עלמת הירח הסודית *מוקפא*

 הייזל עברה גם היא דרך המחסום אחרי שהתנצלה בשמי לפני טרמינוס והסוס שלה,אריון הסתלק בדהרה מהירה.

בחורה צעירה,בגילי בערך, רצה לעברנו "הייזל!" צעקה ונופפה בידה.

היא נראתה מאוד מוזר,שיערה הערמוני נאסף לשתי קוקיות בסגנון "הארלי קווין", היא הייתה נערה מלאה וחיוך נמתח על פניה אך בעיניה נראה ניצוץ של דאגה.

אפילו לבושה היה שונה ממה שהכרתי,היא לבשה אומנם את החולצה הסגולה עם הסמל של מחנה יופיטר אבל עם זה הצטרף גם מכנסי ג´ינס קצרים בצבע מנטה ומגפיים שהגיעו עד לקרסולה בצבעי כתום וארגמן.

על מפרק ידה נתלו כמה צמידי חרוזים,כמו שילדות בגן שמות ועל עורה נצרב קעקוע של קשת בענן מעל שני קווים.

"יש חדש דיקי?" הייזל לפתע נראתה שונה לגמרי,היא נראתה דואגת ולחוצה יותר.

הנערה,דיקי, ניענעה בראשה לשלילה, "אין שום התקדמות איתה." אמרה.

"אתן מוכנות להסביר לי על מה אתן מדברות בשם האלים?" קטעתי את השיחה ה..."מעניינת" שלהן.

"ה-" התחילה הייזל להסביר אך אני קטעתי אותה בהינף יד.

"למען האמת זה לא משנה לי" אמרתי בשעמום,אין לי כוח לאיזה הסבר ארוך ומיגע.

"הפראיטור הקודמת של המחנה,ריינה, שפרשה לאחר ארבע-עשרה שנות שירות בתור הפראיטור איבדה את זכרונה," הייזל הסבירה למרות התנגדותי, "יום אחד מצאנו אותה והיא לא הבינה איפה היא נמצאת,היא יודעת רק את שמה וזהו. היא לא זכרה את אחותה,לא את מחנה יופיטר,לא את אימה. כלום."

זה נשמע ממש מוזר אבל זה נשמע יותר כמו משהו שלא אכפת לי ממנו.

"תתנו לה מכה בראש והיא תהיה בסדר." אמרתי והתקדמתי לעבר המחנה,עיני סורקות את האזור בניסיון לא לפספס אף פרט.

את המחנה הקיף נהר ,הוא לא נראה עמוק אך הזרם בו היה חזק.הוא היה עוצמתי,שונה מכל נהר שהכרתי. נהר האימפריה הרומית,כך זכרתי ממה שאימי לימדה אותי. מה היה שמו? משהו שמתחיל בט´. אה כן נהר הטיבר.

נכנסתי לתוך הנהר,מנסה לא להראות שום שמץ של היסוס לשתי הנשים שעמדו מאחורי.המים הקפואים כקרח הרטיבו את נעלי וגרמו לתחושה עמומה של קור לעבור בגופי.הייזל ודיקי עברו בנהר בקלילות ואני אחריהן,עקפתי אותן בגסות,לא שעניין אותי מה הן יחשבו עלי.

"אני ילך דיקי,את יודעת מה לעשות איתה." אמרה הייזל והסתלקה משם בריצה מהירה.

היא תפסה בידי וגררה אותי איתה,כנגד רצוני. רחות רפאים סגולות הסתובבו במחנה,חלקם צחצחו את חרבותיהם הלא חומריות,מירקו את שריונותיהם או פשוט סתם הסתובבו והטרידו חצויים רומים.

"אלה-" התחילה דיקי לומר כשראתה שהתבוננתי ברוחות.

"לארג´,אלי בית." השלמתי אותה.

"לארס." היא תקנה אותי בחיוך קורן וידידותי במיוחד.

"דרך אגב איך קוראים לך?" דיקי שאלה, "כמו שהבנת אני דיקי,על שם אחת ההורות, ואני בת איריס* ונצר מרקוריוס*."

"אני נייט בת לונה*." אמרתי וזייפתי חיוך.לא נראה שדיקי שמה לב לכך שזייפתי את החיוך או שלונה בכלל הוחלפה על ידי דיאנה וסלנה על ידי ארטמיס, כי היא נראתה מאושרת יותר,אם זה בכלל אפשרי

"אני בטוחה שנהיה חברות טובות!" אמרה בעליזות,ברגע שהמשפט הזה יצא מפיה כל האדישות שבקולי התפוגגה והחומות שסביב ליבי קרסו.

"ברור." אמרתי וחיוכי נראה אמיתי יותר.אסור לך! נזפתי בעצמי, זה לא מה שאמא שלך הייתה רוצה! את חייבת לגרום לה להתגאות בך.

הבעת פני הרצינה שוב ואותו מעטה בלתי נראה חזר לעטוף את ליבי.דיקי כנראה הבחינה בששינוי שבאווירה כי היא רק הצביעה על מקומות חשובים ולא דיברה יותר מכך,אך היא עדיין קרנה מאופטימיות.

היא לקחה אותה לעבר מגורי החיילים.

ארבעה שורות מסודרות של חיילים ניצבו מול המבנים.החצויים היו לבושים לקרב,המגנים שמעל חולצות הטריקו הסגולות שלהם בהקו באור הירח החיוור.

לראשם את חבשו קסדות מתכת מבריקות ובידם הם אחזו את נשקם;חרב גלדיוס,פגיון או כידון ומגן ענק.

דיקי נעמדה בתור החיילים החמושים ללא כל חשש בעוד אני נשארתי לעמוד שם מול הלגיון.

מסוף תור הלוחמים ראיתי את דיקי חובשת קסדה צבועה באדום לוהט ולובשת שריון בצבע תפוז מעל חולצת המחנה הסגולה, החליפה המוזרה שלה בלטה בין ים הרומאים.

נער בעל שיער חום קצוץ ועיניים בצבע קפה עמד מולם לצד נערה עם מבנה גוף דקיק ומושלם (יותר מדי מושלם אם תשאלו אותי.) שיער זהוב ועיניים תכולות וצוננות.שניהם לבשו טוגות לבנות מעל בגדיהם. הם בטח הפראיטורים.

"דגלים!" הכריזה הבחורה בקול יבש.

היא לא הייתה מוצאת חן בעיני, המבט שעל פניה היה ערמומי, כמו של האויבת הניצחית שלי בבית הספר שבבית. מישהי שכל מה שמעניין אותה זה איפור,היא,בגדים,היא,קניונים וכבר הזכרתי היא עצמה? בקיצור פקאצה מושלמת, אבל היא גם נראתה מסוכנת,מישהי שיכלה לנעוץ חרב בליבך באותה הקלות שבה הייתה מורחת אודם על השפתיים.

חמישה נערים צעדו קדימה,כולם נושאים בגאווה דגל עם סמל כלשהו עליהם.

"תכירו את-" אמר הנער ונתן לי להשלים אותו.

"לילה אבל תקראו לי נייט או שאני אשפד אתכם." אמרתי,כמה חצויים ניסו להתרחק כמה שהם יכולים מהבחורה המסוכנת עם השיער בצבעי הלילה, "ואימי היא לונה,אלת הירח."

רחש עבר בקהל החניכים.

"לונה לא פוטרה?"

"היא משקרת בטוח."

"היא סתם לא יודעת."

הבחורה רטנה וסקרה אותי "משת´גידי." אמרה "בלה-בלה-בלה את רשאית להצטרף, לילה,נייט או איך שלא קוראים לך, בת לונה."

"קליאו,את בטוחה?" הפראיטור השני שאל.

"אני בטוחה לגמרי עכשיו שקט אלכסנדר." פקדה קליאו והוא ציית בחוסר רצון בולט.

"אל תקראי לי אלכסנדר." רטן, "אלכס."

"מכתבי המלצה,יש?" שאלה קליאו.

"לא." אמרתי בקרירות,את לא היחידה שיכולה להתנהג ככה חמודה.

"יופי יש כאן לגיונר שיערוב לה?" המשיכה קליאו.

"אני! אני!" קראה דיקי ונופפה בידה בהתלהבות.

החניכים האחרים רטנו משום-מה אבל אני בלעתי חיוך.לא הייתי מודה בזה בקול אבל די חיבבתי את דיקי העלזה והצחקנית בזמן המועט שהיינו ביחד.

"יופי." אמר אלכס לפני שקליאו הספיקה להגיד משהו, "האם הקוהורטה הראשונה מסכימה לקבל אותה?"

דיקי ושאר חיילי הקוהורטה הראשונה דפקו במגניהם על הקרקע.

"ברכותי וכל השטויות האלו, את במעמד פרובאטיו.תקבלי לוחית עם השם שלךומספר הקוהורטה-" היא החליפה בקוהורטה הראשונה מבט של תיעוב עמוק-"בשנה אחת או אם תבצעי מעשה גבורה תהפכי לחיילת מהמניין בלגיון השנים-עשר פולימינטה.שרתי את רומא,צייתי לחוקי הלגיון,והגני על המחנה בכבוד.סנטאוס פוולוסקווה רומאנוס!"

כל חיילי הלגיון חזרו על הקריאה הלטינית.סלנה התעקשה ללמד אותי לטינית ויוונית עתיקה,הרבה פעמים נרדמתי בשיעור הזה. העדפתי בהרבה לדקור דברים."ארוחת ערב וניפגש בשדה מארס אחר כך." אמרה קליאו והסתלקה משם בצעדים מהירים.דיקי רצה אלי

"תתעלמי ממנה,זאת הפראיטור שלנו,קליאו בת ונוס. אני מעדיפה את פראיטור אלכס שהוא בן בכחוס. הוא הרבה יותר נחמד."היא החלה לגרור אותי לעבר מבנה שזיהיתי בתור חדר האוכל.

"אל תדאגי בקשר לקוהורטה שלנו, שמעתי גם הקהורטה החמישית הייתה פעם ´בזויה´ כמו שאומרים אבל עכשיו היא הקוהורטה הכי מכובדת!"

"למה בכלל היא כזאת?" שאלתי אותה."אוקטביאנוס,שגרם לפני שנים למחנה היווני ולמחנה הרומי להילחם בא מהקוהורטה הזאת ומאז משמיצים אותנו.

אבל אני רגילה לזה, בלי קשר לקוהורטה הראשונה אני נחשבת למוזרה של הלגיון." היא אמרה את זה בחוסר אכפתיות.

"אז שנלך לאכול?" שאלתי אותה. בחברת דיקי הרגשתי תחושה מוזרה כזאת,פתאום לא יכולתי שלא להיות שמחה.

*איריס-אלת הקשת בענן ושליחת האלים.

*מרקוריוס-שליח האלים, פטרון הרופאים הסוחרים, הסופרים, הנוודים וגם מגן הגנבים. המקביל של הרמס.

*לונה-אלת הירח אך הוחלפה על ידי דיאנה/ארטמיס. מקבילתה של סלנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא