איזה מין מתנה זו מראה?!

הפרק שלך

פרק 3

הגעתי לבית הספר במבט מושפל, ראיתי את ליאן והלכתי אליה.. "מה את עושה פה?! את לא אמורה להיות עם החבורה שלך?!" שאלה ליאן בכעס.

"לא, רציתי להיות איתך! לא משנה לי אם את מקובלת או לא".

"טוב, אז לי זה משנה! איך נהיית יפה כול כך? עד שלא תספרי לי את סודך אני לא אהיה חברה שלך!" והלכה.

הרגשתי שהיא מנצלת את הבעיה שלי, כאילו היא רוצה לפגוע בי בכוונה.

בסיום הלימודים פניתי לליאן "אוקי ליאן, אני מסכימה, אני יגלה לך את הסוד אבל את תתאכזבי."

ראיתי את ההתרגשות, ראיתי את עצמי חברה שלה שוב, ראיתי אותי ואותה הולכות ומבלות ביחד,  ראיתי את הכול עד שהאמת התנפצה לי בפנים.

הגענו הביתה, אמא ראתה אותנו "ליאן, כמה טוב לראות אותך שוב!"

"היי אמא, אנחנו עולות לחדר".

עלינו למעלה, סיפרתי לה על המראה, היא לא האמינה לי  וחשבה שאני משקרת.

הראיתי לה את המראה, היא הביעה את רצונה להיות יפה, וניצבה שם דמותה של ליאן רק יפה יותר. שיער ג'ינג'י עם נמשים, גומות חן ושיניים ישרות.

"ואו! אני יפה! אני אהיה כול כך מקובלת! אפילו יותר מימך!"

היא הכריזה.

"אז אנחנו חברות?" שאלתי תקווה.

"לא! אחרי מה שעשית לי?! את רצינית!"

"אבל תיקנתי, השתנתי, נתתי לך מה שאת רוצה!"

"אז מה?!"

" ניצלת אותי!"

"ו.........?!" היא שאלה בזלזול.

"את יודעת שאני שולטת בזה נכון?" שאלתי.

היא השתתקה. באותו רגע הבנתי. היא לא באמת רצתה להיות חברה שלי היא רצתה את הזכות להיות מקובלת, יפה ואחראית.

"זהו ליאן,נגמר לך החלום" ברגע אחד היא חזרה לעצמה, מכוערת.

"לא בבקשה, לילי!"

"את רוצה את זה כדי להשתלב. את לא חברה שלי!"

הרגשתי שאם לא הייתה המראה הזו הכול היה חוזר לקדמותו.

ניסיתי לשאול את המראה אם אפשר לחזור בזמן, כדי לתקן את מה שעשיתי,

 היא נענתה בחיוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא