מכשפות או מכושפות?

הפרק מוקדש לתמר גריינג'ר והראל HD, היחידים שהגיבו. תהנו.

------------------

"עכשיו הגיע הזמן למיין אתכן." משפט אחד, תמים, זה כל מה שפרופסור דמבלדור אמר, אבל פחדתי כל כך. מה יהיה אם אהיה בבית שונה מזה של אחיותי? בלי חברים? מה יהיה אם לא אתאים לשום בית? כל כך הרבה שאלות בלי תשובה. הסתכלתי בחשש על המצנפת, שדמבלדור הרים.

"את מסכימה להיות ראשונה," הלוואי וזו לא אני, "מעיין?" אני? למה דווקא אני? עולם אכזר. בלעתי את רוקי, והנהנתי. אהא! זה בטח מעשה אמיץ. המצנפת הונחה על ראשי. "המ..." להפתעתי שמעתי את קולה של המצנפת בתוך ראשי. "את מזכירה לי מישהו..." המצנפת מילמלה. "את מי?" שאלתי בתוך ראשי, מקווה שהמצנפת שומעת אותי.

"אני לא יודעת, וזו צרה צרורה." מתברר שהמצנפת שמעה אותי. "אבל זה לא חשוב עכשיו."

"אז מה חשוב?" שאלתי בתוך ראשי, מקווה שהשאלה הזו פוסלת את רייבנקלו.

"למיין אותך כמובן." אמרה לי המצנפת. "וזה לא יהיה לרייבנקלו." יש! "וגם לא לסליתרין." יש גדול! "אולי להפלפאף..." לא! הלוואי גריפינדור. הלוואי גריפינדור... "הממ... ומה עם גריפינדור?" עצרתי את נישמתי בציפייה, "כן, גריפינדור נראה לי הכי מתאים. גריפינדור!" הכריזה המצנפת לפרופסור דמבלדור, פרופסור מקגונגל ואחיותי. הרגשתי יד מרימה את המצנפת בראשי, אבל עוד הספקתי לשמוע אותה אומרת: "את דומה להארי פוטר!" לא ידעתי למה היא מתכוונת. פרופסור דמבלדור הניח את המצנפת על ראשה של מיילין. פרופסור מקגונגל חייכה אלי. כמובן, היא ראש בית גריפינדור, הבית שלי. עדיין לא עיכלתי את זה שאני בגריפינדור.

"גריפינדור!" הכריזה המצנפת ממקומה על ראשה של מיילין. פרופסור דמבלדור הרים את המצנפת מראשה של מיילין, והניח אותה על ראשה של מישל. רצתי אל מיילין וחיבקתי אותה.

"אנחנו באותו בית!" אמרתי בהתרגשות. מיילין הינהנה.

"גריפינדור!" אני ומיילין זינקנו על מישל בחיבוק. כולנו באותו הבית! חשבתי.

"אהמ." פרופסור דמבלדור קטע את החיבוק המשולש שלנו. "אנחנו עומדים להעביר אתכן לרכבת שמגיעה להוגוורסט, כדי שלא תמשכו יותר מידי תשומת לב." הנהנו. "תאחזו במזוודות שלכן." הורה דמבלדור, ואנחנו תפסנו את ידיות המזוודות שלנו, שהיו מלאות בציוד שקנינו עם פרופסור מקגונגל, ובכמה בגדים חדשים. דמבלדור מחא כפיים, ואנחנו הופענו ב...

רכבת. עכשיו היינו על רכבת נוסעת.

"איפה נשב?" שאלה מישל, "אני בטוחה שאין תאים פנויים." היא הוסיפה. נשארה רק אפשרות אחת. לקחתי נשימה עמוקה, דפקתי על דלת התא הסמוך ופתחתי אותה. בתא ישבו שני בנים ושתי בנות, לשניים מהם שיער ג'ינג'י בוער, לבת השנייה שיער חום נפוח, והבן השני... פערתי את פי כשהו הסתובב. מצאתי את עצמי עומדת מול העתק שלי, רק בן. תגובתו של הבן הייתה דומה. גם יושבי התא האחרים נעצו בי מבטים המומים, בי וב... ובהעתק שלי.

"כן?" הבת עם השיער החום הנפוח התעשתה הכי מהר.

"תפסו לנו את התא." מיהרתי להגיד. "אפשר לשבת איתכם?"

"כן, בוודאי." הילדה עם השיער החום הנפוח לא שאלה שאלות מכשילות. "שבו."

"תודה." אמרה מיילין. ניכנסתי לתא, אחרי מיילין ומישל. שמנו את המזוודות והתיישבנו. ההעתק שלי נעץ מבטים מוזרים במישל. "מי אתן?" הוא שאל, "ואיך זה שאף פעם לא ראינו אתכן?"

"מעיין." הצגתי את עצמי. "מיילין," אמרה מיילין, "ומישל אוונס." אמרה מישל. הבנתי למה מישל אמרה אוונס, ולא רידל-אוונס, בהתחשב בתגובה של הפרופסורים.

"אנחנו חדשות." אמרה מישל, "שנה רביעית, גריפינדור." יושבי התא חייכו, חוץ מההעתק שלי. "אוונס?" הוא שאל כלא מאמין.

"אוונס." אישרה מיילין.

"שם המשפחה של אמא שלי היה אוונס."

"יכול להיות שאנחנו קרובי משפחה?" שאלתי בתדהמה.

"הגיוני. אני הארי, הארי פוטר." אמר ההעתק שלי, הארי פוטר.

"אני ג'יני וויזלי." הציגה הילדה עם השיער הג'ינג'י בוער את עצמה. "זה אחי, אחד מהם, רון." היא הצביעה על הילד עם השיער הג'ינג'י בוער כשלה

"אני הרמיוני גריינג'ר." אמרה הילדה עם השיער החום הנפוח.

"כולנו בגריפינדור." אמר רון וויזלי.

"אני שנה רביעית," אמרה ג'יני ואנחנו חייכנו. "ואלה שנה חמישית." ג'יני הצביעה על הארי, הרמיוני ורון באומרה זאת. התחלנו לדבר, וזה שיש קשר משפחתי בין הארי לבננו נשכח.

המשך יבוא...

------------

תגובות? זה לא יהרוג אתכם!

הפרק הקודם		הפרק הבא