מצנפת המיון

ג'ולי צעדה קדימה וחבשה לראשה את המצנפת.

'ג'ולי ביין... מייד נראה...' אמר קול קטן בראשה.

'יש לנו כאן לב די רחב, אבל את לא רגשנית...'

ג'ולי הנהנה בהסכמה. 'אני לא בהפלפאף, נכון?'

'לא, לא, הפלפאף לא, אני רואה פה חכמה לא מועטת, אבל יותר דמיון מידע, גם אומץ ונחישות, ושאיפה לגדולות, זה ברור... אז איפה לשים אותך?' 

'איך בכלל את ממיינת תלמידים? כלומר, יש לך... אישיות?' קטעה ג'ולי את הרהוריה.

'בהחלט הרבה חכמה. ויש לי אישיות, אם אפשר לקרוא לזה כך, כל אחד מארבעת המייסדים שלנו הפקיד קצת מהרוח שלו אצלי, ו... מאז זה התפקיד שלי. למיין, למיין, למיין.'

'לא משעמם לך לפעמים? הרי כל השנה אף אחד לא משתמש בך, איך אפשר לשבת ככה שנה שלמה בלי לעשות כלום?'

לחשושים החלו להישמע. כולם תהו למה המצנפת מתעכבת כל כך.

'אני לא יודעת... זו המהות שלי, אלו החיים שלי, אני ממיינת ולא יותר. אבל פעם...'

'מה פעם?'

'זה לא תמיד היה ככה...'

פלאשבאק - נקודת המבט של המצנפת

ישבתי על המדף בחדר החשוך, מבעד לחלון התחיל הבוקר לעלות.

שתי צלליות התגנבו אל המחסן, ילד וילדה. 

"שלום, גודריק, רוונה," חייכתי.

"גודריק, היום אני ראשונה, זוכר?" אמרה רוונה רייבנקלו בת התשע.

"אבל את היית ראשונה בפעם הקודמת! והיום היומולדת שלי! אני בן עשר!" מחה גודריק.

"אתה הבטחת שאני אהיה ראשונה! הבטחת! וחוץ מזה, יש לי משהו לספר לה, ואני לא רוצה שתשמע," היא חרצה לו לשון.

רוונה זינקה במהירות וחבשה אותי. גודריק עמד בצד ומבט זועף על פניו. 

'יש לי חברה חדשה! קוראים לה הלנה!' פתחה רוונה בהתלהבות...

חזרה מהפלאשבאק

'תראי, אנחנו צריכות למהר, כולם תוהים למה זה לוקח כל כך הרבה זמן' אמרה המצנפת.

'אבל...'

'יודעת מה? בואי ביום ראשון הבא לחדר המנהל, אני אהיה שם, הסיסמה היא מילקשייק תות.'

ג'ולי הנהנה.

"רייבנקלו!" צעקה המצנפת, וג'ולי הסירה אותה מראשה והצטרפה לשולחן רייבנקלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא