שובר לבבות

תזכורת: הפאנפיק מתפרסם גם בבלוג שלי בתפוז, ואפשר להגיב בו גם אם אין לכם משתמש בתפוז.

הפרק מוקדש לכל מי שהגיב בפרק הקודם - גם כאן וגם בתפוז. הפרק הבא לא יתפרסם לפניי שיהיו ארבע תגובות - שתיים כאן ושתיים בתפוז. תהנו.

קאלה התעוררה בשמים. לקח לה רגע להבין למה ולקלוט שהיא עדיין בצורת ציפור סיס. מעט אשמה התגנבה לליבה על כך שנרדמה, הרי לא תכננה את זה. אבל היא ידעה הרי שהסיס היא ציפור שישנה בדרך כלל באוויר, וכנראה התישה את עצמה יותר מידי בלהט הרגע והייתה חייבת לנוח מעט.

קולות שיחה מהוסים הגיעו לאוזניה. כנראה לכן התעוררה. ארבע צלליות נראו עושות את דרכן אל מחוץ לטירה. קאלה התקרבה אליהם בתעופה דוממת, סקרנית.

"מהר." עכשיו הייתה קאלה מספיק קרובה כדי לשמוע את ארבעת הנערים – אחרי שהתקרבה הבחינה גם שהם נערים – הם נשמעו מעט לחוצים, והתקדמו, רק עכשיו היא הבינה, לכיוון הערבה המפליקה.

"אין עוד הרבה זמן. תזדרז, זנב – תולע." בחילה עלתה בגרונה של קאלה כאשר הבינה שהקול המדבר מוכר לה, וגם הכינוי בו השתמש.

"אתה לא צריך לדחוק בו, רך – כף." גם הקול הזה היה מוכר, אם כי קאלה הייתה רגילה לשמוע אותו בדרך שונה, לא כזה חלש וחולה.

"נו באמת, ירחוני. הירח תכף עולה!" ניכר היה שהדובר נסער. מוח הציפור של קאלה התקשה מעט לקלוט את הפרטים ולצרף אותם לתמונה מלאה. ואף שידעה בוודאות שהיא מכירה את הכינויים לא הצליחה להיזכר מי הם הנערים או האנשים בעלי הכינויים.

"אל תתחיל להילחץ, קרניים." המילים לא נשמעו משכנעות, בעיקר משום שהדובר – ירחוני – נשמע מעט לחוץ בעצמו. זה היה גם הכינוי של האחרון בחבורה, וקאלה ניסתה לחקוק את כל הכינויים במוח הציפור שלה, שהיה די חסר תועלת. מעט מופתעת, היא מצאה את עצמה מתגעגעת למוחה האנושי ומהיר הקליטה.

היא הייתה כל כך שקועה במחשבות בתוך מוח הציפור שלה שכמעט ופספסה את תזוזתם של שלושת הנערים, שנכנסו לתוך מנהרה מתחת לערבה המפליקה, לפחות ככה זה נראה. למרות שלעקוב אחריהם היה מאוד מפתה קאלה הבינה שלא תצמח מזה שום תועלת. היא שהתה יותר מידי זמן בצורת ציפור לפעם הראשונה ועדיין לא הסתגלה מספיק למוח הציפור שלה בשביל להישאר בו עוד בלי לפגועה במוחה ולעקוב אחרי הנערים. בתחושת אכזבה קלה התעופפה קאלה לכיוון חלון חדרן של בנות השנה החמישית בגריפינדור, שלמזלה היה פתוח מעט כך שיכלה להיכנס לתוך החדר. מוחה הציפורי קלט גם שיש רווח קטן בכילות הסגורות של מיטתה.

מיד אחרי ששינתה צורה בחזרה לגופה האנושי נזכרה קאלה בשמותיהם של ארבעת הנערים.

זנב – תולע היה פיטר פטיגרו, רך – כף היה סיריוס בלק, ירחוני היה רמוס לופין וקרניים היה ג'יימס פוטר. הקונדסאים. אבל למרות שנזכרה בשמותיהם קאלה עדיין לא הצליחה למצוא סיבה הגיונית לשהותם בחוץ בזמן כזה ולכך שנכנסו לתוך מנהרה סודית מתחת לערבה המפליקה.

קאלה שלחה את ידה כדי לסגור לגמרי את כילות מיטתה ומבטה נפל על החלון. ירח מלא צף בשמי הלילה השחורים ויללת זאב עלתה מן היער האסור.

כל חלקי הפאזל התחברו בבת אחת בראשה וזיכרון ישן משיעור התגוננות מפני כוחות האופל, על אנשי זאב, בסוף שנתה השלישית צף ועלה. הלחץ והדאגה של החבורה, קולו החולה של רמוס לופין, נחישותם להיכנס במהירות והשעה המאוחרת.

אחד מהם אדם זאב. כנראה שרמוס לופין.

קאלה תהתה איך לא שמה לב לכך קודם, והאם פרופסור דמבלדור יודע. מיד לאחר מכן היא גירשה את המחשבה מראשה. נדמה היה שפרופסור דמבלדור יודע הכל, ובטח שהוא אמור לדעת אם אדם זאב לומד בהוגוורטס. סביר להניח אפילו שהוא זה שאישר ללופין ללמוד בהוגוורטס מלכתחילה. 

אחר כך היא חשבה על ראש הבית שלה, פרופסור מקגונגל. היא בטח גם יודעת, וכנראה כל צוות המורים. וגם מדאם פומפרי כמובן. בטח קשה לשמור על הדבר בסוד כל הזמן.

קאלה מצאה את עצמה תוהה איך יתכן שהסוד לא נפלט בטעות, במשך שש שנים. היא מצאה את עצמה תוהה גם באיזו שנה גילו בלק, פוטר ופטיגרו על חברם. סביר להניח שבשנה הראשונה או השנייה.

רגע לפני שנרדמה עלו במוחה של קאלה שתי שאלות נוספות. איך לופין, האדם זאב, לא פוגע בחבריו כאשר הם נמצאים איתו בלילות ירח מלא? ולאן מובילה המנהרה הסודית – או שמה מעבר סודי – שנמצאת מתחת לערבה המפליקה?

הקונדסאים לא היו בארוחת הבוקר. קאלה הניחה שהם יבריזו גם מהשיעורים הראשונים שלהם לאותו היום. ואם להיות כנה עם עצמה, היא ידעה שהייתה עושה כמוהם לאחר לילה ללא שינה עם בילוי יחד עם אדם זאב.

לאחת משתי השאלות שלה היא כבר הספיקה למצוא הסבר הגיוני, גם אם מפתיע. המעבר הסודי מוביל לצריף המצווח בהוגסמיד, שהסיפורים עליו הופצו כנראה על מנת שיוכל לשמש כמקום לעבור בו את השינוי לאדם זאב. זה היה מרשים, משום שהסיפורים הראו שהצריף היה בהוגסמיד די הרבה זמן ואילו לפי הגילוי שלה הוא היה חדש יחסית, וזה אומר שמישהו גרם לסיפורים להראות כחלק מן ההיסטוריה. אולי פרופסור דמבלדור מסוגל לדבר כזה.

כעת קאלה כבר ידעה שהתשובה לשאלה השנייה, שתחושת בטן אמרה לה שהיא פשוטה והיא פשוט עדיין לא חשבה עליה, תהיה מפתיעה לא פחות מהראשונה. אבל אם כמות ההפתעות שגילתה והשינויים שהתרחשו בחייה בתוך זמן קצר כל כך קאלה ידעה שכנראה לא תופתע כמו שאנשים אחרים היו מופתעים, ואולי אף תהיה מוכנה חלקית להפתעה הנוספת. אולי.

קאלה סיימה את ארוחת הבוקר שלה והלכה לשעתיים של לחשים. למזלה, והיא התחילה לתהות איך יש לה מזל טוב במשך כל כך הרבה זמן, הלחש שלמדו בשיעור היה פשוט יחסית – או לפחות בשבילה, ג'יין די התקשתה איתו – ולא דרש ממנה הרבה ריכוז. אם הלחש היה יותר מסובך היא הייתה בטוחה שלא הייתה מצליחה להתרכז ובמיוחד לא לבצע את הלחש כראוי. היא החליטה לבדוק בהזדמנות הראשונה אם יש סיבה לכך שיש לה המון מזל טוב לאחרונה.

רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר קאלה הכינה את שיעורי הבית לפרופסור מקגונגל על אניגמאים, היא מצאה את התשובה לשאלה השנייה שלה, שבכל זאת מאוד הפתיעה אותה. בלק, פוטר ופטיגרו אניגמאים. כמוה. היא לא הספיקה להמשיך לחשוב על זה בגלל הפרעה שנקראה ג'יין, שצנחה על כסא סמוך לידה.

"אוי," גנחה ג'יין בייאוש. "יש לנו כל כך הרבה שיעורי בית. אז מה אם זאת השנה של הבגרויות? מרלין, עוד לא חג המולד!"

"נכון מאוד, זה ממש לא צודק." קאלה הסתובבה לכיוון הקול באימה. מה סיריוס בלק רוצה ממני עכשיו? אני לא מוכנה להתמודדות איתו. אני לא מוכנה להתמודדות אם אף אחד מהקונדסאים, חשבה. איך אני אמורה, אם בכלל, לגלות להם שאני יודעת את הסוד שלהם?

ג'יין רפרפה בריסיה לכיוון בלק, ונראתה פתטית מאוד באותו הרגע.

"אבל לא באתי כדי לדבר על חוסר הצדק של המורים," הוא קרץ, "למרות שאני יכול לעשות את זה במשך הרבה זמן." אז על מה הוא בא לדבר? קאלה החליטה לחזור אל שיעורי הבית שלה, ולגמור אותם, כדי להראות לבלק שהוא לא רצוי.

"קאלה," פתח בלק והיא קטעה אותו, "לא סיכמנו שרק הידידים שלי קוראים לי קאלה? ולהזכירך, אתה לא אחד כזה, אז זה קאריס בשבילך, בלק." הוא לא נראה מרוצה וג'יין נראתה מעט המומה.

"ג'יימס החליט שהוא רוצה לקבוע עוד אימון קווידיץ' לא מתוכנן." אוי לא. עכשיו יהיה לה להתמודד עם עוד קונדסאי.

"למתי?" למרבה שמחתה, קולה נשמע כרגיל.

"ל..." הוא העיף מבט בשעונו. "עוד רבע שעה." מה? כל כך מהר? ולמה לא הודיעו לה קודם? חוצפנים.

"ולמה אתה אומר לי את זה רק עכשיו?" היא הייתה מרוצה מכך שקולה נשמע קריר.

"אה..." כנראה הוא לא רגיל לתגובות כאלו. לא נורא, הוא בטח יתרגל.

"אני רק אגמור את השיעורים בשינויי צורה ואלך להתארגן." קאלה חזרה אל שיעורי הבית שלה, מבינה שכנראה לא תספיק לגמור את כולם לפני ארוחת הערב כמו שרצתה.

"אתה יודע שאתה יכול ללכת עכשיו, נכון, בלק?" הוסיפה כאשר הוא נשאר לעמוד לידן.

"אני לא אידיוט, קאריס." והוא הסתלק. קאלה התאפקה לא להגיד לו שהוא מתנהג כמו אחד כזה. היא סיימה את השיעורים לפרופסור מקגונגל, אספה את דבריה ועלתה לחדרה, להתארגן. ג'יין עלתה גם היא. קאלה החליטה לשמור בסוד בנתיים את זה שהיא יודעת על הסוד, הספציפי הזה, של הקונדסאים. מה שבטוח, לארוחת הערב הם יבואו.

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא