דאדלי פוטר 1.1

"וינגאריום לביוסה," אמר דאדלי בשיעור לחשים ונופף בשרביטו בצורה משונה.

במקום שהנוצה שלו תתעופף, נשמעה צרחה מתוך השרביט של דאדלי.

"שכחת את האות ד' בוינגארדיום," אמר פרופסור פליטיק באנחה מאוכזבת, "ובמקום לנפנף ולטפוח סתם נפנפת.

דאדלי נאנח.

כל המורים ציפו ממנו שהוא יהיה מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל, אבל הוא היה יותר גרוע בשיעורים מאשר נוויל.

רק בשיעור שיקויים דאדלי היה מוצלח והיה יכול ממש להינות, אלמלא סנייפ התנכל אליו כל כך.

הוא התייאש מהניסיון להרחיף את הנוצה, ועבר לבהות באהבת חייו, שהיתה עסוקה בלהתרגז על רון בגלל האופן שבו הוא מנסה להרחיף את הנוצה.

"אתה מבטא את זה פשוט גרוע," ירדה הרמיוני על רון, "אומרים וינ-גאר-דיום לב-יו-סה, למה קשה לך להבין?"

"אם את כל כך חכמה, נסי לעשות את זה בעצמך," נהם רון.

הרמיוני הפשילה את שרוולי גלימתה, חושפת את ידיה הבהירות והיפות, נפנפה בחן בשרביטה, וטפחה ביתר חן, תוך שהיא אומרת בקולה הצלול:"וינגארדיום לביוסה!"

הנוצה שלהם המריאה מהשולחן וריחפה כמטר מעל לראשם.

דאדלי מחא כפיים בהתלהבות, ופרופסור פליטיק הצטרף אליו.

"כולם הביטו לכאן, העלמה גריינג'ר הצליחה!" הוא קרא בהתלהבות, "עשר נקודות לגריפינדור!"

בסוף השיעור רון היה מבואס ביותר.

"אני לא מבין מה אתה מוצא בה," רטן רון לדאדלי שהלך לצידו, "היא מתנשאת, גועלית, חנונית, מכוערת ואני שונא אותה."

"אני לא מבין למה אתה מדבר עליה ככה," אמר דאדלי, פגוע בשמה, "אני אוהב את הרמיוני."

פתאום הם ראו את אהבת חייו של דאדלי חולפת לידם במהירות עם דמעות בעיניים.

"אני חושב שהיא שמעה אותך," אמר רון.

הרמיוני לא הגיעה לשיעור הבא, ולא נראתה במשך שעות.

דאדלי ורון שמעו את פרוואטי פאטיל מספרת ללבנדר בראון שהרמיוני בוכה בשירותים של הבנות וצורחת על כל מי ששואל אם היא בסדר.

מאוחר יותר, כשדאדלי אכל כמו חזיר מסעודת ליל כל הקדושים, ורון ניסה לא להיגעל, הפרופסור קווירל נכנס לאולם בריצה, הגיע לשולחן של דמבלדור ואמר שיש טרול במרתף.

בדרך לחדר המועדון, דאדלי לחש לרון: "אהבת חיי מתייפחת בשירותים, מה אם הטרול יגיע אליה?"

"מה הטרול יעשה בשירותי הבנות?" פטר אותו רון בזלזול.

"לעולם אין לדעת," אמר דאדלי.

"זה לא שווה את הסיכון שיורידו לנו את כל הנקודות מגריפינדור," טען רון.

"תחשוב על השיניים הקדמיות הבולטות שלה," ניסה דאדלי.

"איכס," נגעל רון.

"על החכמה האינסופית שלה," ניסה שוב דאדלי.

"ממש לא," הצטמרר רון.

"על כך שהיא כתבה במקומנו בסוף את החיבורים לסנייפ," שלף דאדלי טיעון מנצח, "מי יודע באילו עוד מטלות היא תוכל לעזור לנו."

רון נאנח.

"אתה צודק, הוא אמר, "בוא."

בדרך הם ראו את סנייפ.

"מה סנייפ עושה כאן?" שאל רון בלחש אחרי שהוא התרחק מהם.

"הוא נראה לי די חשוד מאז שהוא גרם לצלקת שלי לכאוב בתחילת השנה," אמר דאדלי.

"ורק עכשיו נזכרת לספר לי?" שאל רון כלא מאמין.

דאדלי פתח את פיו כדי להגיד "אופסי דופסי לופסי"

אבל קטע אותו גל איום של סירחון לא נורמלי.

"גם אתה שומע חרחורים?" שאל רון.

דאדלי הנהן.

הם ראו איך מתקרב אליהם יצור ענק והתחבאו.

זה היה טרול גדול, אפור, מכוער ומסריח כמו הגיהינום, שגרר נבוט ענק.

והוא נכנס לתוך שירותי הבנות.

"אל תיגע באהובתי!" קרא דאדלי ונכנס אל תוך השירותים, ורון בעקבותיו.

הטרול התקרב לעבר הרמיוני המבועתת.

הטרול הרים את אלתו והניף אותה לעבר דאדלי, שבתגובה צרח כמו בחורה ונמלט מתוך השירותים.

"בוא הנה בחזרה, מטומטם אחד!" צעק אליו רון.

דאדלי לקח נשימה עמוקה, התחרט על כך שעשה את זה, בגלל הסירחון של הטרול, ונכנס שוב לשירותים.

"וינגארדיום לביופה!" צרח דאדלי באימה, מתבלבל במילות הלחש.

פתאום הופיע בשירותים תאו גדול ומסריח.

הטרול חבט בו, והתאו התעצבן ונגח בו, ואז הם התחילו להתקוטט, מה שאפשר לדאדלי, רון והרמיוני לצאת מתוך השירותים.

דאדלי העיף מבט לתוך השירותים וראה את התאו שלו נעלם באורח לא מוסבר.

הטרול הזועף והפצוע התקרב אליהם, מוכן להכות ואז...

"וינגארדיום לביוסה!" קרא רון, מנפנף בשרביט וטופח בו.

הנבוט התרומם באוויר ונפל על הראש של הטרול, שהתמוטט מיד.

פתאום התקרבו אליהם בריצה כמה מורים.

"אוי לא," אמר רון.

אלה היו קווירל, סנייפ ומקגונגל.

מקגונגל הסתכלה עליהם בזעם, ואמרה: "מה אתם חשבתם שאתם עושים? יכולתם להיהרג."

סנייפ נעץ בהם מבט רצחני ופתח את פיו לדבר, אך הרמיוני הקדימה אותו.

"זה לא מה שאתם חושבים- אני הייתי פה בשירותים ולא ידעתי שיש טרול- והם ידעו שאני כאן ובאו להזהיר אותי- ואז רון גרם לנבוט של הטרול להרוג אותו והציל את חיי."

"ומה עם פוטר?" שאל סנייפ בקור.

"הוא סתם צרח ולא עשה שום דבר," שיקרה הרמיוני.

"לא נכון!" מחו דאדלי ורון.

"היה לכם מזל," אמרה מקגונגל, "ובכל זאת.. חמש נקודות לגריפינדור.

אתם חופשיים ללכת.

והם אכן הלכו.

הרמיוני הודתה לרון אינספור פעמים על ההצלה.

רון נראה מרוצה.

ורק דאדלי, שפיגר מאחוריהם במדרגות, היה עצוב ושבור לב.

הפרק הקודם		הפרק הבא