סלית'רין, זה רע?

הילד מיהר להסב מבטו אחורנית, בעוד המוכרת חזרה למדוד את גובהו של לוק.

"אז? איך קוראים לך?" שאלה מדאם מלקין בניסיון לשבור את השתיקה ששררה בחנותה.

"לוק," אמר לוק בעודו בוחן את האישה הגבוהה והרזה שמתחה מטר סביב ביטנו הרזה.

"שם יפה." אמרה בעודה רושמת על דף את מידותיו של לוק "רוצים לבוא לבחור בד לגלימה? יש לנו מבחר גדול" אמרה ופנתה להוריו של לוק.

הוריו של לוק הנהנו והלכו בעקבות מדאם מלקין שהובילה אותם לעבר ארון גדול, בעל תאים צרים וארוכים, ובכל תא שכב גליל בד בצבע שחור.

"לוק? בוא לבחור איזה בד הכי נוח לך" קראה לו אימו, שנשארה ללא תשובה.

_____________________________

לוק ניסה לפתוח את פיו, אך הוא היה חסום בבד דק ומחוספס שגרם לו תחושת צריבה בפיו.

הוא היטלטל בתוך כרכרה צמוקה. היה לו חם. חם מאוד.

הוא חשב שהכל זה רק חלום, אך לא היה יכול לצבוט את עצמו כי ידיו היו קשורות באזיקים למאחורי גבו.

'אמא? אבא? איפה אתם? למה זה קורה דווקא לי' הוא נאנח וחיכה לראות מה יקרה בהמשך.

______________________________

"לוק? לוק??" גרייס ובראד, הוריו של לוק, הסתובבו ברחוב הצר וחיפשו נואשות את בנם.

"סליחה גברת?" פנה אדם שנראה בשנות החמישים לחיו, "קראת לי?"

גרייס הביטה בו במבט של מה-אתה-רוצה-ממני ולבסוף הוסיפה "לא לא תודה"

השמיים נהיו כהים יותר ויותר ואט אט החושך ירד על סימטת דיאגון, גרייס ובראד עמדו, אובדי עיצות לצד חנות הגילדה של פלוריאן פורטסקיו, בה תכננו לקנות גלידה ללוק בסיום יום הקניות, אבל עכשיו, הם עמדו והביטו בשמיים הכהים, מחכים לרמז, ולו הדק ביותר, היכן לוק. לוק שלהם.

טוובבב עכשיו כמו שהבטחתיייי

הזוכים בהגרללההה

מקום שלישיי:

הדררההה :)

את זוכה ב.... 200 חרמשים!!!

מקום שנייייי:

רומיההה :)

את זוכה ב..... 500 חרמשים!!

ומקום ראשוןןןן

כפייםםם כפיים כפייםםםםם

ניתאי!!!

אתה זוכה ב... 1000 חרמשים :)

כל מי שזכה שישלח לי הפ ואני יביא לו את הפרס

יומושלם לכולםםם

נ"ב סורי על הפרק הקצרר

הפרק הקודם		הפרק הבא