החיים שאחרי המוות

שלום לכולם!
לקחתי קצת הפסקה לרגל פתיחתו של הסרט השביעי.
בבקשה הוסיפו דגובות, אני זקוקה להן!
תהנו!
--

עכשיו, הייתי גמור. לא האמנתי למראה עיניי.

אדון האופל בכבודו ובעצמו בא מעולם החיים.

הוא הובס. שקט שרר בכל האזור.

הארי ניצח אותו.

אני לא מאמין. פשוט עמדתי שם, קפוא. (טרטא משמע). לא הצלחתי לעכל. לא יהיה עוד סבל בעולם. כולם יוכלו לחיות בשקט.

כמובן, דמבלדור יצא בשלום מההלם התחיל לרוץ לעבר הבתים וצעק "כולם לבתים! כולם לבתים! מי שלא רוצה להיפגע שיכנס לביתו!"

"בוא פרד, ניקח אותך לבית שלך." אמר ג'יימס.
"יש לי בית?"

"כן, כשמישהו מגיע לכאן הוא מקבל בית, טוב, לא כולם כמאט כולם. טום רידל לא. אפשר לקרוא למקום הזה חופשה."

בינתיים הגענו לבית שהיה כתוב עליו באותיות בצבע אזמרגד פרד. הבית היה פתוח. כניראה לאף אחד אין צורך לגנוב פה כשיש לך כל מה שאתה צריך.

"אתה כל כך רגוע. איך?"
"אני יודע שהוא לא יכול לפגוע באף אחד עכשיו. אין לו איך. אלא אם כן יהרוג אותו ידנית. מה שלדעתי לא יקרה כי הוא לא ירד לרמה כזאת נמוכה. אבל זאת רק השערה."
"תגיד, מה  יש לכולם עם תום רידל? מה הוא עשה שאין לו בית משלו?"

"אהה, פרד, חשבתי שאתה יודע. טום רידל היה אתה יודע מי לפני שהוא הפך לדבר המכוער אשר הפך."

הלם. יותר מידי הלם.

אני מרגיש שכל דבר חדש בשבילי. כאילו התחלתי עוללם חדש... בעצם, באמת הגעתי לעולם חדש. התכוונתי לומר, שאין לי מושג מה קורה כאן. כל דבר צריך להסביר לי. אני מרגיש כאילו
אני לא עצמאי.

"אהה" שנעתי קול צרוד אומר בלחישה. איני יודע איך שמעתי אותו. כנראה, השמיעה כאן ממש טובה.

"איפה אני?" המשיך הקול הצרוד.

הייתה שתיקה לרגע, ואז הקול חזר:
"איפה אני????????????????????????????????????????"

"אתה מת." ענה קולו של דמבלדור.

"מת?????? מי קבע שאני מת????"

"אתה לא שם לב? כולנו כאן! כל האנשים שמתו מאבדה קדברה! כל האנשים שאתה הרגת! אתה יכול בעצמך לקרוא שת שמותיהם על שילטי הבתים!"

"אתה צודק! אני הרגתי אותם! אני ציוויתי על כל אחד ואחד מהם להרוג! כפיתי עליהם, הכרחתי אותם! והם הקשיבו לי! כמו שאתה הקשבת! כשאמרתי לך להטיל קרושיו על מר וגברת
לונגבוטום הנכבדים!

הפרק הקודם		הפרק הבא