נשיקה של גולגולת ונחש

הלו רידרס כמו תמיד מקווה שתאהבו שתגיבו ושאני יצליח במבחן גרמנית שיש לי מחר לכל התוהים כן זו שפה מאוד צורמת לאוזן אבל מצד שני א
דיי קלה ללמידה עם הרבה נקז  אז יהייי (רובכם בטח בסביבות תיכון/ חטיבה אז כנראה לא תבינו אחח אתם גורמים לי להרגיש זקנה).
הודעה קטנה לזאת אני האתגר שאת מציבה לי הוא קשה ומסובך אך אני בוחרת לקחת אותו על עצמי (דמיינו את זה נאמר בסופר דרמטיות עם מנגינת אנימת הרפתקאות ברקע)
בנוסף תודה לבטא הנחמדה שלי בוצדמית גאה על הביטוא הנפלא 

-------------------------------------

אחרי מה שקרה אתמול בלילה, זכריה סמית' הורשה לחזור למעונות הפלאפאף, פרופסור ספראוט הניחה לו לשהות בחדרם של תלמידי השנה השלישית. בכנות, להארי זה לא ממש הפריע, זכריה הרבה להתלונן והחדר היה שקט יותר בלעדיו.
אמנם הארי לא יכל לומר שהשהיה בנוכחותו של מאלפוי נהפכה להיות חוויה נעימה ומלבלבת, אבל מאז אותו לילה ירדה לו מן מועקה ענקית מהחזה, מועקה שהתחילה מאז שסרב בפעם הראשונה ללחוץ את ידו של דראקו.
היציאה הראשונה להוגסמיד הגיעה. הארי, ג'יני והרמיוני תכננו להיפגש עם רון בפונדק שלושת המטאטאים, ולאחר מכאן למצוא תחפושות לנשף המתוכנן של הלאווין.
הארי לא ממש התלהב מהרעיון של להתחפש, אבל ג'יני כל כך התרגשה מעצם העובדה שהם ילכו סוף סוף לנשף כזוג ,כך שלא היה לו אכפת איזו תלבושת זוגית היא תרצה כל עוד הוא לא יראה בה מגוחך, איך שרון היה נראה בנשף בשנה הרביעית היה הגבול.
זה היה יום יפה, השמיים היו בהירים כמו שלא רואים כל יום, שמש חמימה ושקרית  עמדה במרכז ועננים בודדים קישטו את התכלת הפרוס לכל המרחב.
כשהארי וג'יני נכנסו לשלושת המטאטאים, רון ישב כבר באחד השולחנות ונופף בשמחה כשראה אותם. הוא והרמיוני התמזמזו בלהיטות. למרות שהארי ידע שהשניים מאוהבים אחד בשניה מעל הראש עוד מהשנה השישית, הוא עדיין זע בחוסר נוחות כשראה את שניהם מתנשקים. במובן מסויים זה הרגיש כמו לראות את שני האחים שלו מתנשקים, אם היו לו אחים.
"אז איך הולך בהוגוורסט?" שאל רון, ידו על כתפה של הרמיוני, הבירצפת כבר חיכתה להם על השולחן, חמימה ומוכרת.
"דיי בסדר" משך הארי בכתפיו, חצי חיוך על שפתיו. שמח קצת שהוא יכל לומר זאת פעם ראשונה עם לב שלם "מוזר שאתה לא שם".
רון השיב לו חיוך עצוב "בכל מקרה אני לא למדן גדול, וג'ורג' היה זקוק לעזרה". אוירה מתוחה השתררה עם אמירתו של המשפט.
אחרי מותו של פרד, ג'ורג' לא בדיוק חזר לעצמו הוא נהפך ליותר צל של ג'ורג' הישן. רק בשבועות האחרונים נראה היה שהוא מצליח להתאפס על עצמו ולתפקד.
"יש משחק ראשון של גריפינדור נגד רייוונקלו עוד חודש" אמרה ג'יני "תבוא"? היא הבליעה בשאלה את הרמז, אבל רון הבין.
"ברור" השיב רון ועיניו נצצו בתחרותיות "שאני אפסיד את המשחק הראשון של אחותי כקפטנית?!" ידו פרעה את שערה של ג'יני שנראתה מעוצבנת אך מרוצה בו זמנית.

כשסיימו לשתות, הם התקדמו לחנות צבעונית שהיתה מפוצצת באביזרי וביגדי תחפושות קסומות. הרמיוני מצאה מספר שמלות שעשו דברים כמו להחליף צבעים, או בעלי דוגמת של פרחים שהתשנו.
ג'יני ישר מצאה להארי ולה תחפושת הגונה, שנראתה יותר כמו בגדים של בני מלוכה מאשר תחפושת. השמלה של ג'יני הייתה שחורה וזרחה כאילו כוכבים היו שזורים בה ולהארי גלימת נשף שחורה לבנה שהזכירה את הגלימת נשף שלו מהשנה הרביעית רק יותר קלאסית ובדומה לשמלתה של ג'ינ,י גם היא נצצה בכסוף.
הם החליטו בסופו של דבר להתפצל. ג'יני נשארה עם הרמיוני על מנת לבחור לה שמלה, והארי ורון החליטו לסייר מעט בהוגסמיד והתעדכן בדגמים החדשים של מטאטים.
"החנות שם" הצביע הארי על הכיוון הנגדי שרון הלך בו,מנסה להבין לאן רון הולך.
"אני יודע" השיב רון אבל לא הסתובב, הארי שנעצר, התקדם במהירות על מנת ללכת באותו קצב של רון.
"אז לאן הולכים"? שאל הארי בבלבול.
"אני חושב להציע להרמיוני נישואים בחג המולד" פלט רון, כמו ילד שמודה כי גנב עוגיה אסורה.
עיניו של הארי נפערו והלסת שלו נפלה בהפתעה.
"חשבתי שאולי תוכל לעזור לי לבחור טבעת?" רון נעצר מול חנות תכשיטים, ההיסוס בקולו נשמע בברור, מפחד מהמחשבה שחברו הטוב התנגד לרעיון.
"נישואים?" חזר הארי אחריו, לקח לו כמה רגעים לעכל ,"זה מדהים" היא חיבק את רון אוטומטית עדיין מעט המום "אבל אתה לא חושב שזה מוקדם מידי?
"כן" הודה רון "אבל אתה מכיר את זה שאתה פשוט יודע כשמשהו נועד לקרות, שזה פשוט נכון ובלתי ניתן לערעור? ככה זה עם הרמיוני ואני לא חושב שאני רוצה לבזבז שניה אחת בלא להיות לצידה".
"אני מבין" הארי אמר לבסוף למרות שהוא לא ממש, חלק קטן בתוכו ידען שהוא מעולם לא הרגיש את זה, את הצורך הבלתי נשלט הזה להיות עם אדם אהוב אבל הוא ניער במהירות את המחשבה הזו מראשו "בא ניכנס כי אני מתחיל לקפוא כבר" הוא הוסיף, צוחק צחוק מאולץ.

הפרק הקודם		הפרק הבא