מציאות ודימיון - העלאה מחדש

"היא פשוט התעתקה!" נדהם רון. "אחרי כל הזמן שהשקענו בזה, היא פשוט נעלמת לה!"
"זה לא כל כך נורא שהיא ברחה," אמרה לו ג'יני. "כבר השגנו ממנה את מה שרצינו, או לפחות את מה שיכולנו לצפות ממנה. אמנם היא מסתירה משהו, אחרת היא לא היתה בורחת, אבל אל תדאג, אנחנו עוד נגלה מה זה."
***
"למישהו יש ספר-קריאה מעניין?" שאל אלבוס את חבריו לחדר.
"בטח יש בספריה," לעג לו סקורפיו מאלפוי, ילד מעצבן במיוחד.
אלבוס היה התלמיד המצטיין בשכבה.
סקורפיו היה כל-כך לא גריפינדורי, עד שאלבוס האמין שהוא התחנן בפני המצנפת שתשבץ אותו בגריפינדור, כדי להרגיז את הוריו וכדי לרגל אחרי תלמידי גריפינדור. למעשה, זה אכן היה כך. סקורפיו התנהג כמו סלית'ריני ממוצע, אם לא גרוע מזה.
"אמא קנתה לי בחופש ספר של מוגלגים," אמר מארק, בן המוגלגים היחיד בשכבה. "אפילו לא הסתכלתי עליו אבל אתה יכול לנסות."
"טוב, תביא. מה זה משנה אם זה ספר מוגלגי?!"
מארק פתח את המזוודה שלו, חיטט בתוכה מעט, מצא את ספר, והשליך אותו לעבר אלבוס.
סקורפיו פרץ בצחוק אדיר.
"פוטר קורא ספרות מוגלגית!" הוא צווח בצהלת צחוק. "עדיף כבר שתלך לספריה. שם לפחות יהיה קשר בין המילים!"
מארק ואלבוס התעלמו ממנו אך לא כך רמוס לונגבוטום, בנם של נוויל ולונה.
"תסתום את הפה שלך, מאלפוי!" הוא כעס. "אוף, אני אף פעם לא אבין איך הילד הזוועתי הזה הגיע לגרפינדור," הוסיף לעצמו במלמול. "ואם כבר בגריפינדור - למה דווקא בשכבה שלי?!"
"פשוט תתעלם, רמוס," הציע פרד וויזלי, בנם של ג'ורג' ואנג'לינה.
אלבוס, שעד עתה הקשיב לוויכוח, החליט להתחיל לקרוא. הוא נטל את הספר לידו, התכוון לפתוח אותו אבל נעצר.
"מארק, אתה בטוח שזה ספר מוגלגי?" שאל אלבוס. "כי הספר הזה מספר על אבא שלי, ולא הגיוני שבספר של מוגלגים יהיה מסופר על קוסמים." הוא התפלא לגלות את הספר, כי חשב שאביו לא יסכים להתראיין אפילו לכתבה קצרה בעיתון, אך הוא לא אמר על כך דבר.
"ספר על אבא שלך?", שאל סקורפיו, והטון הלועג נעלם מקולו. "אפשר לראות?" הוא שלח מבט מתחנן לעבר מארק.
"טוב, שיהיה," הסכים מארק לבסוף.
"לא!" קרא אלבוס. "אל תרשה לו! הוא לא יפסיק ללעוג לי!"
"אתה מתייחס ללגלוגים של הטמבל הזה?" התפלא מארק. "אבל אתה יודע מה? אל תיתן לו. אני אחקור את הספר הזה לעומק בהזדמנות הקרובה. אני בטוח לגמרי שהספר הזה הגיע מחנות מוגלגית."
מארק נטל את הספר וטמן אותו במזוודה שלו.
***
אלבוס ישב מול האח וקרא את מה שכתב רגעים ספורים קודם לכן.
"לאמא היקרה!
אתמול חבר בשם מארק הציע לי ספר. הספר נקנה מחנות מוגלגית (בטוח במאה אחוז). זה היה ספר על אבא! הוא נקרא 'הארי פוטר וחדר הסודות'. פעם ספרתם לי שכשהיית בת אחת עשרה ואבא היה בן שתיים עשרה (כל כך מוזר לדמיין אותכם בגילאים האלה) הוא הציל אותך מאיזה נחש בחדר סודות.
הפתיע אותי מאוד לגלות ספר על אבא. חשבתי שהוא לא יסכים שיכתבו עליו אפילו כתבה בעיתון, אבל כשגיליתי שזה ספר מוגלגי חשבתי שאולי אבא באמת לא הסכים שיכתבו עליו שום דבר.
בכל מקרה, בטח תוכלי להעמיד את מי שכתב את זה למשפט כי הוא עבר על החוק. חוץ מזה, חשבתי שכדאי שתדעו שיש ספר כזה.
ד"ש לכולם,
אלבוס."
הוא חשב קצת והוסיף:
"נ.ב. כולם אצלנו בסדר, אולי חוץ מג'יימס - היד שלו נשברה ממרביצן באימון אתמול בערב. תמיד אמרתי שדיאנה מעבידה אותם יותר מדי באימוני הקווידיץ' (למרות שכל עוד זה ג'יימס לא כל כך איכפת לי). הוא אמור צריך להשתחרר מהמרפאה בקרוב."
הוא קיפל את המכתב ופנה לצאת מהמועדון לכיוון הינשופיה, אך נעצר על ידי סקורפיו שבדיוק ירד מחדרי השינה.
"היי, פוטר, מה יש לך ביד? שעורי בית?" לעג סקורפיו.
"כן," ענה אלבוס. לא היה לו כח לשטויות של סקורפיו. הוא יצא מחדר המועדון והשאיר את סקורפיו פעור פה.
עד מהרה הגיע לינשופייה. הוא קשר את המכתב לרגלה תנשמת חומה ושילח אותה לדרכה.

המשך יבוא בעז"ה...

הפרק הקודם		הפרק הבא