אהבה בחיי האלפים

נ.מ קיף:

קיף ניתק את השיחה עם טאם ונאנח.

מה הסיכויים שאבא שלו יסכים לו? 

הוא לא הסכים לשום דבר שחשוב לקיף מאז שהוא נולד.

הוא גרר את רגליו באיטיות לחדר העבודה של אביו ב'חופי הנחמה'.

''אתה באמת מתכנן לעשות את זה?" הגיח קול מבין הצללים, וענקית ורודת שיער, חמושה היטב ולוחמנית במיוחד יצאה.

''איך עוד אני אשכנע את סופי? מאז שהיא שיכנעה את המועצה להפוך את השידוכים לבחירה, סופי ממש נלהבת מזה. היא כל הזמן אומרת שמאז שאין יותר התאמה גרועה, והרשימות הן רק המלצה, הנשפים הפכו להיות יותר כיפיים ויותר חברתיים, ופחות מלחיצים. אין לי מושג מאיפה היא יודעת את זה, כי רק היום היא הולכת לנשף הניפוי הראשון שלה, של פיץ.''

''האנקיהייר, אתה פתטי בצורה מצחיקה למדי.'' אמרה רו.

''לא פתטי כמו האהבה שלך לבו! מה שנותן לי השראה לעוד בית גאוני בבלדה של בו ורו!" הוא צעק ורץ משם.

הוא נכנס לחדר העבודה.

''היי אבא.''

''קיף, מה אתה צריך?" נאנח לורד קסיוס.

''למה אתה ישר מניח שאני צריך משהו?" התגונן קיף.

''אתה לא צריך משהו?" זקר לורד קסיוס גבה.

''אממ...'' קיף הסיט את שערו לאחור. ''אני צריך שתיתן לי לעשות את נשף הניפוי שלי בקנדלשייד, ואת הנשף של אחד החברים שלי, נע- טאם סונג, כאן, ב'חופי הנחמה'.''

''טאם סונג? זה לא הצל התאום שגורש?" הוא חקר.

''כן, אבל...-'' ''-אתה רציני? אתה מאמלל את הבן שלך כבר חיים שלמים. אז תפסיק להתנהג ככה אז ותיתן לו לעשות את הנשף שלו ושל חבר שלו פה, אחרת אתה תפגוש מקרוב מאוד את החיידקים הטורפים האהובים עליי.''

לורד קסיוס בהה ברו, המום, והינהן בפליאה לאיטו בזמן שקיף לחש לרו, ''תודה.''

נ.מ סופי: 

סופי החליקה את ידיה על שמלתה האדומה הכהה, שהגיעה עד קרסוליה.

היא נעמדה ליד המזניק 500, ונשמה עמוק.

היא לא ידעה ממה היא לחוצה כל כך, הרי כל השבוע היא התאמצה להזכיר לחבריה- טוב, על מי היא עובדת, לעצמה, שהנשפים הם כיפיים וקלילים עכשיו, וזה רק בילוי, וזה לא אומר שהיא תצטרך להיות עם פיץ עכשיו.

מאז שסופי נפרדה מפיץ, היא והוא בקושי דיברו.

אבל הוא ביקש ממנה לבוא לנשף, הוא ביקש ממנה לתת לו עוד סיכוי אחד.

ועם כמה שהיא רצתה לסרב, הוא משך את סנטרה והכריח אותה להסתכל בעיניו.

וכשהיא הסתכלה בעיניו, אותן עיניים בצבע טורקיז, אותן עיניים שגרמו לליבה לפרפר כל כך הרבה פעמים, היא לא יכלה לסרב.

היא נעמדה, חיבקה לשלום את גריידי ואדליין, ולחשה, "אוורגלן".

בתוך שנייה סופי נעמדה אל מול שערי הענק הזוהרים של אוורגלן, ונשמה עמוק.

נשמה עמוק, וצילצלה.

נשמה עמוק, וצעדה אל תוך החצר החשוכה.

צעדה אל תוך עולם חדש ולא מוכר, עולם של אהבות שונות, עולם של דברים שהיא לא הכירה עד עכשיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא