נשיקה ראשונה

היום הוא יום גדול וחשוב!! היום זה ה- 31/7 היום בו הארי פוטר - ובאופן מוזר ומפתיע גם ג'יי קיי רולינג - נולדו!

אז רציתי לשתף אתכם שאני מאוד מתרגשת לקראת היום וגם מאוד מצטערת כי אני בחו"ל ולא אוכל לבוא למפגש שעושים.

אז בגלל שהיום זה היום מיוחד הזה החלטתי להוסיף פרק לכל הפאנפיקים שלי! (חוץ מאחד שהוא פיקצר) אז אם אתם קוראים יותר מפאנפיק אחד שלי יש לכם עוד פרק/ים לקרוא!

מקווה שתהנו!!

פרק שלישי - 

תעופה

נקודת מבט הארי:

"נו רון, אני אומר לך! דראקו אוכל מוות. אני גם חושב שהוא מתכנן משהו. הוא מתנהג מוזר, הוא נעלם מהמפה וזה לא הגיוני שהוא מכיר את אחד המעברים" אמרתי מעוצבן. לנער הג'ינג'י שישב על קצה מיטתי.

"הארי! אתה פרנואיד! זה רק בגלל שאתה ומאלפוי לא החברים הכי טובים בעולם, אתם פשוט מתנהגים כמו זבל אחד לשני! ואתה יודע את זה.." נחירת בוז הושמעה מכיווני. איך זה שרון מפקפק בי?

"רון, עזוב, אתה סתם מתעקש. אני יודע שאני צודק. ויום יבוא ואתה תראה את זה. ואני, עם כל הרצון שלי להוכיח לך שאני צודק, דווקא לא רוצה שהיום הזה יגיע." אמרתי בקול הכי דרמטי שיכולתי להפיק. כי אם דראקו אוכל מוות לפי התיאוריה שלי, כל בית הספר בסכנה.

נקודת מבט הרמיוני:

דראקו התנהג משונה, מה אכפת לו מג'יני. או ממני. וכשראשי היה לפני הפיצוץ מכל המחשבות מצאתי את ג'יני, יושבת מאחורי שטיח הקיר האהוב עליה. מה שנתן לה קצת שקט מכל שאר הטירה.

"היי" אמרתי לה מתיישבת לידה, היא באמת נראתה מתוסכלת. שונה ממה שהיא מראה בדרך כלל כלפי חוץ. אבל בגלל שאני החברה הכי טובה שלה, ואפשר לומר שאני גם חכמה, אני ידעתי שהכל מסכות ומבפנים היא רכה, עדינה, ופגועה.

"היי" היא השיבה לי, אפילו בלי להסתכל עליי. היא כבר מזהה את הקול שלי.

"מה קורה?" שאלתי אותה, מלטפת את ראשה בחביבות.

"זה.." נראה שהיא שוקלת מה לומר. אבל נתתי לה, היא לא חייבת לספר לי מה קרה.

 "זה הכל" היא נשברה בפניי. דמעות עומדות בעיניה רוצות לצאת.

"זה הארי, זו את, זה רון." היא נשפה. 

"זה דראקו" הוסיפה בלחש שבכל זאת שמעתי.

ועכשיו עם השם האחרון הדמעות יצאו. אני הסתכלתי עליה בקפידה, מעמיקה בעיניי השוקולד המדהימות שלה, הדומות באופן מחריד לעיניו של אחיה, רון. סקרתי את מבטה, עד שהגעתי למסקנה שצריך להניח לה, אני אמשיך את השיחה ביום אחר.

"אני יודעת" מלמלתי ברוך, וחיבקתי אותה קרוב לגופי, מנסה להרגיע אותה.

כשהיא חדלה לבכות היא לא אמרה לי דבר, רק קמה מהרצפה. קמתי גם אני אומרת לעברה בקול רגוע.

"דראקו מחפש אותך". היא הסתובבה והביטה בי בפנים מפוחדות. חייכתי אליה, והיא רצה, רצה לחפש את דראקו.

נקודת מבט דראקו:

אני יושב, מחכה במגרש הקווידיץ'. מקווה בכל מעודי שוויזלי תגיע. אני כבר תכננתי הכל. נעוף על מטאטא ביחד, אצחק ואומר לה שאני יותר טוב ממנה בתעופה, והיא תכעס ותראה תרגילים מדהימים בתעופה, כמו שהיא יודעת.

אבל בינתיים, כלום. אולי הרמיוני בכלל לא אמרה לה לגבי דבר. הבוצדמית המטונפת תמיד הורסת הכל! היא כמעט והרסה את התכנית שלי. איך היא הגיעה לעזאזל לענק היהלומים האפל שקניתי מבורגין ובארנס.

טוב, לפחות עצרתי אותה מלגעת בו. כי הוא לדמבלדור. אני אוהב את המנהל, אי אפשר להכחיש, אבל משימה זו משימה ואני חייב להראות לאדון שאני חזק. אז אני עושה את זה, אני מנסה להרוג את פרופסור דמבלדור.

אני לא מאמין. הנה היא, ג'יני וויזלי, זוהרת מתמיד. מגיעה עם ברכיים חלשות, פנים נפוחות מבכי וחיוך חלוש על שפתיה. אולי לא הכי זוהרת אבל בכל זאת היא הגיעה.

"הרמיוני אמרה לי שאתה מחפש אותי מאלפוי" היא ירקה לעברי, כמו שאני אוהב אותה.

"כן זה נכון.. אבל אם את חושבת שזה כדי שתחזרי אליי, אין לך מושג איפה את חיה! " עקצתי אותה בחזרה.

"אז למה אתה מחפש אותי?" שאלה עם חיוך מזויף על שפתיה. לרגע היא הזכירה לה את פרופסור אמברידג'. אבל החיוך הידידותי ירד מיד כשאמרתי לה,

"את בואו נראה איך הוויזלית הקטנה מסתדרת על מטאטא." אמרתי בלעג, אבל החיוך הידידותי לא סתם נמחק מפניה, הוא הוחלף בחיוך ממזרי, ומבט נחוש.

"קדימה!" היא צעקה.

"בוא נראה" ענתה לי וזימנה את המטאטא העלוב שלה בתנועת שרביט קלה ודיקלום פשוט: 'אציו מטאטא שביט 300' גיחכתי והרמתי גם אני את שרביטי 'אציו מטאטא נימבוס 2001' קראתי ומיד הופיעו שני המטאטים.

הרגשתי לא נעים עם עצמי, היא הולכת להפסיד בקלות עם הגרוטאה הזו.

אבל התכנית שלי התקדמה יפה, שנינו עלינו על המטאטים והמראנו גבוה. התכנית היתה מושלמת, תיכננתי הכל כל כך טוב. עוד מעט אטיל את הלחש על המטאטא שלה, היא תיפול ואני אציל אותה. הכל יהיה מושלם.

"נו מאלפוי, מפחד? 70 מטר זה יותר מידי בשבילך?" צעקה אליי וויזלי כשקלטה שאני מעופף מתחתיה, מחכה לזמן המתאים. הטלתי את הלחש ובלי ששמתי לב גם עליי מישהו הטיל לחש. שותקתי, אבל לא נפלתי מהמטאטא הייתי בתנוחה מספיק טובה כדי להישאר ככה, נח בשמים. אבל ג'יני, ג'יני החלה ליפול.

הפרק הקודם		הפרק הבא