 ימים נדמה לי את היית במרפאה והספקת לשכוח? בואי אני אזכיר לך..."

הוא סובב את הגוף שלי אליו, לא הספקתי למצמץ וכבר משך אותי לנשיקה סוערת. הלשון שלו התערבבה עם שלי הוא החזיק אותי בחיבוק מוחץ כזה שלא נותן לך לזוז או לנשום!! ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו. וואו יש לו שרירים לילד הזה, נייק כנראה, החלטתי שאין פיתרון אחר אלא-

"אאאאאאאאאווווו למה עשית את זה??" הוא התקפל על הרצפה מכאבים.

 כן, כן אני יודעת הוצאתי אותו מוועד הורים או ככה לפחות ניקול קוראת לזה. זה לגמרי מגיע לו. נראה לי. אבל מה שאני יודעת זה שאף אחד אבל אף אחד לא ינשק אותי ככה (בלי שארצה כמובן) באגרסיביות. חוץ מזה אני של ג'יימס והוא שלי. לתמיד, לעולמי עולמים ואולי גם אחרי זה...

הפרק הקודם		הפרק הבא