הארי פוטר8 ופסל הזהב

פרק שלישי: בחירות ללא מחשבה חלק ב'

הם התעתקו אל תוך בית קטן, מבולגן ומוכר, כיכר גרימולד מספר 12.

"תגיד לי מה עשית?" שאל רון בתוקפנות "אני? מה אתה עשית?" שאל הארי, דורש לקבל את תשובה לשאלתו בזמן הקרוב. עכשיו.

"אתה זוכר? זה אוו הכדור שממנו שמעתי את הרמיוני, זוכר? בציד ה..." הוא הגה את המילה הורקרוקסים בלחש.

"כן, אני זוכרת" אמרה הרמיוני, שלראשונה דיברה מאז כתובת הדם.

"טוב, כן, נכון... מה אתה עשית?" שאל רון "אני? אני ידעתי שברגע שאני יעשה ת זה אתה תלחץ ישר על המעמעם."

"איזה אידי - "

"הארי, זה באמת היה מסוכן" אמרה הרמיוני

"טוב בסדר, אבל ראית איך הוא הרג את הזאביני ההוא?" שאל הארי

"כן, נכון, זה היה מפחיד וגועלי מאוד..." אמר רון

"אני חושבת שהוא לא מת" אמרה הרמיוני

"מה זאת אומרת?" שאלו רון והארי פה אחד

"לא ראיתם שהוא התעתק?" שאלה הרמיוני

"כן, אני חשבתי שפשוט, אה..." אמר הארי

"לא חשבת" השלימה הרמיוני

"אולי את צודקת, אבל הוא היה חלש מאוד, ויכול להיות שזה הרג אותו, יותר מדי שריטות עמוקות בגרון, לא?"

"גם יכול להיות, אבל איך הוא התעתק?"

"אולי לא הוא התעתק," אמר הארי "אולי מישהו - זימן אותו."

"אתה המצאת את זה עכשיו, הארי." ציינה הרמיוני. "נכון, אבל תחשבו על, זה, זה נשמע הגיוני, לא?"

"אוי, הארי, מישהו זימן אותו?" שאלה הרמיוני, כלא מאמינה.

"כן" אמר הארי "אתם לא חושבים?"

"תחשוב קצת, הארי." אמר רון, "למה שמישהו יזמן אותו? מה? פשוט אציו הגופה של זאביני!" כלום לא קרה.

"אמרתי, הוא חי" אמרה הרמיוני "אולי הוא לא הרגיש את הקרושיאטוס, הוא עשה בכאילו, כמו שמאלפוי לא יכול לעשות אבדה קדברה!"

"לפחות יש לנו מזל שהוא הביא אותנו לשם, המעמעם, אחר כך לא היינו יכולים לדעת את זה!"

"אני ידעתי את זה," אמר הארי "הוא ניסה את זה עליי במלחמה, הוא לא הצליח"

"בפעם הבאה תגיד" אמר רון בעצבנות

"מתי בדיוק?" ענה הארי "בין הפעם שראינו את הכתובת או בזמן שהיינו בבית הקברות?"

"צודק" אמר רון "זה התיזמון הכי טוב, עכשיו"

"כבר אמרתי - "

"טוב די שקט! תנו לקרוא!" אמרה הרמיוני, ופתחה את מעשיות בידל הפייטן.

"קראת את הספר הזה מיליארד פעמים" אמר רון "וגם תירגמת אותו לחמישים שפות, וזאת הייתה המשכורת שלנו לשנה..."

"טוב, תמיד כדאי לקרוא ספר בפעם המיליארד ואחד!" אמרה הרמיוני, והיא כבר שקועה בספר...

"אני לא רוצה לשבת בלי לעשות כלום" אמר הארי

"אז תעמוד..." יעץ לו רון

"מצחיק מאוד... אני חושב שאם אוכלי המוות חזרו, אז גם מסדר עוף החול צריך לחזור." אמר הארי

הרמיוני פלטה צווחה קטנה והעיפה ממנה את הספר

"משוגעת!" צעק רון "חשבתי שראית שאיזה אוכל מוות פתח את הדלת ו - "

"אני חושבת שהארי צודק" אמרה הרמיוני

"טוב אבל לא היית צריכה לצרוח - " התחיל רון

"בואו נקרא להם!" אמר הארי

"איך בדיוק? הארי? מה, לאמא שלך, רון? היא כבר בת 80 בערך, לא?"

"לא!" אמר הארי "אני מדבר על מסדר עוף החול החדש!"

"אוי נכון!" אמרה הרמיוני "מסדר עוף החול הדור השלישי! עלייתו של וולדמורט, התקרית עם קרב הקוסמים המשולש, ועכשיו ש... אוכלי המוות חדשים!"

"איך נקרא להם?"

"לא יודע," אמר הארי "אפשר להמציא לחש, שיקרא להם!"

"איך, הארי?"

"לא יודע, פשוט נמציא מילה, קַמְהִיר!"

הוא ידע שזה הצליח, מהחלון ראו את זה, לב בשמיים וממנו מתעתקים - דמויות:

לונה, נוויל, ג'יני ושאר חברי צ"ד, חוץ מקולין קריווי, התייצבו מולם בשורה.

"מה אתה עושה כאן?" שאלו אחד את השני

"מה היה הקסם הזה?" התפעל נוויל

"תלוי, יש שני קסמים שאתה מתפלא מהם, נוויל, הזה עם הכדור הכחול, וזה שזימנו אתכם" אמר רון

"זימנתם אותנו? מה זה אומר?" שאלה ג'יני.

כולם נראו טרודים, חוץ מלונה, חולמנית כהרגלה...

"אוכלי המוות חזרו." אמר הארי

"מה?"

הם סיפרו להם את רוב הסיפור, על זה שהם חיפשו את ההורקרוקסים, הארי מצא לנכון לספר להם, נראה לו שלדמבלדור היה בסדר אם הוא יהפוך את זה לסיפור נפוץ.

הסיפור היה ממש ארוך, עלה הבוקר ולקראת אחרי הצהריים סיים.

איש לא זז ולא דיבר.

"וואו" היה הסיומת של הסיפור.

"כן, זה באמת נשמע הזוי שחושבים על זה," אמרה הרמיוני "אבל זה נכון." היא הוסיפה וסיימה.

"טוב, צריך ללכתת לישון עכשיו, בחלומות הסיפור יתחיל להיתעקל יותר טוב" ציין נוויל

"צודקים." אמר הארי

הם הלכו לישון.

הם התעוררו השכם בבוקר כמעט לפני השמש.

"אהה" התמתח נוויל "חלמתי על הסיפור" אמר ופיהק

"ומה?" אמר הארי, שמזמן התעורר ובהה בסמל אוצרות המוות שעות רבות.

"זה באמת נשמע הזוי," אמר נוויל "אבל אני מאמין לזה." אמר.

"והשאר?"

"כן, גם..."

"אבל אני לא מבינה משהו,"  אמרה לונה "לאן הלכתם?"

הם סיפרו להם גם את זה.

"נו, מה אתם חוושבים, מת או לא?" שאלה הרמיוני

כולם אמרו "כן".

חוץ מהארי, רון {שנראה עדיין מתלבט} והרמיוני.

"לא, הוא לא הצליח לעשות אבדה קדברה, הוא לא יצליח לעשות רע." פסקה הרמיוני.

" אה - "

" - לא, אני בטוחה בזה, הארי - "

" - כן, אני יודע! אבל אני עדיין חושב שזימנו אותו - "

"די, הארי, זה באמת נשמע מוזר קצת." אמרה ג'יני

"אני עדיין לא כל כך מבין" אמר נוויל

"מה?" שאל הארי, רגוע לגמרי.

"הקטע על ה... הושממוקסים."

"הורקרוקסים." תיקן רון "הורקרוקס".

"בסדר" אמר נוויל "אבל יש לי שאלה, סוהרסנים יכולים לשאוב נשמות, נכון?"

"כן" אמר הארי

"אז יכול להיות שהם אחד מן הדברים ההרסניים שיכולים להרוס שמוקסס?"

"הורקרו - "

"עזוב את זה, רון." אמר הארי "שאלה יפה, אני לא יודע."

"אז מי יהיה המנהיג שלנו. בתור מנהיג מסדר עוף החול, כמו דמבלדור?"

כולם צעקו פה אחד, כמובן "הארי!"

"בסדר בסדר..." אמר.

"אז זאת הייתה הפגישה שלנו. הפגישה הראשונה של מסדר עוף החול השלישי, או בשמו המחודש, צבא דמבלדור!"

כולם צעקו "הורי!!!"

והתפזרו כל אחד לבית שלו.

כשרון והרמיוני התעתקו לבית, הרמיוני אמרה לו "כדאי לך לנוח, רון, מחר התחרות".

הפרק הקודם		הפרק הבא