תיכון החצויים חסרי הזיכרון

פרק 3- הנערה ההיא

"רגע… אתה הולך לחצי שעה וכבר מכיר שתי בנות?" שאל ג'ייסון.

פרסי פלט אנחה "רק נתקלתי בהן."

"במלוא מובן המילה. להפיל מישהי למזרקה… אני לא מכיר את הדרך הזאת להתחיל עם מישהי."

"אני לא התחלתי איתה!" התקומם.

"מעדת עלייה?"

"בטעות."

"נתת לה את הסווצ'ר שלך?"

"היה לה קר כי היא נרטבה."

"שכנעת אותה לבוא למסיבה היום בלילה?"

"היא בטח עמדה ללכת במילא!"

"מה שתגיד, אחי." ג'ייסון גיחך ממקומו על המיטה בצד השני של החדר.

פרסי אפילו לא ניסה לשכנע את שהוא טועה. הוא ניסה להבין כמה דברים בעצמו.

"אבל על שם אחד חזרת כול הזמן." פרסי זכר את אביו החורג אומר לו "מי זאת אנבת'?"

מי זאת אנבת' באמת?

הנערה עם השיער השחור נראתה מוכרת, אבל פחות מאשר השנייה.

הוא זיהה את הבלונדינית עד כדי כך שזה הפחיד אותו.

פרסי ניסה לעצום את עיניו ולדמיין את אנבת' צוחקת.

העיניים האפורות שלה נצצו וכול התלתלים של רטטו על גבה, הלחיים שלה הסמיקו וחיוך נמתח על פנייה.

זה נראה לו כול כך מוכר, אבל הוא והיא אף פעם לא נפגשו קודם.

הוא לא מכיר אותה, היא לא מכירה אותו.

תתאפס על עצמך. חשב פרסי.  אתה לא מתחיל לאבד את השפיות שלך.

עכשיו אני מדבר אל עצמי.

"חשבתי שסגרנו שאנחנו הולכים למסיבה," ניער אותו ג'ייסון "ואתה נרדם לי?"

פרסי פקח את עיניו "לא אחי, סתם חשבתי." הוא קם מהמיטה ולקח ג'קט בייסבול שלבש בבוקר "בוא נלך."

חברו הבלונדיני לבש מעיל רוח דק, "יאללה, היינו פה."

הם יצאו מהחדר ופרסי חיכה כשג'ייסון נעל את הדלת.

השרוולים שלו הופשלו עד המרפקים וחשפו כתובת מקועקעת.

"יש לך קעקוע?" שאל.

ג'ייסון הביט על זרועו "אה, כן. עשיתי את זה ממזמן."

"אתה בערך בגיל שלי, ואני רק בן שבע-עשרה. מתי הספקת?" הופתע פרסי.

"לא זוכר," הוא נעל את הדלת.

שניהם התחילו ללכת זה לצד זה, כול אחד במחשבות שלו.

"זאת?"

"לא."

"זאת?"

"לא."

"זאתי, הברונטית?"

"לא."

"הבלונדינית ההיא שם?"

"כן."

"אתה מצפה ממני עכשיו שאני האמין שלא ניסית להתחיל איתה?"

"שתוק, ג'ייסון."

ג'ייסון חייך ושתה פפסי מהכוס החד פעמית שלו.

זה היה דבר משותף נוסף לשניהם- הם התרחקו ממשקאות אלכוהוליים.

פרסי חשב שזה כנראה בגלל שעוד נפרד לגמרי מהילדות, הוא עדיין לא שתה קפה והעדיף שוקו.

אולי זה גם בגלל העובדה שפחד פחד מוות מאימא שלו.

"שנלך לדבר איתן?" שאל ג'ייסון.

"עדיף שלא."

הוא דחק בו במרפקו. "אם אתה רוצה אני אחזיק לך את הכוס, כדי שלא תשפוך עלייה."

פרסי נאנח בהשלמה "בסדר, אם זה יגרום לך לסתום ת'פה."

הם חצו את הרחבה בדרכם לשתי הבנות.

אז ככה: יש מסיבות מאולתרות ויש מסיבות.

במסיבות תחילת השנה מאולתרות בתיכון יש בדרך כלל שרשראות נייר צבעוניים זולים, קונפטי מפוזר ברחבי החדר, מוזיקת פופ ורוק נוראית שגורמת לך לרצות לתקוע את הראש בתוך האסלה, משקאות קלים שקונים חבילה בחמישה דולר במרכול באיזה סמטה חשוכה וכמויות של אלכוהול שהגניבו לחגיגה.

רוב האנשים יוצאים מהמסיבות האלו שפוכים לגמרי, כי חוץ מלשתות אין כול כך מה לעשות.

אבל פה ממש השקיעו.

החדר היה עצום. כמה ספות וכיסאות הוצבו ברחבי החדר. בר ארוך הוצמד לקיר והיה מלא קערות חטיפים ומשקאות קלים מוכרים- קולה, פפסי, פנטה, ד"ר פפר, ספרייט, נסטי ובירה שחורה.

אחוז האלכוהול במשקאות המשכרים לא היה גבוה ולא הרבה אנשים מזגו להם את השתייה הזו.

הרבה בחורים הקיפו פלייסטיישן חדש מלא במשחקי זומבים ויריות.

מול עמדת הדי-ג'יי הייתה פרוסה רחבת ריקודים של נערים ונערות שרקדו ולא נראו שפוכים למרבה ההפתעה.

פרסי ממש שמח שג'ייסון הכריח אותו לבוא לכאן.

הוא כמעט שכח את הדאגות והמחשבות שהטרידו אותו בזמן האחרון והתחיל להשתחרר.

"וואו, אני כבר עכשיו אוהב את הבית ספר הזה." אמר לחברו.

"לגמרי," הסכים ג'ייסון.

הם הגיעו לאנבת' וריינה שנשענו על הבר בצד ושוחחו ברוגע.

"היי," אמר להם פרסי.

הבנות התפנו להביט בהם "היי," השיבו.

"זה ג'ייסון," הצביע על חברו.

"מה קורה?" חייך ג'ייסון וטמן את ידיו בכיסיו.

"הכול בסדר," ענו והציגו את עצמן.

פרסי שם יד על עורפו, הוא לא ידע ממש מה לעשות "אז.. רוצות לרקוד איתנו, או משהו?"

ריינה הנידו בראשה. "שתינו לא יודעות ממש לרקוד."

ג'ייסון פלט נחרה של צחוק "אל תדאגי. את חושבת שכול האחרים כן יודעים לרקוד?"

הצדק היה איתו. רוב האנשים ברחבת ריקודים פשוט קפצו מעלה-מטה לקצב צלילי השיר או ניסו לעשות תנועות ריקוד לא ממש מוצלחות ומגוחכות. מעטים רקדו בצורה מרשימה וזה מה שמשך את צומת הלב.

"אבל…" אנבת' נראתה מהוססת.

"נו מה, את פוחדת?" שאל פרסי בהתגרות.

היא נעצה בו עיניים רצחניות "אני לא פוחדת משום דבר, ג'קסון. בואו נלך לרקוד."

ארבעתם הלכו לרחבת הריקודים וג'ייסון ופרסי חייכו אחד לשני בסיפוק.

עד שפרסי נזכר שלא סיפר לאנבת' את השם משפחה שלו והחיוך נמחק מפניו.

הפרק הקודם		הפרק הבא