נס חג המולד

אז אחרי הרבה ניסיונות להעלות אותו וכמה התמוטטויות עצבים על המחשב הדפוק שלי, קבלו אותו

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

פרק מס' 4!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תהנו ^^

הארי התעורר למשמע קול ליד מיטתו.

הוא פקח עין אחת וגילה מולו את דראקו, לבוש בבוקסר שלו, ודקה אחר כך גם במכנסיו.

"בוקר טוב." הגריפינדורי חייך לעברו.

"היי." ענה השני, לחוץ מעט. "תקשיב, מה שקרה אתמול... לא קרה. אין לזה שום משמעות, אוקיי?"

"מה?" הארי הביט בו, מבולבל. "מה זאת אומר-"

"פשוט... זה לא קרה. כנראה הייתי מבולבל מכל האוכל ונתתי לגבולות להיחצות... תשכח מזה, אוקיי? אני מחבב אותך, אבל לא בצורה הזאת."

שחור השיער נאנח בעצב וצפה בו יוצא מהחדר.

"אה, ושכחתי." הוא אמר לפני שנעלם. "חג מולד שמח!"

הארי קפץ ממיטתו. היום חג המולד! הוא לבש את הפיג'מה שלו וירד במהירות לחדר המועדון. מתחת לעץ הענק נחו בשלווה ערמת מתנות.

הנער הפריד את מתנותיו מהמתנות של תלמידי השנה הראשונה וניגש לפתוח אותן: מרון הוא קיבל שוקולדים וממתקים מיוחדים, שלא ראה מעולם, אליהם נוסף הסוודר שגברת וויזלי נהגה לסרוג לו בכל שנה; מהרמיוני הוא זכה בשעון מיוחד, אשר צפצף והתריע בכל פעם שהיה צריך ללכת לאנשהו; נוויל דאג לו לצמח שניתן לסחוט ממנו משחה מרפאה- דבר שימושי בהתחשב בכל הפציעות שצבר באימוני הקווידיץ'.

הוא העלה את כל המתנות לחדרו, שם גילה את הדוויג ועוד עשרים ינשופים, מחזיקים במקוריהם מעטפות שונות. הגריפינדורי לקח את הפתקים ופינק כל אחת מהציפורים בחטיף קטן.

"חג מולד שמח, הדוויג." הוא חייך ונשק לה.

כשירד לארוחת הבוקר, החליט לעבור תחילה במטבחים, לאחל לגמדון הבית האהוב עליו חג מולד שמח.

"אציו מתנה!" הוא אמר. כעבור דקה הופיע בידו המתנה שקנה לדובי.

כשהגיע לדלת המובילה למטבחים, דגדג הארי את האגס ונכנס לחדר הגדול: מיד הקיפו אותו היצורים הקטנים, מברכים אותו ומציעים לו אוכל. הארי דחה את ההצעות בחיבה והתקדם לעבר האח, שם ישב חברו הטוב והתחמם.

"חג מולד שמח, דובי!" הוא קרא בשמחה.

"אדונילי הארי!" הגמדון הסתובב כשחיוך על פניו. "חג מולד שמח, אדונילי הארי!"

הוא קם ממקומו ורץ לעבר מיטתו. הוא הכניס את ידו מתחת לסדין ושלף חבילה משולשת עטופה בסרט עם ציורים של סנטה קלאוס. "הנה המתנה של אדונילי הארי!"

"וואו, דובי!" הגריפינדורי קרא. "קח, זה בשבילך."

עיניו של דובי נצצו בעודו פותח את המתנה. קריאת התפעלות נפלטה מפיו בעודו שולף מעיל כחול עם ציורים של פתיתי שלג עליו.

"אדונילי הארי! זה מדהים!" הוא חייך ולבש את המעיל על גופו. "עכשיו תפתח את שלך!"

הנער הסיר בעדינות את הסרט היפה, ולאט לאט נגלה לפניו כובע משולש בצבע אדום.

"תודה דובי." הוא אמר וניגש לחבוש את הכובע, אך דובי מיהר לעצור אותו.

"לא ולא, אדונילי הארי, לא חובשים אותו! זהו פריט מיוחד של גמדונים: כל פעם שתזדקק לפריט כלשהו בצורה דחופה, הכובע ייתן לך אותו, אבל שים לב לבקשות שלך: אם תבקש יותר מדי, הכובע יעלם. בקש אך ורק מה שנחוץ לך."

"דובי, אתה מקסים." הארי חיבק אותו.

כשיצא מהמטבחים לעבר האולם הגדול, לא שם לב ונתקל לפתע בדמות שרצה במסדרון.

"היי! שים לב לאן אתה ר-" הוא נעצר כשקלט במי התנגש. "מאלפוי? אתה בסדר?"

"כן, אווץ'" הוא ענה ושיפשף את ראשו.

הארי שם לב לחיוורונו של דראקו, שבלט במיוחד כשדיבר איתו.

"טוב, אז... ביי." הסלית'ריני מלמל והלך.

שחור השיער הביט בעצב בגבו המתרחק של הנער השני, ותהה לעצמו אם הרס לעולמים את הסיכוי ששניהם יהיו יחד.

הסוף!!!!

סתם סתם, נראלכם שזה הסוף?!?! הרי ברור שהסוף שלי יהיה הרבה יותר מרושע וכואב ונורא ורצחני.

סתם הפעם אני ריחמתי עליהם ועשיתי להם סוף קצת פחות רע, למרות שהוא לא טוב. מועחעחעעחע.

רק אומרת לכם אנחנו מתקרבים לסוף (ולחלק הסוטה (:3 )

הפרק הקודם		הפרק הבא