דמות

הושלכתי לחדר חשוך וקר כשהתעוררתי.פתאום יד קפואה אחזה בגרוני והרימה אותי ממנו.

הג'וקר חנק אותי.הוא זרק את גופי אל כיסא מעץ והתיישב מולי."את אמורה להיות משלנו,

הארלי.את בחרת בדרך שוחרי השלום,ואני אראה לך מה זה עם כישוף קטן.תני לי להסביר 

לך איך זה עובד."הוא בחן אותי, מוטלת ברפיון על הכיסא,ללא יכולת לחשוב כתוצאה ממוח

קפוא,כל גופי מלא בשריטות,ועיניים דהויות מהפנוט."סבריו יעניק לי (במקום מתנה לארבע ימי

ההולדת הקרובים)חלק קטן מכוחו,כך שאוכל להרדים אותך מתי שארצה."כאילו קרא את מחשבותי,

הוא אמר:"ולא,אין אפשרות לרפא את המוח הקפוא שלך.לא תחשבי יותר לעולם.הו,וגם מוחך בשליטתי.

את בובה על חוטים,ואני מחזיק אותך.אני יכול לגרום למוחך החלש והמתפקד בקושי לשלוח אותות לגופך כך

שאעשה בך כל מה שארצה."הוא נקש באצבעו,כמו ציפה שמשהו יקרה,אבל לא קרה דבר."אה,סבריו עוד 

לא כישף אותנו."לפתע סבריו הופיע מאחוריו,והג'וקר נעמד לצידי.סבריו הניף את ידו,ונפלתי מהכיסא

חצי מעולפת.ריחפתי באוויר פתאום והג'וקר הצטרף אליי.הוא ממש עמד באוויר,ואני שכבתי,ללא יכולת

לקום,תלויה על האוויר.הג'וקר התקרב אליי ופלט"בקרוב גם אוכל להפנט אותך..."הדבר האחרון

שראיתי היה אותו מתענג על  מראה שלי צועדת אל אובדן הכרה בצעדי ענק.ברגע שעיניי התכסו בעפעפיי

חזי נצמד אל חזו השרירי של הג'וקר,ואילץ את לב האבן שלו לעלף אותו.כשהתעוררתי הוא היה ער כבר וחיכה לי.

הג'וקר פתח את פיו לדבר,אך הוא וסבריו קפאו. קמתי מבולבלת והסתכלתי עליהם.הזמן נעצר.

"היי,חברה!" שמעתי קול מאוד מוכר.הסתובבתי וגיליתי לשמחתי את פויזן אייבי חברתי."פויזן אייבי,בבקשה,תשחררי

אותי מהמשוגעים האלו.הם חטפו אותי ועינו אותי והפילו עליי אבנים והקפיאו לי את המוח ועדיין לא הבנתי למה."

פויזן אייבי עטתה הבעה שלא הצלחתי לפרש.לפתע עשן כחול הציף את הרצפה."פויזן,זהירות!" הבעת פניה לא השתנתה.

פתאום העשן עלה, והזדחל אל תוך אפי.הרחתי אותו,ובכך עשיתי את טעות חיי.העשן לא סיים את דרכו באפי,אלא הגיע אל נשמתי.

הרגשתי סחרחורת,בניגוד לפויזן אייבי שעמדה ללא ניע.נפלתי על ברכיי ולא הצלחתי לקום.העשן החליש אותי.

לפתע הצלחתי לקום,ונפלתי אל תוך ידיה של פויזן אייבי.היא לפתה את גופי צמוד אליה,והעבירה יד מתחת לאפי הלוך ושוב.

היא התכופפה כשאני עדיין בידיה,וקטפה פרח כחול זוהר בצורה מאיימת.היא נטלה אותו ביד שאותה העבירה מתחת

לאפי קודם,והשעינה אותי על היד שלה.היא העבירה את ידה מתחת לאפי שוב,ואז הצמידה את הפרח לאפי.רגליי הפעם צייתו למוחי,והתחילו לפרכס.

היא לא הפסיקה להצמיד אותו,עד שלפתע היא עזבה אותי,וקרסתי על הקרקע סמוך לרגליה.הגבעול של הפרח התארך והתלפף סביב צווארי,והיא

צפתה בי בעונג,נאבקת עם האוויר חסרת אונים."את חלשה, הארלי."קולה הרעים"את תדממי למוות בעוד רגעים ספורים.".היא התיישבה 

על צמח שקימר את עליו בצורת כיסא בשבילה.הפרח שאב ממני את כל הכוחות שלי.לפתע היא קיסמה עלה שהרים אותי

אותי ועירסל אותי."אני-אני מצטערת."

הפרק הקודם		הפרק הבא