Two Pieces Of a Broken Heart

היי,ממש מצטערת על האיחור בפרק,היה לי מה שנקרא מחסום כתיבה והייתי צריכה למצוא רעיון טוב לפרק הזה :\\\
בכל מקרה הנה הפרק ממש מקווה שתהנו!
--------------

עבר כבר חודש מאז שהתחלתי לעבוד בחנות הוקוס מוקוס,ואפשר להגיד שזה היה החודש הכי טוב שהיה לי כבר הרבה זמן.אני וטסה ממש התקרבנו והיא נהפכה למה שאפשר להגדיר את זה כחברה הכי טובה שלי.למרות שג'ורג' כבר לא צוחק ומתבדח כמו פעם הוא עדיין מצליח להעלות לי חיוך על הפנים.
השגרה שלי נהייתה ממש משעממת,לקום כל בוקר בתשע,בעשר להיות בחנות ואז כל היום לעזור לאנשים ולפעמים להדגים מוצר חדש.אבל אני בכל זאת חושבת שזאת העבודה הכי טובה שאפשר לבקש.
הבוקר עבר כרגיל ועכשיו אני,טסה וג'ורג' היינו בהפסקת צהריים.תמיד אנחנו סוגרים אתך החנות מאחת עד שתיים כדי לאכול ולנוח קצת ואז פותחים שוב עד עשר בערב.לפתע שמענו דפיקות חזקות על דלת הכניסה,וטסה קמה כדי לפתוח את הדלת,רוטנת משהו שנשמע כמו "מתי הם ילמדו לקרוא את השלט ויבינו שאנחנו סוגרים במשך שעה.לאחר כמה שניות היא חזרה למשרד,להפתעתי הרבה מסמיקה באדום עז.
"המממ..אוונה יש פה מישהו שבא לראות אותך."ואז אוליבר נכנס למשרד מחייך חיוך רחב.
"היי!לא ראיתי אותך נצח!"קמתי וחיבקתי אותו חיבוק ארוך וחזק,עד שג'ורג' אמר בקול שהיה בו רמיזות קלה לעצבנות.
"שלא תתמזמזו לנו פה" הוא גיחך אבל היה בעיניו משהו שלא זיהיתי,משהו שהפך את עיניו התכולות לכהות יותר.קנאה?
אוליבר רק צחק וחיבק אותו חיבוק "גברי"(אף פעם לא הבנתי למה בנים קוראים לזה ככה)ואז התחיל לדבר ממש מהר ובהתלהבות
"באתי לפה כדי להגיד לך שביום שבת יש לנו משחק נגד ההרפיות מהוהילד,ולאחר המשחק יש אפטר פארטי.תוכלי לבוא?"
"ברור!אני לא יכולה לחכות לראות את ההרפיות מביסות אתכם" הוא ידע טוב מאד שאני אוהדת את ההרפיות מהוהילד מאז שאני בת עשר,כך שהסיכויים שאעודד אותו היו קלושים.
"וכמובן שג'ורג' וטסה יכולים לבוא.נוכל לחגוג ביחד את הניצחון שלי באפטר פארטי" אוליבר חייך אל טסה,שהסמיקה יותר,אם זה אפשרי בכלל.
"אין סיכוי.ההרפיות טובות מדי" צחק ג'ורג'.אוליבר רק זייף מבט נעלב וטסה ואני גלגלנו את עינינו למראה הטיפשות של שניהם.
"טוב אני חייב ללכת לאימונים.היה טוב לראות אותך שוב טסה" הוא חייך חיוך ביישן לטסה,מה שגרם לי לצמצם עיניים בחשד,כי אוליבר הוא הכי לא ביישן שיש.טסה רק חייכה בחזרה חיוך שהיה עוד יותר מבויש ומלמלה "גם אותך"
חיבקתי אותו חיבוק אחרון וחזק ואז הוא הלך.
"מה זה היה ?!?!?"שאלתי את טסה חיוך ענק על פני.
"הממ....טוב אפשר להגיד שאני חיבבתי את אוליבר מאז שהגעתי להוגוורטס,ואז הוא כשגמרתי שנה חמישית הוא עזב ו...לא התראינו שוב אבל אפשר להגיד שהרגשות שלי אליו לא ממש השתנו" טסה נראתה נבוכה מאד אבל רק חייכתי חיוך גדול יותר כשנזכרתי באוליבר המסמיק.
"אחח הימים הטובים בהם כולנו צחקנו עלייך בגלל זה" גורג' אמר בנימה מזויפת של אדם זקן הנזכר בילדותו.טסה רק גלגלה עיניים "אני הולכת לפתוח,כבר שתיים וחמישה" טסה יצאה מהמשרד והשאירה אותי ואת ג'ורג' לבד.
"לא אמרת לי שאוליבר יגיע."הקול של ג'ורג' הוציא אותי ממחשבותיי,וקצת הטריד אותי שבקולו הייתה נימה של עצבנות ומרירות.
"לא ידעתי שהוא יבוא,הוא תמיד מפתיע אותי ומבקר בלי להודיע."חייכתי כשנזכרתי  בפעם שהוא פשוט התעתק מאחורי בהפתעה וכמעט גרם לי להתקף לב.
"טוב אז לפחות פעם הבאה שהוא יגיע בהפתעה,תגידו לי להסיט את המבט כדי שאני לא אקיא מהחיבוקים המאוהבים שלכם" הוא ניגש למגירה ליד שולחן העבודה וטרק אותה בכעס.
"על מה אתה מדבר?"לא הבנתי לאן הוא חותר והופתעתי מהשינוי הקיצוני במצב הרוח שלו.
"לא משנה" הוא רטן ואז יצא מהמשרד בטריקת דלת,משאיר אותי עומדת  פעורת עיניים,לא יודעת בדיוק מה אני אמורה להרגיש.
--------------
אני כל כך מאוכזבת מהפרק הזה,הוא לא יצא ממש טוב אבל הפרק הבא יהיה יותר ארוך ויקרו בו דברים מעניינים.
מקווה שאהבתם בכל זאת :)

הפרק הקודם		הפרק הבא