לילי לונה, תשבי בשקט!

"היי" לילי הסתובבה בבהלה, היה זה סקורפיו.

"מה אתה רוצה, מאלפוי?" אמרה בעצבנות ולפפה את קצוות שערה "זה שהתמיינת לגריפינדור לא אומר שהרשתי לך לדבר"

הוא הזעיף את פניו "אז לא אגיד לך הודעה חשובה כל כך, עד שאת תצטרכי... לא משנה."

לילי קמה כדי לצעוק עליו, אך כשראתה את פרופסור מקגונגל מסתכלת עליה במבט נוקב כשל חתול, התיישבה מיד 

"מה אתה רוצה ממני, מאלפוי? תן לי לאכול" לחשה "ולמה אתה לא עם סלית'רין כמו מאלפוי רגיל? אתה תמיד חייב לעצבן?"

היא החליפה מקום עם רוז "תתמודדי עם סלית'רין לבד" אמרה לרעמה הג'ינג'ית.

לילי הוסיפה סוכריות מנטה קטנות (שלא הבינה למה הן כאן), ומכל הבא ליד, אל צלחתה.

"אני שונאת את מאלפוי" אמרה לילי אל אלבוס בשקט "למה הוא כאן?"

"אני לא יודע, לילי," ענה לה ג'יימס במקומו "אבל שמעת מה אבא אמר"

לילי הבינה כי היא חייבת להעביר נושא.

"שינוי צורה זה מעניין? הרמיוני אמרה כל הזמן שנתחיל בקטן- משהו כמו להפוך גפרורים למחטים... משהו כזה..."

אלבוס גלגל את עיניו "רק אל תסתבכי עם פרופסור מקגונגל. אני לומד תורת הצמחים עם נוויל לונגבוטום!"

כולם (חוץ מאלבוס) פרצו בצחוק. "אנחנו לומדים שיקויים! מעניין מי המורה! איזה מזל שהעיפו את סבר מאוס!" קרא הוגו,

אלבוס וג'יימס היו רציניים, לילי בכתה בשקט.

"טוב," התעשת ג'יימס "בואו נמשיך לאכול"

הם סיימו דקות ספורות לפני סיום הסעודה.

אלבוס, ג'יימס ורוז הובילו את לילי וואת הוגו אל חדר המועדון.

סקורפיו היה מאחוריהם.

"יש לי הודעה בשבילכם. אני חושש כי תצטרכו לשבת"

לילי ורוז החליפו מבטים נזעמים.

הפרק הקודם		הפרק הבא