עולמות משולבים

גבר ישב על כסו באולימפוס. הוא היה שחור שיער בעל עיניים כחולות שיורות ברקים.

גבר שחור שיער בעל עיניים ירוקות כאצות נכנס להיכל האולימפוס. הוא הביט בגבר הראשון בפנים רציניות.

"זאוס, אחי... כלומר: זאוס, הוד מלכותך. אני מוכן ליציאה." זאוס המהם. "פוסידון, הרבה זמן לא התראינו, אחי." אף אחד מהם לא חייך. פוסידון נעץ את מבטו בזאוס, שהחזיר לו מבט. "פוסידון, אתה באמת רוצה לעשות את הסצנה הזאת, שאני אגיד שגם אני מוכן ואז נתחבק? זה לא יעבוד. קדימה, הולכים? אתה יודע שאני תמיד מוכן..." פוסידון הנהן, ושני הגברים הענקיים נעלמו.

במקומם הופיעו ילד צעיר, בן אחת עשרה, שחור שיער בעל עיני אצות ירוקות, ואיש זקן, לבן שיער, בעל עיניים כחולות שמבזיקות ברקים. "אוף, בעיית הראייה היא הדבר המעצבן היחיד בצורה בת האנוש שלי", רטן זאוס. "אני מסכים איתך", הסכים פוסידון בצער. הוא שלף משקפיים והניח אותם על גשר אפו. זאוס עשה כמוהו. האחים חייכו. "ככה יותר טוב", אמר זאוס בשם שניהם, והוסיף: "אוי, פוסידון! העיניים שלך לא אמורות להיראות כל כך... ירוקות! זה ימשוך יותר מדי תשומת לב. רק לבני אדם מיוחדים מאוד יש עיניים ירוקות כל כך... קדימה, אני צריך להגיע להוגוורטס. ואתה, פוסידון היקר שלי, צריך להופיע בסמטת דיאגון כילד טהור דם. הסידורים עם ה-"הורים" שלך כבר סגורים. ארטמיס ואפולו לקחו את התפקיד, אולם בלא מעט רטינות", אמר והזעיף את פניו.

פוסידון הביט בו בשאלה. זאוס נופף בידיו. "לא בקשר לתפקיד. הם דווקא מאוד מרוצים מהתפקידים שלהם, כל אחד בתפקידו. הבעיה היא שארטמיס מעדיפה כל אל אחר על פני אחיה שיהיה "בעלה" ואפולו מרגיש אותו דבר כלפיה." שני האחים צחקו. "אני מניח שציפיתי ליותר מארטמיס. אחרי הכל, היא בתולה. לא חשבתי שהיא תיקח את התפקיד הזה מיד", אמר פוסידון.

"אוי ואבוי, אני מאחר! פוסידון, גם אתה צריך ללכת. אפולו וארטמיס מחכים לך בסמטת דיאגון. זכור, ארטמיס היא דיאנה, לא שיהיה לך כל כך קשה לזכור את השם הזה (ארטמיס היא דיאנה במיתולוגייה הרומית), אבל אפולו הוא מארקין. זכור זאת. בהצלחה, ג'יימס פוטר", פוסידון קרץ. "גם לך, פרופסור דמבלדור." שניהם נעלמו.

..............................................................................................................................................................................................................................................

"אני לא מבינה את זה, פוסידון. למה אפולו תמיד צריך לדחוף את האף לכל הפינות?" לחשה ארטמיס בכעס עצור כשפקחה עין על אחיה התאום.

אפולו לבש צורה של איש עשיר וצחקן בעל שיערות חומות ועיניים ירוקות כהות. הוא ניסה להפוך את עצמו לדמוי פוסידון, כדי שכולם יבינו שהוא אביהו. ארטמיס הצליחה בך הרבה יותר. עיניה היו בגוון המדויק של עיניו של ג'יימס (פוסידון) לאחר ששינה את הגוון שלהן לחום. שיערותיה השחורות של ארטמיס היו אסופות בזנב סוס. היא אחזה בשרביט שנתנה לה פעם הקטה (אלת הקסם) במתנה. אפולו אחז גם הוא שרביט דומה, שהקטה הסכימה להכין לו, על אף שהוסיפה: "גם בני החצוי, אוליבנדרס, היה יכול להכין לך שרביט. הוא מוכר השרביטים בסמטת דיאגון. כשתעברו אצלו, אל תהססו לספר לו את האמת אם יתחיל לחשוד. אוליבנדרס יודע את האמת על האלים", הבטיחה הקטה.

פוסידון מצמץ וחזר למציאות. "מעתה והילך את דיאנה, ארטמיס. ואתה הוא מארקין, אפולו. אני הוא ג'יימס פוטר, הבן שלכם." הוא סינן.

אפולו רטן. ארטמיס גלגלה עיניים. "זאוס הסביר לנו הכל, ג'יימס". פוסידון חייך בהקלה כששמע שאפולו וארטמיס הבינו.

לפתע נתקל בו מישהו בטעות. היה זה ילד די יפה, בעל עיניים שובבות ושיער חום כהה מתולתל. הילד נפל לאחור. "מצטער", אמר פוסידון ועזר לילד לקום. "היי, אני ג'יימס פוטר." הוא הוסיף. הילד חייך חיוך שובב. "ג'יימס... שם מגניב. היי, אני סיריוס בלאק". הם לחצו ידיים.

"היי, ביקרת כבר בגרינגוטס? אני עדיין לא..." אמר סיריוס. ג'יימס נראה מבולבל. "גרינגוטס..." הוא מלמל. לפתע שמע את ארטמיס לוחשת בתודעתו: "בנק הקוסמים". "אה, כן! עדיין לא ביקרנו בגרינגוטס..." ענה ג'יימס. סיריוס חייך בשנית. "אם כך, בוודאי תרצה להצטרף אליי." ג'יימס חייך. הוא מצא את החבר הראשון שלו. כמה מפתיע, היה זה סיריוס בלאק.

הפרק הקודם		הפרק הבא