לאהוב את לונה

"את רצינית?!" שאלה ג'יני בתדהמה. היא ולונה ישבו על מיטתה של זו האחרונה, ושוחחו בשקט. לונה בדיוק סיפרה לה על הזהרתו של כותב מכתבי האהבה המסתורי. "כדאי שאעקוב אחריו... אבל איך?" מלמלה לונה.

לונה נראתה יפה יותר ורצינית יותר מבכל יום. היא לבשה את גלימת הוגוורטס ונעלה מגפי עור לבנות. שיערותיה הבלונדיניות הבהירות היו מפוזרות על גבה. עיניה הכחולות נראו מודאגות, יותר ממוקדות מבדרך כלל. היא לא ענדה את תכשיטיה המוזרים, ולשם שינוי יופייה האמיתי נחשף. "אני חייבת לעקוב אחריו... אבל איך?" היא חזרה ושאלה.

ג'יני חייכה. "יש לי רעיון", אמרה בחיוך. לונה זקפה גבה בשאלה, וג'יני הייתה חייבת להודות בליבה שלונה השתנתה. היא כבר לא הייתה הילדה המרחפת ששאלותיהם של אחרים לא הדאיגו אותה. 

"הרמיוני סיפרה לי על שיקוי הפולימיצי שרקחה... במקרה, פרופסור סלגהורן מאוד מחבב אותי, ויש לו במשרד כמות נכבדה של שיקוי פולימיצי. לא ניאלץ לחכות חודש", אמרה ג'יני בחיוך, ולונה חייכה בהקלה. 

"תודה, ג'ין", היא אמרה, וג'יני הופתעה לגלות ששוב - לונה שינתה את מנהגיה. היא קראה לג'יני בשם חיבה. ג'יני חייכה. "אין בעד מה... יש לנו מחרתיים שיעור שיקויים. תתכונני להיהפך לדראקו מאלפוי..." 

לונה הביטה בג'יני בתמיהה. "דראקו מאלפוי?" היא שאלה, מבולבלת מעט. ג'יני צחקה. "הארי ורון הפכו לקראב וגויל בעזרת שיקוי הפולימיצי, אז חשבתי... שאת תוכלי להפוך לדראקו מאלפוי", הסבירה. לונה נאנחה: "אבל ג'ין, אין לנו שמץ של מושג איך להחביא את דראקו מאלפוי. הוא לא טיפש כמו הבריונים הסתומים שלו". ג'יני משכה בכתפיה, ואז רכנה אל אוזנה של לונה ולחשה: 

"שמעתי במקרה שיחה בין פנסי פרקינסון לאחת מהחברות המקובלות שלה. התברר, שדראקו מסתגר כעת יום-יום בחדר, מושך את הכילות ומסתגר למשך שעה-שעתיים. זה יספיק למעקב שלך... הדבר היחידי שנצטרך לבדוק, זה מתי דראקו מסתגר במיטתו. ואז - הכל כבר מושלם", ג'יני חייכה בסיפוק. לונה הנהנה. "את פשוט גאונה, ג'יני וויזלי!" היא קראה וצחקה. אין ספק שהיא משתנה במהירות, חשבה ג'יני בדאגה קלה.

יומיים לאחר מכן ישבו לונה וג'יני במקומותיהם בשיעור השיקויים. הזמן עבר כמו צב, לדעת שתיהן, אף שהנושא היה מלהיב. לבסוף סיים סלגהורן לחלק הוראות ופנה להציץ בעיתון הנביא היומי שלו, כשמדי פעם הוא מציץ מעבר לדפים מלאי האותיות וזורק הנחיות ותיקונים לכמה מהתלמידים, ואף שבחים רבים. ג'יני, שהייתה מומחית מפורסמת בשיקויים, סיימה חיש קל את השיקוי וניגשה אל סלגהורן, כשבידה המבחנה המלאה נוזל ירוק-רעל, בדיוק כפי שסלגהורן ציפה מהם להשיג.

"אה, אדוני פרופסור סלגהורן?" שאלה ג'יני בחשש. לגהורן הרים את מבטו. "כן, ילדה?" הוא שאל, אדיש יחסית, אך לפתע עיניו נדלקו כמו זרקור, משום שראה את צבע השיקוי של ג'יני. הוא זינק והחל לפצוח בזרם של מחמאות לג'יני, מול כל בני הכיתה. ג'יני הבחינה בדראקו מאלפוי, שצפה ברוגז, ולפתע, או שאולי היה זה רק דמיונה של ג'יני, הוא העיף מבט חטוף בלונה.

"אה, אדוני? הייתי רוצה.... אם יש ברשותך... שיקוי פולימיצי? קיוויתי לחקור את השיקוי הזה יותר לעומק, משום שלא היה לי הרבה זמן לחקור אותו... אתה יודע, כמות קטנה... פחות מבקבוק מים אחד", ביקשה ג'יני בקול מהסס, מתחנן מעט ומתחנף - המפתח המושלם לשכנוע. 

פרופסור סלגהורן הרהר, וג'יני הבחינה שהוא זקוק לדחיפה אחת קלה ביותר. 

"פרופסור סלגהורן, אדוני? לא העזתי לבקש זאת מהמורים האחרים משוםש אני חושבת שאתה הרוקח הטוב ביותר והנחמד ביותר... אני רק רוצה לחקור יותר לעומק, זה הכל..." היא התחנפה, ופרופסור סלגהורן נכנע. 

"אין בעיה, ילדתי. הנה, השתמשי בכך לשם הניסוי בלבד!" לחש סלגהורן וזקף אצבע בשובבות. הוא החליק לכיס גלימתה של ג'יני בקבוק מים מלא כמעט לגמרי, וחייך. ג'יני חייכה גם היא וחזרה למקומה. 

"ג'יני, אנחנו עדיין צריכות שיערה מראשו של דראקו!" לחשה לונה כששתיהן בחנו את שיקוי הפולימיצי מקרוב, כשהכילות מסתירות אותן. 

ג'יני הנהנה. "זאת המשימה שלך, לונה. אנשים לא ממש רגילים שאת נזהרת, וזה לא ייראה חשוד אם את בטעות תפלי באחד השיעורים על דראקו מאלפוי, ובדרך תפילי בטעות גמורה כמה שיערות. מאלפוי הזה בוודאי יכעס, אך את תשיגי את מבוקשינו. אם זה יפעל בשיעור של טרלוני מחר, כבר באותו יום נוכל להפוך אותך למאלפוי... כבר גיליתי שדראקו בדרך כלל מסתגר במיטתו בערך בשעת אחר הצהריים, בשקיעה. אם הכל מתוכנן, כדאי שתצאי מכאן, אחרת הבנות יחשדו שאת ואני זוממות משהו..." מלמלה. לונה הנהנה.

ואכן, ביום המחרת נפלה לונה הסהרורית על דראקו מאלפוי. להפתעתה של גי'ני, דראקו לא אמר מילה, ואפילו נראה קצת לחוץ, כשלקח את ספר "אותיות לעתיד" שלו ועבר לכורסא אחרת. 

"זהו, הכל מוכן", התנשפה לונה כשהן נפגשו בחשאי באחת מן הכיתות הריקות של אחר הצהריים. ג'יני חייכה.

"שיקוי הפולימיצי מוכן? טוב, אם כך - נתחיל בעבודה", שתי הבנות חייכו זו אל זו.

הפרק הקודם		הפרק הבא