בתו של הלורד האפל

פרק 4

כאשר קתי יצאה מחדר האחות חיכתה לה הפתעה מאוד לא נעימה- דראקו.

היא ניסתה לעבור בלי ליצור איתו קשר עיין אבל הוא אחז בידה בחוזקה ואמר:

''קתרינה תראי, אני יודע שרבנו וכל זה אבל אני לא רוצה שתעברי את השנה הראשונה שלך בלי חברים ובמיוחד בלעדי''.

קתי גלגלה את עינייה וענתה לו בכעס:

''בלי חברים? מי אמר לך שאין לי חברים?! ומה עם יש לי חברים שאתה לא מכיר? חשבת על אפשרות כזו?''.

הכעס גרם שוב לשיערה של קתי לשנות צבע, הפעם לוורוד פוקסיה.

היא שמה לב לאחר שנייה והחזירה אותו לקדמותו.

''חברים סודיים אה?'' נחר דראקו ''גם הם חזירים-חדי קרן מעופפים?''.

קתי לא ענתה לו. בעצם, לא היה לה מה לענות. אחרי כמה דקות של שתיקה היא התאפסה ואמרה:

''לך חפש את החברים שלך, הרי יש לך לא מעט כאלה לעומתי, נכון?! וחוץ מזה- מה אתה עושה פה? לי יש סיבות משלי להברזה-'' היא נופפה מול אפו של דראקו בפתק שכתבה לה מדאם פומפרי' ''- ומה שלך? החזירים-חדי הקרן המעופפים שלך שאתה כלכך אוהב?''

פרצופו של בן דודה היה כעוס יותר ממה שהיה קודם: ''באתי לדבר איתך '' סינן בין שיניו, בקושי מרסן את הכעס המתפרץ  שלו ''אבל את, חתיכת כפויית טובה שכמוך, לא מבינה כמה אני מקריב למענך ברגע זה''

''מה בדיוק אתה מקריב? עשר נקודות של סלית'רין? אוי באמת דבר ענק'' צחקה.

דראקו נאנח ושם את ידו על המצח.

''לכי, תעשי מה שאת רוצה. אני רציתי לעזור לך לשם שינוי, אבל את כנראה קטנה מדי בשביל להבין את זה''.

הוא עזב את ידה של קתי ועשה פרצוף כאילו נגע באותו הרגע במשהו דוחה – והלך.

קתי נאנחה והלכה לכיוון כיתת הלחשים.

מאוחר יותר באותו היום ניגשה אליה פנסי ונגעה בכתפה.

''קת' תקשיבי, דראקו מנסה לעזור לך, חמודה'' אמרה והביטה בעינייה של קתי.

''הוא שלח אותך נכון?'' שאלה.

''זה לא משנה. את מתנהגת אליו בזלזול. הוא באמת משתדל בשבילך. בבקשה תחזרי לדבר איתו- רק הפעם בסדר?''

''רק הפעם?'' חזרה על דבריה של פנסי

היא הנהנה ''רק הפעם''.

קתי צחקקה ואמרה ''תודיעי לו שרק הפעם''

פנסי חייכה ופנתה לעבר המקום שבו כנראה חיכה דראקו

''בואו נראה אם זה יקרה רק הפעם'' מלמלה לעצמה בחיוך קתי והביטה מבט חטוף אחורה.

זה הספיק בשביל להבחין בו.

או יותר נכון בהם.

הארי פוטר היה שם, יחד עם רונלד וויזלי ,הבוצדמית המגעילה הרמיוני גריינג'ר ועוד ילדה ג'ינג'ית שכנראה הייתה ג'יני וויזלי.

הם לא הבחינו בה ועברו על פניה. קתי הלכה אחריהם בשקט כדי לשמוע את שיחתם.

''ראית את הסלית'רינית הזאת? איך קוראים לה? קרתין,קרניתה?'' אמר רון וויזלי.

''קתרינה'' אמרה הרמיוני.

''כן היא, אז בקיצור שמעתי שהיא בת דודה של מאלפוי''

''זה נכון'' התערבה ג'יני לשיחה ''שם המשפחה שלה הוא בלק''.

''ו...'' לא הבין רון.

''ו.. לנרקיסה- אמא של מאלפוי- קראו בלק בעבר'' הסבירה לו הרמיוני.

''רגע'' קרא הארי ''אבל לפי מה שאני יודע למאלפוי יש רק דודה אחת מצד אמו- בלטריקס לסטריינג'''

''אז זה אומר שזאת הבת שלה'' אמרה הרמיוני בהחלטיות ''היא מזכירה אותה בעצם''.

''איך את יודעת איך היא נראית? '' לא הבין רון, שוב.

''נו באמת, ראיתי אותה בכמה ספרים וגם בכמה תמונות שנתקלתי בהן. רון! אתה יותר זמן ממני יודע על עולם הקוסמים, איך יכול להיות שלא ראית תמונה שלה לפחות פעם אחת?''

''אני לא קורא ספרים?..'' ניסה להתחמק רון

הרמיוני נאנחה והמשיכה: '' אני לא מבינה רק דבר אחד רון, אם היא הבת של בלטריקס, שם משפחתה אמור להיות לסטריינג' לא? או שמה היא לא הבת של אדון לסטריינג'. אם היא לא הבת שלו, אז של מי כן?'' .

''אולי של וולדמורט?'' שאל הארי ואז גיחך ''ברור שלא. זה מטופש''.

קתי נעצרה. היא לא רצתה להמשיך לרגל אחריהם. היא החלה ללכת מהר יותר ועברה ליד החבורה במהירות אך בצורה שבה הם יכלו להבחין בה.

''נראה לכם שהיא שמעה?'' שאלה ג'יני.

''אני לא יודע'' ענה לה רון.

זה כל מה שקתי הספיקה לשמוע.

בארוחת הערב היא התיישבה ליד דראקו. היא הרי הבטיחה לו ''הסכם שלום זמני''. כנראה פנסי כבר הודיע לו כי הוא אמר:

''מה קורה בת דודה? איך את מרגישה?''

''בסדר, נראה לי''

''יופי'' אמר ולגם ממיץ הדלעת שלו.

אחרי כמה דקות נכנסו חברותיה לשעבר של קתי והתיישבו מצדו השני של דראקו, מביטות בקתי כל הדרך לשם.

היא התעלמה מזה כמובן. הבנות האלה לא הטרידו אותה ברגע זה. מה שהטריד אותה היה השיחה של החבורה של פוטר.

'מה זאת אומרת זה מטופש? מה כלכך מטופש בלהיות הבת של הקוסם הכי חזק בכל העולם?' חשבה לעצמה 'זה לא שאני בת של מוגלגים כמו גריינג'ר הזאת'

היא ניענעה את ראשה כאילו מגרשת את כל המחשבות הטרודות מעליה וחזרה לצלחתה.

היא ירדה לחדר המועדון בליווי שיחה רגועה עם דראקו בנושא צפרדעי שוקולד.

לאחר זמן מה דראקו התעייף מהשיחה ופרש לחדר השינה שלו בזמן שקתי המשיכה לשבת על כורסא נוחה להפליא -עד שכל מי שהיה בחדר המועדון הלך לישון.

קתי פיהקה בקול והלכה לחדרה. היא נכנסה למיטתה בבגדים שלבשה קודם לכן ונרדמה.

קתי עמדה באמצע שום מקום.

מסביב הכל היה חשוך וריק אך היא שמעה קולות, קולות רבים אשר קוראים בשמה בלחש.

ואז כאשר הוציעה את שרביטה, הופיעה מולה מראה.

היא נגשה למראה המהודרת, העשוייה מזהב טהור ואבני חן ירוקות, אדומות, כחולות, וצהובות.

כאשר הביטה בעצמה, לא יכלה להאמין:

היא ראתה את אביה מולה, אף שמעולם לא ראתה אותו, ידעה שזה הוא. אך אחרי השתבוננה היטב הבחינה שהיה לו שיער שחור ארוך, עיניי תורקיז ותווי פנים אשר דומים לשלה. הוא לבש גלימה אדומה ארוכה ועליה היה מצויר כתר.

ופתאום זה הכה בה.

זה לא אביה,

זו היא

קתי שוב התעוררה מכוסה בזיעה קרה. החלום הזה הופיע עוד פעם.

היא ניגבה את הזיעה בקצה השמיכה והביטה דרך החלון. הפעם היא התעוררה בשעת בוקר. כל הבנות היו במיטה חוץ מריינה.

מיטתה הייתה ריקה.

קתי הלכה למקלחת ולקחה איתה בגדים נקיים. לאחר מכן סידרה את שערה וקלעה אותו לשתי צמות ארוכות, אבל משהו לא הספיק לה. היא התרכזה ועצמה את עיניה. כאשר פקחה אותן קצוות שערה היו ירקרקים, בדיוק כמו צבע עניבתה.

'ככה הרבה יותר טוב' חשבה לעצמה וחייכה.

היא יצאה מחדר האמבטיה, לקחה את תיקה ועלתה למעלה אל חדר האוכל.

אף אחד ממי שהיא מכירה לא היה שם. היא תפסה מקום בקצה השולחן והוציאה ספר.

אחרי כמה דקות היא סרקה את השולחן במבטה. בקצה הנגדי של השולחן ישב תלמיד של השנה הרביעית וקצת רחוק יותר ישבה ריינה ושירבטה משהו על דף נייר מוגלגי פשוט. קתי חזרה לקרוא את ספרה. לא היה לה חשק לעימותים עם ריינה או כל דבר אחר הקשור אליה.

כעבור זמן מה התיישב לידה דראקו.

''בוקר טוב'' מלמל לעברה ולקח צלוחית חמאה ופרוסת לחם- המזון היחיד שהיה על השולחן באותו הרגע.

''בוקר'' ענתה לו קתי. כרגיל -כמנהגה בלי להוסיף את המילה טוב.

כאשר הצטברה בחדר האוכל הכמות המתאימה להתחלת הסעודה, האוכל הופיעה על השולחנות.

קתי לקחה לעצמה חביתת גבינה וכוס חלב. לא היה לה רצון לאכול משהו נוסף.

כאשר היא גמרה את החביתה היא התחילה ללגום מכוס החלב.

''עכשיו את באמת מתנהגת כמו קת' (חתול באנגלית) כשאת שותה חלב'' צחקק דראקו.

''תפסיק, אני לא חתול וזה דיי ברור. אז אל תבזבז את הזמן שלי על שטויות כאלה'' ענתה לו.

''טוב, בסדר גברת כעס. רק ניסיתי להתבדח איתך''

''אז זה לא עבד לך דראקו'' ענתה לו.

הוא שתק.

''תאחלי לי בהצלחה'' אמר דראקו.

''למה?'' שאלה קתי כבדרך אגב.

''אני הולך להבחן לנבחרת הקווידיץ''' אמר וניפח את חזו בגאווה.

''להבחן באמת או להשתמש בכסף של דוד לוציוס?'' היא הביטה בו במבט ערמומי.

''ביי'' אמר, נשק לה על המצח והלך.

קתי המופתעת הביטה בו עד שנעלם.

אחרי שנייה היא שמה לב שדראקו השאיר את המכתב שקיבל על השולחן.

היא פתחה אותו:

''דראקו היקר

מה שלומך?מה שלום קתי?

אני מקווה שהכל בסדר. במכתבך הקודם הבנתי שאתה רוצה להתקבל לנבחרת הקווידיץ' .

שלחתי כמה נימבוסים 2001 לחברים שלך מהנבחרת.

נראה מה יקרה.

בהצלחה במבחנים,

אבא''

קתי צחקקה כאשר הבינה את תוכניתו של דראקו ודודה.

''בהצלחה דראקו''  אמרה ועוד פעם צחקקה.

בנימה טובה זאת היא פנתה לעבר הכיתה שבא חל שיעורה הבא.

מקווה שאהבתם :)

הפרק הקודם		הפרק הבא