אמת (המשך לאהבה אסורה)

שלומלום!!

וואי כמה זמן לא דיברנו :,)

טוב קיצור, יש לי מלא פאנפיקים וסונגפיקים ופיקצרים שאני מתה להעלות לאתר, אבל זה מרגיש כאילו פחות ופחות אנשים קוראים את הפאנפיקים שלי :(

אם קראתם פאנפיק/פיקצר/סונגפיק שלי ואהבתם בבקשה תגיבו, זה ממש כיף לי לקרוא את התגובות שלכם ואז אני גם יודעת שמישהו קורא את הפאנפיקים ושאני לא סתם מבזבזת את הזמן שלי בלהקליד אותם למחשב...

אז אחרי החפירה הקטנה הזאת- תהנו!

נ.ב

אני יודעת שמה שהולך לקרות בפרק הזה הוא רעיון ממוחזר מהפאנפיק "מבט חטוף", אבל לא נורא כי הפעם אני יכולה לומר לכם שזאת לא מתיחה ושהעונש לא הולך להתחלף ^^ סתם אבל הבטחתי לכם סוף טוב לזה כפיצוי ל"מבט חטוף", זוכרים? אז יש לזה סוף שאתם תעופו עליו, מבטיחה!!

"הארי."

שנתו של הנער הופרעה מעט.

"הארי קום."

הוא חש ביד נוגעת בכתפו.

"מה?" הוא שאל בישנוניות. דראקו עמד מולו במבט לחוץ.

"הארי, קום עכשיו. זה דחוף." 

שחור השיער קם ממיטתו והלך אחריו. לבסוף, הגיעו שניהם אל חדר הנחיצות.

"מה קרה? מה כל כך דחוף שהערת אותי ב..." הארי בדק את שעונו. "ארבע בבוקר?!"

מאלפוי התהלך מצד לצד, טרוד במחשבותיו.

"דראקו... מה נסגר? אתה מסתובב בחדר רק כשמשהו לא בסדר עם המשפחה שלך."

הבלונדיני הביט בו במבט מלא משמעות. "זה אבא שלי." הוא לחש בפחד. "הוא גילה עלינו."

הארי החוויר, אך השתדל שלא לחשוף את הפאניקה שבקולו.

"ו... מה כל כך נורא בזה?"

"אתה לא מבין!" עיניו של השני נראו אבודות. "הוא שונא אותי עכשיו! ואותך עוד יותר! הוא רוצה לעזוב!"

"לעזוב? מה זאת אומרת לעזוב?"

"זאת אומרת לעזוב את אנגליה!"

פוטר התיישב על המיטה בכבדות, ומאלפוי אחריו. 

"זה... זה בסדר, נוכל לשלוח מכתבים אחד לשני, נמצא דרך לתקשר."

"בבקשה," דראקו גילגל את עיניו. "שנינו יודעים שאבא שלי לא יאפשר את זה. אל תהיה אופטימי, הקשר שלנו אבוד."

הארי התכוון להתנגד לדבריו, כשלפתע שמע רעשים מוזרים מכיוונו של אהובו. לקח לו שתי שניות לקלוט שהוא בוכה.

"היי, היי, אני יודע שזה קשה, אבל-"

"לא! זה לא היה אמור לקרות ככה! אני לא מבין את זה, למה לאנשים קשה עם זה שאנחנו יחד?! בשנייה שאנחנו יוצאים מהארון, סוף סוף מקבלים הזדמנות אמיתית להיות יחד, והכל פשוט מתפוצץ! אנשים שהיו פעם חברים שלי מתנהגים כאילו הם לא מכירים אותי ואני פשוט... לא מבין."

פתאום, שחור השיער הבין כמה קשה היה למאלפוי. ההערות אולי עיצבנו אותו והרגיזו אותו יותר מכל דבר אחר בעולם, אבל מאלפוי איבד את הכל. הוא אולי נראה רגוע ובסדר מבחוץ, אבל מבפנים הוא פשוט נהרס: נלקח ממנו הבית המקורי שלו, החברים שלו, המשפחה שלו, הכבוד שלו... הכל השתנה עבורו.

הוא נישק את מצחו ולחש לאוזנו שהוא מצטער, כל כך מצטער.

דראקו ליטף את פניו של הארי ונשק בעדינות לשפתיו.

כך הם נשארו שם, מחובקים, מנצלים את הרגעים האחרונים שלהם יחד. 

הפרק הקודם		הפרק הבא