היי.
מה קורה.
מה דעתכם על הפאנפיק עד עכשיו?
לילי התעוררה לשמע הצעקה. "ג׳יני!" לקח לה רגע להבין שהיא ג׳יני. "מה?" "ה-ה-העין שלך!" צעק הארי בבהלה. היא בדקה במראה. הייתה לה עין אחת חומה ועין אחת ירוקה. "מה בשם מרלין קרה לה?" שאל הארי. "אעאעאעאעאעאעאעא!!!" צרחה הרמיוני. עינייה של לונה התעגלו בהפתעה ואז התכווצו והיא חייכה. יכול להיות שהיא הבינה? טוב גם לילי הבינה. לילי ידעה איך לחזור לגוף שלה. היא רק צריכה את המרכיבים... אבל איך היא תשיג אותם? היא סך הכל ילדה בת 17. זאת אומרת, אישה מבוגרת בגוף של ילדה בת 17. היא זכרה את הימים האחרונים. היא בילתה אותם בעיקר עם החבר שלה. זאת אומרת הבן שלה. היא הבינה מהר מאוד את טבעו של רון. הוא קצת קנאי. ובקצת הכוונה למאוד. והרמיוני קצת מעצבנת. ולונה הזאת מאוד מוזרה! אבל עד כמה שהיא מוזרה היא חכמה. בדרך שלה. ולפי מה שהיא הבינה גם הג׳יני הזאת דומה לה. "ג׳יני! ג׳יני! ג'ין את כאן." הקריאות העירו אותה. היא הבינה שהעניין עם העין הולך לשגע את כולם סביבה. אולי כך יהיה לה קל יותר להשיג את המרכיבים...
ג׳יני שמעה את ג׳יימס וסיריוס רבים. דמבלדור החליט שצריך מישהוא שמכיר את לילי האמיתית טוב מאוד. לצערם הוא דיבר על סנייפ. סיריוס סירב אבל ג׳יימס הסכים. הוא היה אמור להגיע באותו היום בערב. ג׳יני חיכתה. היא חיבקה את הארי. היא התגעגעה אליו. היא רק חשבה זאת ודמעות החלו להציף את עינייה. אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה על הדלת. היא שמעה את דמבלדור מסביר לסנייפ הכל. היא ראתה את ההבעה של סנייפ. הוא לא האמין. כשהיא בוכה עם הארי בידייה היא ניכנסה לסלון. "לילי?" שאל סנייפ. "אני לא לילי, אני ג׳יני" היא ענתה. רק עכשיו הוא האמין ושאל "אז למה אתם צריכים אותי?" "אנחנו צריכים להבין איך לתקן את זה ובינתיים אנחנו צריכים כול עזרה שאפשר." ענה ג׳יימס. "אז למה שהיא לא תחזור על מה שהיא עשתה לפני שזה קרה?" שאל סנייפ. "אני לא זוכרת!" היא קראה. ואז סנייפ הבין למה הוא נקרא לשם. הוא הרי נסיך השיקויים. הוא הנסיך חצוי הדם. הוא צריך לרקוח שיקוי זיכרון. הוא כתב את המרכיבים והם התחילו לעבוד...
|