כשהארי פוטר ופרסי ג'קסון נפגשו

"מה קרה לך?" שאל פרסי. 

הארי נאנח. 

"כלום." 

"נו, די, מה קרה?!" הפציר פרסי. 

הארי לא ענה. זה מה שחסר לו עכשיו, עוד איזה מובחר. בעניי עצמו מספיק לו הוא, הוא לא זוקוק לעוד מובחרים שיחפרו לו. חפר לו זה שהוא מובחר. ומה זה המחנה המוזר הזה? אלים יווניים קיימים? הוא רוצה להיות בבית הויזלים, לדבר עם ג'ורג', לשמוע מה שלומו, לנהל שיחה על ג'יני, רון, הרמיוני, הויזלים - 

"עזוב, אני אגיד לך אחר כך," אמר הארי בעייפות. 

השמש כבר שקעה בשמיים, ואת מקומה תפס ירח מלא. 

"טוב. אולי תשאר פה ללילה?" שאל פרסי בחיוך. 

"לא - עזןב - אני צריך לחזור..." אמר הארי, הוא חייב לחזור אל הוויזלים!

"נו, מה כ'פת לך? עד ששני גיבורים כמונו נפגשים? צריך להמשיך לדבר, ועוד לא הכרת את אח שלי - " יופי, עוד אח מובחר, חשב הארי. "אז כדי, וגם יש לי ביתן מגניב לגמרי, שנראה כאילו אתה בתוך ים בלי מים. וגם - "

"טוב, אני אשאר," אמר הארי. 

פרסי חייך והוביל את הארי לביתן שלו. 

הוא באמת היה יפהפה: מלא בצדפים משונים, וסמלים של דגים וקלשונים. 

פרסי פתח את דלת הביתן, והארי נרתע אחורה. 

בפנים היה יצור, בגובה שלוש מטר בערך, עם חיוך מטופש על פנים ענקיות, ציפורניים בגודל כמעט צלוחיות מלוכלכות, שיניים שדבוק עליהם חמאת בוטנים ו...

עין אחת. 

"הי, טייסון," אמר פרסי. "זה הארי."

טייסון נופף ביד. 

"היי!"

"אה... שלום," אמר הארי. הוא נכנס אחרי פרסי לביתן, ופרסי החל להכין להארי מיטה, בעוד הארי מתבונן בחדר. 

היה שם מזרקת מים קטנה, אוסף צדפים, אוסף צרורי מתכת יפהפיים וכל מיני דברים של ים. 

"זה בסדר?" שאל פרסי. 

הוא הכין להארי מזרון עבה ורך, עם סדין לבן, כרית כחולה, ושמיכת פוף.

"כן, מעולה."

אמר הארי. 

"טוב, אתה צריך להתקלח?" שאל פרסי. 

"כנס אתה ראשון," אמר הארי. 

"טוב."

כשפרסי נכנס להתקלח, עלה על דעתו של הארי היכן הדוויג? הוא חייב ליידע את בני משפחת וויזלי שהוא כאן!

"אה... טייסון? יש לכם דרך להעביר הודעות?"

טייסון מחא כפיים, ניגש למזרקת המים בפינה, הוציא מטבע מכיסו וקרא:

"אירים נכבדה, אלת הקשת בענן, קבלי מנחה זו מידי!"

וזרק את המטבע שנעלם, ופנה אל הארי. 

"תגיד לאן שאתה צריך."

"המחילה?" אמר הארי בהיסוס, ואז הופיע מולו, כאילו הוא שם, את בני וויזלי ורון והרמיוני יושבים סביב שולחן האוכל, עם פנים ממורמרות, וקינוח שלא נוגעים בו. 

"הארי?" קפצה ג'יני, וכולם פנו להביט. 

"היי, זה לא באמת אני, זה הודעה," הוא פתח. 

"הודעה?" שאל רון. "מז'תומרת?"

"אני לא יודע איך זה בדיוק עובד," אמר הארי, אבל - "

"אתה בא?" שאלה הרמיוני בפנים מודאגות. 

"אני נשאר פה הלילה," הוא אמר, ושם לב שהשולחן וויזלים מתחיל להתרחק ממנו. "אל תדאגו לי."

"טוב, תשמור על עצמך ו - "

אבל הארי לא יודע מה גברת וויזלי אמרה, כי ההודעה המוזרה התנתקה. 

פרסי בדיוק יצא מהקלחת, לבוש מכנסי פיג'מה קצרות בצבע תכלת. 

"תכנס עכשיו אתה," הזמין פרסי. 

גם המקלחת היתה מהממת: המים היו נראים מי ים, והיה להם גלים! ולעומת זאת, הם היו מים מתוקים. 

כל שפת האמבטיה הייתה מקושטת צדפות, והמים היו חמים. 

הארי התקלח, ויצא, התנגב, התלבש ויצא אל פרסי וטייסון. 

"יופי," אמר פרסי. "תגיד, בא לך לראות את היער?"

"מותר בכזאת שעה?" שאל הארי. 

"לא, אבל זה כל הכיף."

הארי חייך חיוך שובב: זו הייתה המומחיות שלו בהוגוורטס!

הוא אמר:

"יש לי משהו שיכול לעזור."

הוא שלף מתיקו את גלימת ההיעלמות והראה לפרסי איך היא עובדת. 

"וואו! קול!" אמר פרסי. "בוא נצא, טייסון נרדם."

הם יצאו בשקט, עטופים בגלימה, וחומקים על פני ביתתנים שונים ויפים, ומול חדר האוכל הפתוח, והזירות: הכל בארכיטקטורה יוונית. 

פרסי עשה לו סיור ביער, והראה לו נימפות עצים וכל מיני דברים כאלה שהארי לא הכיר, ולבסוף, כשחזרו לביתן, שאל פרסי:

"נו, אז איך פה?"

"די מגניב," אמר הארי. "גם אצלנו קול, אתה חייב לבוא לשם. יש שם תמונות שיש להם חיים, הם מדברות עם אחד השני, מבקרים בתמונות אחרות - משהו מוזר - "

פרסי שרק בהלהבות, נכנס למיטתו וביקש מהארי לספר לו עוד. 

והוא סיפר לו, והם דיברו על שפרסי נרדם. 

ואז הארי נשכב במזרן, שהיה לו ריח של ים, ראשו הסתחרר במחשבות, אבל הוא היה עייף, הוא הסתכל לחלון, שם זרח הירח המלא, 

ונרדם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא